——–
כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. (הושע יד, י)
כל הנסיונות בהשגחה המה, אין מקריות בעולם כלל. הנסיון, תפקידו לרומם את המתנסה ולהעלותו למדרגה נוספת, ואמנם יש בו גם להורידו, ולמנע ממנו מלהראות פני ה' באם יכשל בו. הרי שלמעשה "ישרים דרכי ה " דרכי ה' בנסותו את הבריות, ישרים המה, לפי שבאותה מדה שיכולים להוריד את האדם יכולים גם להעלותו ולרוממו, אלא ש"צדקים ילכו בם" ויתעלו מעלה מעלה, בהראותם בשעת מבחן הנסיון את נאמנותם לבוראם, "ופשעים יכשלו בם", "בם" באותם דרכים שהצדיקים מתעלים הרשעים יורדים, והינו בדרכי הנסיונות והפתויים שהמה דרכי ה' – מהשגחתו – מהוים המה עליה לצדיק, וכשלון לרשע.
בין הזמנים – ג' שבועות חפשה, זמני נסיון קשים הם ביותר. מתחילים הם מערב ט' באב, זמן שצריך להיות כל ראשנו בצער חרבן בית אלקינו, בצער השכינה, בצער כבוד שמים המשפל, בצער ישראל הסובלים והמענים בעכוב הגלות. ודוקא בערב מארע זה, רואים אנו רבים שכל מחשבותם בתכנון יציאה לחפשה, לאן נסע? היכן נבלה? וחרבן בית המקדש לא שמנו על לבנו רחמנא לצלן.
ולא זו בלבד, ג' שבועות אלו המה סמוכים לחדש אלול, חדש שבו תלוי כל עתיד השנה הבאה של האדם. שהרי כפי שמכין עצמו בחדש אלול בתשובה ובקבלת מעשים טובים, כך נגזר דינו בראש השנה לשנה הבאה – שנה טובה ברוחניות ובגשמיות, הרי שחדש אלול מהוה בעצם את גורל האדם לתקופה של שנה שלמה, ודוקא אז מתערמים נסיונות קשים מאד, וזה פשוט, וכי יתן היצר הרע שקט ומנוחה לאדם בשעה גורלית כזו להיות קונה עולמו בחדש אחד? לכן, מאת ה' היתה זאת, לנסות את בריותיו בג' שבועות דוקא, קדם זמן גורלי זה. ובעצם נתבונן שלפני כל אפשרות של קפיצה בעבודת ה' טמונה כמו כן אפשרות לירידה.
ונראה זאת בכמה דגמאות: ערב שבת.
הלא שבת קדש מקור הברכה, השומר שבת מחללו, כל המשמר שבת מוחלין לו על כל עוונותיו, ובפרט שכל קדשתו של האדם במשך כל השבוע מקורה מיום השבת המלא בסגלות, להושיע ולהשפיע על המקימו כראוי, מכל שפע סגלותיו, והכל תלוי בהכנה, כיצד לקבל את השבת ולהכין כלים מתאימים לקבלת שבת.
ונתבונן, ערב שבת הוא דוקא זמן שרבים מתבטלים בו מן התורה, זמן של בטול תורה, זמן "המסגל" לריב ומחלקת, רבים נכנסים לשבת בריצה ובלבול וכך מקבלים קבלת שבת, לא מתוך דברי תורה, ולא על ידי שום הכנה כראוי, ובכך מאבדים את סגלותיה הנפלאות של שבת קדש, וזו מלכדת לירידה לעמת אפשרות לעליה.
דגמא נוספת: יום החפה.
בימים שעברו, יום שהיו בני הזוג נשאים היה יום של חרדת אלקים, ההורים של הזוג היו בבכיות ובתפלות שהזווג יעלה יפה בשלום ובזרע של קימא, הזוג עצמו היו בתענית וברצינות גמורה, תחת הדרכתם וברכתם של מורי דרך לקדשה וטהרה ועוד ועוד, ואלו לדאבוננו בימינו כיצד נראה יום החפה? תסרקת, צלמים, סיורים, וכל היום עובר בכל מיני שטיות, וכך נגשים לחפה, לשבע ברכות, מתוך קלות ראש וחסר רצינות מחלט, לקראת הרגע המקדש שבו בונה אדם את ביתו.
דגמא נוספת: אדם קדם מיתתו.
הלא מה יש יותר שצריך לרגש את האדם ולהרתיעו להיות ירא וחרד מאשר הזמן שקדם מותו, ודוקא אז כח הרע מבלבל את האדם בחלי וטשטוש לגזל ממנו את כל ישוב דעתו, כי צריכים להבין כאן ישנה גם חרדת כח הרע, באמרו, כל ימיו של אותו אדם היה מנצח ומשעבד תחת ידי, וזה עתה יכול לזכות לקנות עולמו בשעה אחת, ונמצא כל טרחותי ויגיעתי אתו לריק, ולכן ממצה כחות למנע אותו בשעה גורלית זו.
ונחזר לעניננו – חדש אלול, קדם לו הנהיגו תקופה של ג' שבועות בלוי וטיול. כמה פגם עינים וירידה מהקדשה ומהתורה חל אצל כל אחד ואחד, וכיצד באים לאלול – מתוך חויות של הליכה לים, טפוסי הרים, ראית מפלים ואתרי טבע שונים, וזה עוד במקרה הטוב, רבים הלא באים לקראת אלול עם כל מראות הזועה האסורות המכלות את הנפש, ובכך נהרס כל חדש אלול, ובעקבותיו ראש השנה ועשרת ימי תשובה, וכן הלאה.
ולעמת זאתי אדם שעמד בנסיון בזמן חפשה, דוקא כשאינו תחת פקוח זמני הישיבה, וכשאינו תחת פקוח משגיח, ובזמנו ובאפשרותו לעשות כרצונו, ובכל זאת מיראת אלקים טהורה שבקרבו שומר עצמו מכל רע, מסתגר בבתי מדרש לשמר עצמו מחטא, זהו הזכאי לקבל במלא חפנים את עת רצון של אלול, להשפיע עליו שפע אלקי של קדשה וטהרה לעלות מעלה.
וזהו "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", הברכה והקללה מנחת לפניכם במדה שוה, והיא לפניכם, ללא לחץ ושעבוד זר אלא הכל נתון לבחירתכם, ובאפשרותכם לעשות ככל העולה על לבכם. וכך דורש הצדק והישר, להגיש לפני האדם ב' אפשריות במדה שוה, שבה יוכל להוכיח את נאמנותו וכנותו לבוראו כדי להצדיק עליו את שכרו או את ענשו, שהרי בחיים כתקנם תחת חסות ושלטון הישיבה נמנע מהאדם להוכיח את אמתותו לכאן או לכאן, זמן חפשה זה הוא אפן המצדיק לאמת את מצבו הפנימי והנעלם של האדם, שמתגלה בעת כזו אם אכן יראת שמים אמתית בקרבו, או מצות אנשים מלמדה, ובכך יצדק הפסדו או שכרו בצדק ובישר – "ישרים דרכי ה' צדקים ילכו בם"…
ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה… את הברכה אשר תשמעו… והקללה אם לא תשמעו… (יא, כו)
הכל בהשג יד, הברכה והקללה הרי היא לפניכם, ביד האדם להביא על עצמו מלא חפנים ברכות או להפך חס ושלום. וכבר הזכרנו, שבעצם עם כל מצוה – בקומפלט אחד, בחפיסה אחת, ארוז עמה השכר והשפע הנמשך ממנה בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו כן עם כל עברה – בחפיסה אחת ארוז עמה הקללה והרע הנמשך ממנה. האדם בעשותו מצוה מוריד תכף בזכוי מלא לעצמו את הברכה, ובעברה מוריד תכף קללה על עצמו, רחמנא לצלן.
והוא אמרו: "ראה ! אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", הרי הם מנחים לפניכם כבר מוכנים ועומדים צמודים לעשית העברה או המצוה, הברכה – אם תשמעו, והקללה – אם לא תשמעו, ואתה בבחירתך לוקח לעצמך את מנתך מהמזמן בשלחן הערוך לפניך.
והוא שאמרו חז"ל: מיום שאמר הקדוש-ברוך-הוא "ובחרת בחיים", אין הרע והטוב יוצא אלא על ידי האדם, שגוזר הוא על עצמו את דינו. וכנאמר (איכה ג, לח) "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5