——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(כ) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ: וַאֲמַר יְיָ שְׁבָקִית כְּפִתְגָמָךְ:
כדברך. בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכלת ה':
(כא) וְאוּלָ֖ם חַי-אָ֑נִי וְיִמָּלֵ֥א כְבוֹד-יְהֹוָ֖ה אֶת-כָּל-הָאָֽרֶץ: וּבְרַם קַיָים אֲנָא וּמַלְיָא יְקָרָאדַיְיָ יָת כָּל אַרְעָא:
ואולם. כמו אבל זאת אעשה להם: חי אני. לשון שבועה. כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ, כך אקים להם, כי כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ. הרי זה מקרא מסורס, חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לומר מבלתי יכלת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באחור ארבעים שנה מעט מעט:
(כב) כִּ֣י כָל-הָֽאֲנָשִׁ֗ים הָֽרֹאִ֤ים אֶת-כְּבֹדִי֙ וְאֶת-אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר-עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי: אֲרֵי כָל גֻבְרַיָא דַחֲזוֹ יָתיְקָרִי וְיָת אַתְוָתַי דִי עֲבָדִיתבְּמִצְרַיִם וּבְמַדְבְּרָא וְנַסִיאוּ קֳדָמַי דְנַןעֲשַׂר זִמְנִין וְלָא קַבִּילוּ בְּמֵימְרִי:
וינסו. כמשמעו: זה עשר פעמים. שנים בים שנים במן ושנים בשלו וכו' , כדאיתא במסכת ערכין (טו, א) :
(כג) אִם-יִרְאוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַֽאֲבֹתָ֑ם וְכָל-מְנַֽאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ: אִם יֶחֶזוּן יָת אַרְעָא דִיקַיֵמִית לַאֲבָהַתְהוֹן וְכָל דְאַרְגִיזוּ קֳדָמַילָא יֶחֱזִנַהּ:
אם יראו. לא יראו: לא יראוה. לא יראו את הארץ:
(כד) וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֨רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַֽחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל-הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁר-בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יֽוֹרִשֶֽׁנָּה: וְעַבְדִי כָלֵב חֲלַף דַהֲוָה רוּחַאוֹחֲרִי עִמֵהּ וְאַשְׁלֵם בָּתַר דַחַלְתִּיוְאַעֵלִנֵהּ לְאַרְעָא דִי עַאל לְתַמָןוּבְנוֹהִי יְתַרְכִנַהּ:
רוח אחרת. שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר, אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר (לעיל יג, ל) ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר (יהושע יד, ז) ואשב אתו דבר כאשר עם לבבי, ולא כאשר עם פי: וימלא אחרי. וימלא את לבו אחרי וזה מקרא קצר: אשר בא שמה. חברון תנתן לו: יורשנה. כתרגומו יתרכינה, יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתינה, אלא במקום יירשנה:
(כה) וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב בָּעֵ֑מֶק מָחָ֗ר פְּנ֨וּ וּסְע֥וּ לָכֶ֛ם הַמִּדְבָּ֖ר דֶּ֥רֶךְ יַם-סֽוּף: (פ) וַעֲמַלְקָאָה וּכְנַעֲנָאָה יָתֵב בְּמֵישְׁרָא מְחַראִתְפְּנוּ וְטוּלוּ לְכוֹן לְמַדְבְּרָא אוֹרַחיַמָא דְסוּף:
והעמלקי וגו' . אם תלכו שם יהרגו אתכם, מאחר שאיני עמכם: מחר פנו. לאחוריכם וסעו לכם וגו' :
(כו)  רביעי  וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִםאַהֲרֹן לְמֵימָר:(כז) עַד-מָתַ֗י לָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת-תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי: עַד אֵימָתַי לִכְנִשְׁתָּא בִישָׁתָא הָדָאדִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עָלָי יָתתֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי אִנוּןמִתְרַעֲמִין עֲלַי שְׁמִיעַ קֳדָמָי:
לעדה הרעה וגו' . אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה: אשר המה מלינים. את ישראל עלי: את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים. המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי:
(כח) אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם חַי-אָ֨נִי֙ נְאֻם-יְהֹוָ֔ה אִם-לֹ֕א כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם בְּאָזְנָ֑י כֵּ֖ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם: אֱמַר לְהוֹן קַיָם אֲנָא אֲמַריְיָ אִם לָא כְּמָא דִימַלֵילְתּוּן קֳדָמָי כֵּן אֶעְבֵּד לְכוֹן:
חי אני. לשון שבועה: אם לא וגו' כן אעשה. כביכול איני חי: כאשר דברתם. שבקשתם ממני או במדבר הזה לו מתנו (פסוק ב) :
(כט) בַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּ֠ה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם וְכָל-פְּקֻֽדֵיכֶם֙ לְכָל-מִסְפַּרְכֶ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה אֲשֶׁ֥ר הֲלִֽינֹתֶ֖ם עָלָֽי: בְּמַדְבְּרָא הָדֵין יִפְּלוּן פִּגְרֵיכוֹן וְכָלמִנְיָנֵיכוֹן לְכָל חֻשְׁבַּנְכוֹן מִבַּר עַשְׂרִיןשְׁנִין וּלְעֵלָא דִי אִתְרַעַמְתּוּן עֲלָי:
וכל פקדיכם לכל מספרכם. כל הנמנה לכל מספר, שאתם נמנין בו, כגון לצאת ולבא לצבא ולתת שקלים, כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו, ואלו הן מבן כ' שנה וגו', להוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם מבן עשרים:
(ל) אִם-אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת-יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם-כָּלֵ֣ב בֶּן-יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן-נֽוּן: אִם אַתּוּן תֵּעֲלוּן לְאַרְעָא דִיקַיֵמִית בְמֵימְרִי לְאַשְׁרָאָה יַתְכוֹן בַּהּאֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה וִיהוֹשֻׁעַבַּר נוּן:(לא) וְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִֽהְיֶ֑ה וְהֵֽבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ: וְטַּפְלְכוֹן דִי אֲמַרְתּוּן לְבִזָא יְהֵיוְאָעֵל יַתְהוֹן וְיֵדְעוּן יָת אַרְעָאדִי קַצְתּוּן בַּהּ:(לב) וּפִגְרֵיכֶ֖ם אַתֶּ֑ם יִפְּל֖וּ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּֽה: וּפִגְרֵיכוֹן דִי לְכוֹן יִפְּלוּן בְּמַדְבְּרָאהָדֵין:
ופגריכם אתם. כתרגומו לפי שדבר על הבנים להכניסם לארץ ובקש לומר ואתם תמותו, נופל לשון זה כאן לומר אתם:
(לג) וּ֠בְנֵיכֶ֠ם יִֽהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָֽשְׂא֖וּ אֶת-זְנֽוּתֵיכֶ֑ם עַד-תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר: וּבְנֵיכוֹן יְהוֹן מְאַחֲרִין בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִיןשְׁנִין וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן עַדדִיסוּפוּן פִגְרֵיכוֹן בְּמַדְבְּרָא:
ארבעים שנה. לא מת אחד מהם פחות מבן ששים, לכך נגזר ארבעים, כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים. ושנה ראשונה היתה בכלל, ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי, במרגלים, ופקדתי עליהם חטאתם, ואף כאן נאמר תשאו את עונתיכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככלה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים: ונשאו את זנותיכם. כתרגומו ויקבלון ית חוביכון:
(לד) בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּ֣ם אֶת-הָאָ֘רֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ יוֹם לַשָּׁנָ֞ה יוֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת-עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת-תְּנֽוּאָתִֽי: בְּמִנְיַן יוֹמַיָא דִי אַלֶלְתּוּן יָתאַרְעָא אַרְבְּעִין יוֹמִין יוֹמָא לְשַׁתָּאיוֹמָא לְשַּׁתָּא תְּקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹןאַרְבְּעִין שְׁנִין וְתִדְעוּן יָת דְאִתְרַעַמְתּוּןעֲלָי:
את תנואתי. שהניאותם את לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה, כמו (במדבר ל, ו) כי הניא אביה אתה:
(לה) אֲנִ֣י יְהֹוָה֘ דִּבַּ֒רְתִּי֒ אִם-לֹ֣א | זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל-הָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּֽוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ: אֲנָא יְיָ גְזָרִית בְּמֵימְרִי אִםלָא דָא אֶעְבֵּד לְכָל כְּנִשְׁתָּאבִישְׁתָא הָדָא דְאִזְדַמְנוּ עֲלָי בְּמַדְבְּרָאהָדֵין יְסוּפוּן וְתַמָן יְמוּתוּן:(לו) וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר-שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת-הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּ (וילונו) וַיַּלִּ֤ינוּ עָלָיו֙ אֶת-כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל-הָאָֽרֶץ: וְגֻבְרַיָא דִי שְׁלַח משֶׁה לְאַלָלָאיָת אַרְעָא וְתָבוּ וְאַרְעִימוּ עֲלוֹהִייָת כָּל כְּנִשְׁתָּא לְאַפָּקָא שׁוּםבִּישׁ עַל אַרְעָא:
וישבו וילינו עליו. וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה אותם אנשים וימותו. כל הוצאת דבה לשון חנוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, כמו (שה"ש ז, י) דובב שפתי ישנים. וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוצאי דבת הארץ רעה, שיש דבה שהיא טובה: דבה. פרלדי"ץ בלע"ז [לשון הרע] :
(לז) וַיָּמֻ֨תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מֽוֹצִאֵ֥י דִבַּת-הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: וּמִיתוּ גֻבְרַיָא דְאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁעַל אַרְעָא בְּמוֹתָנָא קֳדָם יְיָ:
במגפה לפני ה'. באותה מיתה ההגונה להם מדה כנגד מדה. הם חטאו בלשון, ונשתרבב לשונם עד טבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאין לתוך טבורם, לכך נאמר במגפה ולא במגפה, וזהו לפני ה', באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מודד מדה כנגד מדה:
(לח) וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן-נ֔וּן וְכָלֵ֖ב בֶּן-יְפֻנֶּ֑ה חָיוּ֙ מִן-הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָהֵ֔ם הַֽהֹלְכִ֖ים לָת֥וּר אֶת-הָאָֽרֶץ: וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְכָלֵב בַּריְפֻנֶה אִתְקַיְימוּ מִן גֻבְרַיָא הָאִנוּןדַאֲזָלוּ לְאַלָלָא יָת אַרְעָא:
ויהושע וכלב חיו וגו' . מה תלמוד לומר חיו מן האנשים ההם, אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים:
(לט) וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד: וּמַלִיל משֶׁה יָת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵיןלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְאַבָּלוּ עַמָאלַחֲדָא:(מ) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל-הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר-אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ: וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא וּסְלִיקוּ לְרֵישׁ טוּרָאלְמֵימָר הָא אֲנַחְנָא סָלְקִין לְאַתְרָאדִי אֲמַר יְיָ אֲרֵי חַבְנָא:
אל ראש ההר. והוא הדרך העולה לארץ ישראל: הננו ועלינו אל המקום. לארץ ישראל: אשר אמר ה'. לתתה לנו שם נעלה: כי חטאנו. על אשר אמרנו הלא טוב לנו שוב מצרימה:
(מא) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹֽבְרִ֖ים אֶת-פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח: וַאֲמַר משֶׁה לְמָא דְנַן אַתּוּןעָבְרִין עַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָוְהִיא לָא תַצְלָח:
והוא לא תצלח. זו שאתם עושין לא תצלח:
(מב) אַֽל-תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְהֹוָ֖ה בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם: לָא תִסְקוּן אֲרֵי לֵית שְׁכִנְתָּאדַיְיָ בֵּינֵיכוֹן וְלָא תִתַּבְּרוּן קֳדָםבַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן:(מג) כִּי֩ הָעֲמָֽלֵקִ֨י וְהַכְּנַֽעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי-עַל-כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְלֹֽא-יִהְיֶ֥ה יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם: אֲרֵי עֲמַלְקָאָה וּכְנַעֲנָאָה תַמָן קֳדָמֵיכוֹןוְתִפְּלוּן בְּחַרְבָּא אֲרֵי עַל כֵּןתַּבְתּוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיְיָ וְלָאיְהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדְכוֹן:
כי על כן שבתם. כלומר כי זאת תבא לכם על אשר שבתם וגו' :
(מד) וַיַּעְפִּ֕לוּ לַֽעֲל֖וֹת אֶל-רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַֽאֲר֤וֹן בְּרִית-יְהֹוָה֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא-מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה: וְאַרְשָׁעוּ לְמִסַק לְרֵישׁ טוּרָא וַאֲרוֹןקְיָמָא דַיְיָ וּמשֶׁה לָא עֲדוֹמִגוֹ מַשְׁרִיתָא:
ויעפלו. לשון חוזק וכן (חבקוק ב, ד) הנה עפלה. אינגרי"ש בלע"ז [עזי רוח] לשון עזות, וכן (מיכה ד, ח) עפל בת ציון, (ישעיה לב, יד) עפל ובחן. ומדרש תנחומא מפרשו לשון אופל, הלכו חשכים שלא ברשות:
(מה) וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָֽלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד-הַֽחָרְמָֽה: (פ) וּנְחַת עֲמַלְקָאָה וּכְנַעֲנָאָה דְיָתֵב בְּטוּרָאהַהוּא וּמְחֻנוּן וּטְרָדֻנוּן עַד חָרְמָה:
ויכתום. כמו (דברים ט, כא) ואכת אתו טחון, מכה אחר מכה: עד החרמה. שם המקום נקרא על שם המאורע:
טו (א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(ב) דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל-אֶ֨רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם: מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַרלְהוֹן אֲרֵי תֵעֲלוּן לַאֲרַע מוֹתְבָנֵיכוֹןדִי אֲנָא יָהֵב לְכוֹן:
כי תבאו. בשר להם שיכנסו לארץ:
(ג) וַֽעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ-זֶ֔בַח לְפַלֵּא-נֶ֨דֶר֙ אוֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹֽעֲדֵיכֶ֑ם לַֽעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִן-הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן-הַצֹּֽאן: וְתַעְבְּדוּן קֻרְבָּנָא קָדָם יְיָ עֲלָתָאאוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָא לְאַפְרָשָׁא נִדְרָאאוֹ בִנְדַבְתָּא אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכוֹן לְמֶעְבַּדלְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ מִןתּוֹרֵי אוֹ מִן עָנָא:
ועשיתם אשה. אין זה צווי אלא כשתבאו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה': ריח ניחח. שיהיה נחת רוח לפני: לפלא נדר או בנדבה וגו' . או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם שחייבתי אתכם לעשות במועד:
(ד) וְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן: וִיקָרֵב דִמְקָרֵב קֻרְבָּנֵהּ קֳדָם יְיָמִנְחָתָא סֻלְתָּא עַשְׂרוֹנָא דְפִילָא בְּרַבְעוּתהִינָא מִשְׁחָא:
והקריב המקריב. תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה המנחה כליל, והשמן נבלל בתוכה, והיין לספלים, כמו ששנינו במסכת סכה (סוכה מח, א) :
(ה) וְיַ֤יִן לַנֶּ֨סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּֽעֲשֶׂ֥ה עַל-הָֽעֹלָ֖ה אוֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָֽד: וְחַמְרָא לְנִסְכָּא רַבְעוּת הִינָא תַּעְבֵּדעַל עֲלָתָא אוֹ לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָאלְאִמְרָא חָד:
לכבש האחד. על כל האמור למעלה הוא מוסב על המנחה ועל השמן ועל היין:
(ו) א֤וֹ לָאַ֨יִל֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין: אוֹ לְדִכְרָא תַּעְבֵּד מִנְחָתָא סֻלְתָּאתְּרֵין עַשְׂרוֹנִין דְפִילָא בִמְשַׁח תַּלְתּוּתהִינָא:
או לאיל. ואם איל הוא. ורבותינו דרשו או לרבות את הפלגס לנסכי איל:
(ז) וְיַ֥יִן לַנֶּ֖סֶךְ שְׁלִשִׁ֣ית הַהִ֑ין תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ-נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה: וְחַמְרָא לְנִסְכָּא תַּלְתּוּת הִינָא תְּקָרֵבלְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:(ח)  חמישי  וְכִֽי-תַעֲשֶׂ֥ה בֶן-בָּקָ֖ר עֹלָ֣ה אוֹ-זָ֑בַח לְפַלֵּא-נֶ֥דֶר אֽוֹ-שְׁלָמִ֖ים לַֽיהֹוָֽה: וַאֲרֵי תַעְבֵּד בַּר תּוֹרֵי עֲלָתָאאוֹ נִכְסַת קוּדְשַּׁיָא לְפָרָשָׁא נִדְרָאאוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֳדָם יְיָ:(ט) וְהִקְרִ֤יב עַל-בֶּן-הַבָּקָר֙ מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֑ים בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֖מֶן חֲצִ֥י הַהִֽין: וִיקָרֵב עַל בַּר תּוֹרֵי מִנְחָתָאסֻלְתָּא תְּלָתָא עַשְׂרוֹנִין דְפִילָא בִמְשַׁחפַּלְגוּת הִינָא:(י) וְיַ֛יִן תַּקְרִ֥יב לַנֶּ֖סֶךְ חֲצִ֣י הַהִ֑ין אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ-נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה: וְחַמְרָא תְּקָרֵב לְנִסְכָּא פַּלְגוּת הִינָאקֻרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:
אשה ריח. אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה, שאינו נתן על האש:
(יא) כָּ֣כָה יֵֽעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד אֽוֹ-לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָֽעִזִּֽים: כְּדֵין יִתְעֲבֵיד לְתוֹרָא חַד אוֹלְּדִכְרָא חָד אוֹ לְאִמַר בְּאִמְרַיָאאוֹ בְעִזַיָא:
או לשה. בין שהוא בכבשים בין שהוא בעזים כבש ושה קרוים בתוך שנתם: איל. בן שלשה עשר חדש ויום אחד:
(יב) כַּמִּסְפָּ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ כָּ֛כָה תַּֽעֲשׂ֥וּ לָֽאֶחָ֖ד כְּמִסְפָּרָֽם: כְּמִנְיָן דִי תַעְבְּדוּן כְּדֵין תַּעְבְּדוּןלְחַד כְּמִנְיָנֵהוֹן:
כמספר אשר תעשו. כמספר הבהמות אשר תקריבו לקרבן, ככה תעשו נסכים לכל אחד מהם: כמספרם. של בהמות מספרם של נסכים:
(יג) כָּל-הָֽאֶזְרָ֥ח יַֽעֲשֶׂה-כָּ֖כָה אֶת-אֵ֑לֶּה לְהַקְרִ֛יב אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ-נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה: כָּל יַצִיבָא יַעְבֵּד כְדֵין יָתאִלֵין לְקָרָבָא קֻרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָאקֳדָם יְיָ:(יד) וְכִֽי-יָגוּר֩ אִתְּכֶ֨ם גֵּ֜ר א֤וֹ אֲשֶֽׁר-בְּתֽוֹכְכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָשָׂ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ-נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשׂ֖וּ כֵּ֥ן יַֽעֲשֶֽׂה: וַאֲרֵי יִתְגַיַר עִמְכוֹן גִיוֹרָא אוֹדִי בֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן וְיַעְבֵּד קֻרְבַּןדְמִתְקַּבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ כְּמָאדִי תַעְבְּדוּן כֵּן יַעְבֵּד:(טו) הַקָּהָ֕ל חֻקָּ֥ה אַחַ֛ת לָכֶ֖ם וְלַגֵּ֣ר הַגָּ֑ר חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם כָּכֶ֛ם כַּגֵּ֥ר יִֽהְיֶ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: קְהָלָא קְיָמָא חַד לְכוֹן וּלְגִיוֹרָאדְיִתְגַיָר קְיַם עָלָם לְדָרֵיכוֹן כְּוַתְכוֹןכְּגִיוֹרָא יְהֵי:קָדָם יְיָ:
ככם כגר. כמותכם כן גר וכן דרך לשון עברית, (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, כן ארץ מצרים, (מ"א כב, ד) כמוני כמוך כעמי כעמך:
(טז) תּוֹרָ֥ה אַחַ֛ת וּמִשְׁפָּ֥ט אֶחָ֖ד יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר אִתְּכֶֽם: (פ) אוֹרַיְתָא חֲדָא וְדִינָא חַד יְהֵילְכוֹן וּלְגִיוֹרָא דְיִתְגַיַר עִמְכוֹן:(יז)  שישי  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(יח) דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה: מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַרלְהוֹן בְּמֵעַלְכוֹן לְאַרְעָא דִי אֲנָאמָעֵל יָתְכוֹן לְתַמָן:
בבאכם אל הארץ. משנה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכלן נאמר כי תבא, כי תבאו, לפיכך כלן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירשה וישיבה, אף כלן כן, אבל זו נאמר בה בבאכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחיבו בחלה:
(יט) וְהָיָ֕ה בַּֽאֲכָלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה: וִיהֵי בְמֵיכַלְכוֹן מִלַחְמָא דְאַרְעָא תַּפְרְשׁוּןאַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ:(כ) רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ: רֵישׁ אַצְוַתְכוֹן חַלְתָא תַּפְרְשׁוּן אַפְרָשׁוּתָאכְּמָא דִי מַפְרְשִׁין מִן אִדְרָאכֵּן תַּפְרְשׁוּן יָתַהּ:
ראשית ערסתכם. כשתלושו כדי עיסתכם שאתם רגילין ללוש במדבר. וכמה היא, (שמות טז, טז) וימדו בעמר עמר לגלגלת, תרימו מראשיתה, כלומר קודם שתאכלו ממנה, ראשית תלקח חלה אחת תרומה לשם ה': חלה. טורטי"ל בלע"ז [עוגה] : כתרומת גרן. שלא נאמר בה שעור ולא כתרומת מעשר שנאמר בה שעור, אבל חכמים נתנו שעור, לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה, ולנחתום אחד מארבעים ושמונה:
(כא) מֵֽרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם: (ס) מֵרֵישׁ אַצְוַתְכוֹן תִּתְּנוּן קֳדָם יְיָאַפְרָשׁוּתָא לְדָרֵיכוֹן:
מראשית ערסתיכם. למה נאמר, לפי שנאמר ראשית עריסותיכם, שומע אני ראשונה שבעיסות, תלמוד לומר מראשית, מקצתה ולא כלה: תתנו לה' תרומה. לפי שלא שמענו שעור לחלה, נאמר תתנו, שיהא בה כדי נתינה:
(כב) וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל-הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶֽׁה: וַאֲרֵי תִשְׁתְּלוּן וְלָא תַעְבְּדוּן יָתכָּל פִּקוֹדַיָא הָאִלֵין דִי מַלִיליְיָ עִם משֶׁה:
וכי תשגו ולא תעשו. עבודה זרה היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאין עליהן פר, והרי הכתוב מוציאה כאן מכללן לדון בפר לעולה ושעיר לחטאת: וכי תשגו וגו' . בעבודה זרה הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל המצות, תלמוד לומר את כל המצות האלה, מצוה אחת שהיא ככל המצות, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים, אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים ואיזו, זו עבודה זרה: אשר דבר ה' אל משה. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי:
(כג) אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד-מֹשֶׁ֑ה מִן-הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: יָת כָּל דִי פַקִיד יְיָיָתְכוֹן בִּידָא דְמשֶׁה מִן יוֹמָאדִי פָקִיד יְיָ וּלְהָלָא לְדָרֵיכוֹן:
את כל אשר צוה וגו' . מגיד שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כלה ובכל מה שנתנבאו הנביאים, שנאמר למן היום אשר צוה ה' והלאה:
(כד) וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵֽעֵינֵ֣י הָֽעֵדָה֘ נֶֽעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒ וְעָשׂ֣וּ כָל-הָֽעֵדָ֡ה פַּ֣ר בֶּן-בָּקָר֩ אֶחָ֨ד לְעֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּמִנְחָת֥וֹ וְנִסְכּ֖וֹ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וּשְׂעִיר-עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽת: וִיהֵי אִם מֵעֵינֵי כְנִשְׁתָּא אִתְעֲבִדַתלְשָׁלוּ וְיַעְבְּדוּן כָּל כְּנִשְׁתָּא תּוֹרבַּר תּוֹרֵי חַד לַעֲלָתָא לְאִתְקַבָּלָאבְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ וּמִנְחָתֵהּ וְנִסְכֵּהּכִּדְחָזֵי וּצְפִיר בַּר עִזֵי חַדלְחַטָּאתָא:
אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. אם מעיני העדה נעשתה עברה זו על ידי שוגג, כגון ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מתרת לעבוד עבודה זרה בכך: לחטת. חסר א' שאינו כשאר חטאות, שכל חטאות שבתורה הבאות עם עולה החטאת קודמת לעולה, שנאמר (ויקרא ה, י) ואת השני יעשה עולה, וזו עולה קודמת לחטאת:
(כה) וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַֽל-כָּל-עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְנִסְלַ֣ח לָהֶ֑ם כִּֽי-שְׁגָגָ֣ה הִ֔וא וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת-קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַֽיהֹוָ֗ה וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה עַל-שִׁגְגָתָֽם: וִיכַפַּר כַּהֲנָא עַל כָּל כְּנִשְׁתָּאדִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁתְּבֵק לְהוֹן אֲרֵישָׁלוּתָא הִיא וְאִנוּן אַיְתִיאוּ יָתקֻרְבַּנְהוֹן קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ וְחוֹבַתְהוֹןקֳדָם יְיָ עַל שָׁלוּתְהוֹן:
הביאו את קרבנם אשה לה'. זה האמור בפרשה הוא פר העולה שנאמר אשה לה': וחטאתם. זה השעיר:
(כו) וְנִסְלַ֗ח לְכָל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכָל-הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה: (ס) וְיִשְׁתְּבֵק לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵלוּלְגִיוֹרָא דְיִתְגַיַר בֵּינֵיהוֹן אֲרֵי לְכָלעַמָא בְּשָׁלוּתָא:(כז)  שביעי  וְאִם-נֶ֥פֶשׁ אַחַ֖ת תֶּֽחֱטָ֣א בִשְׁגָגָ֑ה וְהִקְרִ֛יבָה עֵ֥ז בַּת-שְׁנָתָ֖הּ לְחַטָּֽאת: וְאִם אֱנַשׁ חַד יֵחוֹב בְּשָׁלוּוִיקָרֵב עִזָא בַּת שַׁתַּהּ לְחַטָאתָא:
תחטא בשגגה. בעבודה זרה: עז בת שנתה. שאר עברות יחיד מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לה שעירה:
(כח) וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל-הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥ה בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: וִיכַפַּר כַּהֲנָא עַל אֱנַשׁ דְאִשְׁתְּלֵיבְּמֵחֲבֵהּ בְּשָׁלוּ קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָאעֲלוֹהִי וְיִשְׁתְּבֵק לֵהּ:(כט) הָֽאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם לָֽעֹשֶׂ֖ה בִּשְׁגָגָֽה: יַצִיבָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְגִיוֹרָא דְיִתְגַיַרבֵּינֵיהוֹן אוֹרַיְתָא חֲדָא יְהֵי לְכוֹןלִדְיַעְבֵּד בְּשָׁלוּ:(ל) וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר-תַּעֲשֶׂ֣ה | בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן-הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן-הַגֵּ֔ר אֶת-יְהֹוָ֖ה הוּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ: וֶאֱנַשׁ דְיַעְבֵּד בְּרֵישׁ גְלֵי מִןיַצִיבַיָא וּמִן גִיוֹרַיָא קֳדָם יְיָהוּא מַרְגֵז וְיִשְׁתֵּצֵי אֲנָשָׁא הַהִיאמִגוֹ עַמֵהּ:
ביד רמה. במזיד: מגדף. מחרף, כמו (יחזקאל ה, טו) והיתה חרפה וגדופה, (ישעיה לז, ו) אשר גדפו נערי מלך אשור. עוד דרשו רבותינו מכאן למברך את השם שהוא בכרת:
(לא) כִּ֤י דְבַר-יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת-מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת | תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֹנָ֥ה בָֽהּ: (פ) אֲרֵי עַל מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַרוְיָת פִּקוּדוֹהִי אַשְׁנֵי אִשְׁתֵּצָאָה תִשְׁתֵּצֵיאֲנָשָׁא הַהִיא חוֹבֵיהּ בֵּיהּ:
דבר ה'. אזהרת עבודה זרה מפי הגבורה, והשאר מפי משה: עונה בה. בזמן שעונה בה שלא עשה תשובה:
(לב) וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: וַהֲווֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא וְאַשְׁכָּחוּגַבְרָא כַּד מְגַבֵּב אָעִין בְּיוֹמָאדְשַׁבְּתָא:
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו. בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה:
(לג) וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּֽצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל-מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל-אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כָּל-הָֽעֵדָֽה: וְקָרִיבוּ יָתֵהּ דְאַשְׁכַּחוּ יָתֵהּ כַּדמְגַבֵּב אָעִין לְוָת משֶׁה וּלְוָתאַהֲרֹן וּלְוָת כָּל כְּנִשְׁתָּא:
המצאים אתו מקושש. שהתרו בו ולא הניח מלקושש אף משמצאוהו והתרו בו:
(לד) וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה-יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ: (ס) וַאֲסָרוּ יָתֵהּ בְּבֵית מַטְרָא אֲרֵילָא אִתְפְּרֵשׁ לְהוֹן מָה דְיַעֲבְּדוּןלֵהּ:
כי לא פרש מה יעשה לו. לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה:
(לה) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵלגַבְרָא רְגוּמוּ יָתֵיהּ בְּאַבְנַיָא כָּלכְּנִשְׁתָּא מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא:
רגום. כמו עשה פיישנ"ט בלע"ז וכן הלוך אלנ"ט וכן זכור ושמור:
(לו) וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כָּל-הָֽעֵדָ֗ה אֶל-מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּֽאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: (פ) וְאַפִּיקוּ יָתֵיהּ כָּל כְּנִשְׁתָּא לְמִבָּרָאלְמַשְׁרִיתָא וּרְגָמוּ יָתֵהּ בְּאַבְנַיָא וּמִיתכְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָתמשֶׁה:
ויציאו אתו. מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין:
(לז)  מפטיר  וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לְמֵימָר:(לח) דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל-כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת: מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַרלְהוֹן וְיַעֲבְּדוּן לְהוֹן כְּרוּסְפְּדִין עַלכַּנְפֵי כְסוּתְהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַלכְּרוּסְפְּדָא דְכַנְפָא חוּטָא דִתְכֶלְתָּא:
ועשו להם ציצת. על שם הפתילים התלויים בה, כמו (יחזקאל ח, ג) ויקחני בציצית ראשי. דבר אחר ציצית על שם וראיתם אתו, כמו (שה"ש ב, ט) מציץ מן החרכים: על כנפי בגדיהם. כנגד (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים. על ארבע כנפות ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש, כנגד ארבע לשונות של גאלה שנאמר במצרים (שמות ו) והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי: פתיל תכלת. על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים: תכלת. צבע ירוק של חלזון:
(לט) וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם: וִיהוֹן לְכוֹן לִכְרוּסְפְּדִין וְתֶחֱזוּן יָתֵיהּוְתִדְכְּרוּן יָת כָּל פִּקוּדַיָא דַיְיָוְתַעְבְּדוּן יָתְהוֹן וְלָא תִטְעוּן בָּתַרהִרְהוּר לִבְּכוֹן וּבָתַר חֵיזוּ עֵינֵיכוֹןדִי אַתּוּן טָּעַן בַּתְרֵיהוֹן:
וזכרתם את כל מצות ה'. שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג: ולא תתורו אחרי לבבכם. כמו (לעיל יג, כה) מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העברות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העברות:
(מ) לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם: בְּדִיל דְתִדְכְּרוּן וְתַעְבְּדוּן יָת כָּלפִּקוּדָי וּתְהוֹן קַדִישִׁין קֳדָם אֱלָּהָכוֹן:(מא) אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: (פפפ) אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן דִי אַפֵּקִיתיָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֵהֲוֵי לְכוֹןלֶאֱלָהָא אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן: פפפ:
אני ה'. נאמן לשלם שכר: אלהיכם. נאמן לפרע: אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרתי: אני ה' אלהיכם. עוד למה נאמר, כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטל שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, על כרחכם אני מלככם. וכן הוא אומר (יחזקאל כ, לג) אם לא ביד חזקה וגו' אמלך עליכם. דבר אחר למה נאמר יציאת מצרים, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא. ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי, למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא (נחמי' ט, יג. טו) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם, ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5