——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(ו) פֶּן-יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַֽחֲרֵ֣י הָֽרֹצֵ֗חַ כִּ֣י-יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי-יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט-מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: דִילְמָא יִרְדוֹף גָאֵל דְמָא בָּתַרקָטוֹלָא אֲרֵי יֵחַם לִבֵּה וְיַדְבְּקִנֵהּאֲרֵי תִסְגֵי אָרְחָא וְיִקְטְלִנֵהּ נְפַשׁוְלֵהּ לֵית חוֹבַת דִין דִקְטוֹלאֲרֵי לָא סָנֵי הוּא לֵהּמִתְּמַלֵי וּמִדְקָמוֹהִי:
פן ירדף גאל הדם. לכך אני אומר להכין לך דרך, וערי מקלט רבים:
(ז) עַל-כֵּ֛ן אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ: עַל כֵּן אֲנָא מְפַקְדָךְ לְמֵימָרתְּלַת קִרְוִין תַּפְרֵשׁ לָךְ:(ח) וְאִם-יַרְחִ֞יב יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת-גְּבֻ֣לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת-כָּל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַֽאֲבֹתֶֽיךָ: וְאִם יַפְתֵּי יְיָ אֱלָהָךְ יָתתְּחוּמָךְ כְּמָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְוְיִתֶּן לָךְ יָת כָּל אַרְעָאדִי מַלִיל לְמִתַּן לַאֲבָהָתָךְ:
ואם ירחיב. כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני:
(ט) כִּֽי-תִשְׁמֹר֩ אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַֽעֲשׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כָּל-הַיָּמִ֑ים וְיָֽסַפְתָּ֙ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁל֥שׁ הָאֵֽלֶּה: אֲרֵי תִטַר יָת כָּל תַּפְקֶדְתָּאהָדָא לְמֶעְבְּדַהּ דִי אֲנָא מְפַקְדָךְיוֹמָא דֵין לְמִרְחַם יָת יְיָאֱלָהָךְ וְלִמְהַךְ בְּאָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִיכָּל יוֹמַיָא וְתוֹסֵף לָךְ עוֹדתְּלַת קִרְוִין עַל תְּלַת אִלֵין:
ויספת לך עוד שלש. הרי תשע. שלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען ושלש לעתיד לבא:
(י) וְלֹ֤א יִשָּׁפֵךְ֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֣רֶב אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה וְהָיָ֥ה עָלֶ֖יךָ דָּמִֽים: (פ) וְלָא יִשְׁתְּפֵךְ דָם זַכַּי בְּגוֹאַרְעָךְ דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵבלָךְ אַחֲסָנָא וִיהֵי עֲלָךְ חוֹבַתדִין דִקְטוֹל:(יא) וְכִי-יִֽהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל-אַחַ֖ת הֶֽעָרִ֥ים הָאֵֽל: וַאֲרֵי יְהֵי גְבַר סָנֵי לְחַבְרֵהּוְיִכְמַן לֵהּ וִיקוּם עֲלוֹהִי וְיִמְחִנֵהּנְפָשׁ וִימוּת וְיֵעִרוֹק לַחֲדָא מִןקִרְוַיָא הָאִלֵין:
וכי יהיה איש שנא לרעהו. על ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו. מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה. לפי שעבר על לא תשנא, סופו לבא לידי שפיכת דמים. לכך נאמר כי יהיה איש שנא לרעהו וגו' , שהיה לו לכתוב וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש:
(יב) וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָֽקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָֽתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת: וִישַׁלְחוּן סָבֵי קַרְתֵּהּ וְיִדְבְּרוּן יָתֵהּמִתַּמָן וְיִתְּנוּן יָתֵהּ בְּיַד גָאֵלדְמָא וִימוּת:(יג) לֹֽא-תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עָלָ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֧ דַם-הַנָּקִ֛י מִיִּשְׂרָאֵ֖ל וְט֥וֹב לָֽךְ: (ס) לָא תְחוּס עֵינָךְ עֲלוֹהִי וּתְפַלֵיאַשְׁדִי דָם זַכַּי מִיִשְׂרָאֵל וְיֵיטַבלָךְ:
לא תחוס עינך. שלא תאמר הראשון כבר נהרג, למה אנו הורגים את זה ונמצאו שני ישראלים הרוגים:
(יד)  שישי  לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔ אֲשֶׁ֥ר גָּֽבְל֖וּ רִֽאשֹׁנִ֑ים בְּנַֽחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּנְחַ֔ל בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ: (ס) לָא תַשְׁנֵי תְּחוּמָא דְחַבְרָךְ דִיתְחִימוּ קַדְמָאֵי בְּאַחֲסַנְתָּךְ דִי תַחֲסֵןבְּאַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵבלָךְ לְמֵירְתַהּ:
לא תסיג גבול. לשון (ישעיה מב, יז) נסגו אחור, שמחזיר סימן חלקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו למען הרחיב את שלו. והלא כבר נאמר (ויקרא יט, יג) לא תגזל, מה תלמוד לומר לא תסיג, למד על העוקר תחום חברו שעובר בשני לאוין. יכול אף בחוצה לארץ, תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל וגו' , בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לא תגזל:
(טו) לֹֽא-יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל-עָוֹן֙ וּלְכָל-חַטָּ֔את בְּכָל-חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֱטָ֑א עַל-פִּ֣י | שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל-פִּ֥י שְׁלשָֽׁה-עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר: לָא יְקוּם סָהִיד חַד בִּגְבַרלְכָל עַוָיָן וּלְכָל חוֹבִין בְּכָלחֵט דִי יֶחְטֵי עַל מֵימַרתְּרֵין סָהֲדִין אוֹ עַל מֵימַרתְּלָתָא סָהֲדִין יִתְקַיַם פִּתְגָמָא:
עד אחד. זה בנה אב. כל עד שבתורה שנים, אלא אם כן פרט לך בו אחד: לכל עון ולכל חטאת. להיות חברו נענש על עדותו, לא עונש גוף ולא עונש ממון, אבל קם הוא לשבועה. אמר לחברו תן לי מנה שהלויתיך, אמר לו אין לך בידי כלום, ועד אחד מעיד שיש לו, חיב להשבע לו: על פי שני עדים. ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין, ולא שיעמוד תרגמן בין העדים ובין הדינים:
(טז) כִּֽי-יָק֥וּם עֵד-חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ לַֽעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ סָרָֽה: אֲרֵי יְקוּם סָהִיד שְׁקַר בִּגְבָרלְאַסְהָדָא בֵהּ סַטְּיָא:
לענות בו סרה. דבר שאינו, שהוסר העד הזה מכל העדות הזאת, כגון, שאמרו להם והלא עמנו הייתם אותו היום במקום פלוני:
(יז) וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי-הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר-לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם: וִיקוּמוּן תְרֵין גֻבְרִין דִי לְהוֹןדִינָא קֳדָם יְיָ קֳדָם כָּהֲנַיָאוְדַיָנַיָא דִי יְהוֹן בְּיוֹמַיָא הָאִנוּן:
ועמדו שני האנשים. בעדים הכתוב מדבר, ולמד שאין עדות בנשים, ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד: אשר להם הריב. אלו בעלי הדין: לפני ה'. יהי דומה להם כאלו עומדין לפני המקום, שנאמר (תהלים פב, א) בקרב אלהים ישפט: אשר יהיו בימים ההם. יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד:
(יח) וְדָֽרְשׁ֥וּ הַשֹּֽׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵד-שֶׁ֨קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו: וְיִתְבְּעוּן דַיָנַיָא יָאוּת וְהָא סָהִידשְׁקַר סָהֲדָא שִׁקְרָא אַסְהַד בַּאֲחוֹהִי:
ודרשו השופטים היטב. על פי המזימין אותם, שבודקים וחוקרים את הבאים להזימם בדרישה ובחקירה: והנה עד שקר. כל מקום שנאמר עד, בשנים הכתוב מדבר:
(יט) וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַֽעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ: וְתַעְבְּדוּן לֵהּ כְּמָא דִי חַשִׁיבלְמֶעְבַּד לַאֲחוֹהִי וּתְפַלֵי עָבֵד דְבִישׁמִבֵּינָךְ:
כאשר זמם. ולא כאשר עשה. מכאן אמרו, הרגו אין נהרגין: לעשות לאחיו. מה תלמוד לומר לאחיו, למד על זוממי בת כהן נשואה שאינן בשריפה, אלא כמיתת הבועל שהוא בחנק, שנאמר (ויקרא כא, ט) היא באש תשרף, היא ולא בועלה. לכך נאמר כאן לאחיו, כאשר זמם לעשות לאחיו, ולא כאשר זמם לעשות לאחותו. אבל בכל שאר מיתות השוה הכתוב אשה לאיש, וזוממי אשה נהרגין כזוממי איש. כגון שהעידוה שהרגה את הנפש, שחללה את השבת, נהרגין במיתתה. שלא מעט כאן אחותו אלא במקום שיש לקים בהן הזמה במיתת הבועל:
(כ) וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹא-יֹסִ֨פוּ לַֽעֲשׂ֜וֹת ע֗וֹד כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ: וּדְיִשְׁתַּאֲרוּן יִשְׁמְעוּן וְיִדְחֲלוּן וְלָא יוֹסְפוּןלְמֶעְבַּד עוֹד כְּפִתְגָמָא בִישָׁא הָדֵיןבֵּינָךְ:
ישמעו ויראו. מכאן שצריכין הכרזה, איש פלוני ופלוני נהרגין על שהוזמו בבית דין:
(כא) וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֨יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל: (ס) וְלָא תְחוּס עֵינָךְ נַפְשָׁא חֳלַףנַפְשָׁא עֵינָא חֳלַף עֵינָא שִׁנָאחֳלַף שִׁנָא יְדָא חֳלַף יְדָארַגְלָא חֳלַף רַגְלָא:
עין בעין. ממון, וכן שן בשן וגו' :
כ (א) כִּֽי-תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל-אֹֽיְבֶ֗ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֨כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: אֲרֵי תִפּוֹק לַאֲגָחָא קְרָבָא עַלבַּעֲלֵי דְבָבָךְ וְתֶחֱזֵי סוּסָוָן וּרְתִכִּיןעַם סַגִי מִנָךְ לָא תִדְחַלמִנְהוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ מֵימְרֵהּבְּסַעְדָךְ דְאַסְקָךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
כי תצא למלחמה. סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן, לומר לך, שאין מחסר אבר יוצא למלחמה. דבר אחר לומר לך, אם עשית משפט צדק אתה מבטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח. וכן דוד הוא אומר (תהלים קיט, קכא) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי: על איבך. יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך: סוס ורכב. בעיני כלם כסוס אחד, וכן הוא אומר (שופטים ו, טז) והכית את מדין כאיש אחד. וכן הוא אומר (שמות טו, יט) כי בא סוס פרעה: עם רב ממך. בעיניך הוא רב, אבל בעיני אינו רב:
(ב) וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל-הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל-הָעָֽם: וִיהֵי כְּמִקְרָבְכוֹן לַאֲגָחָא קְרָבָא וְיִתְקְרִיבכַּהֲנָא וִימַלֵל עִם עַמָא:
כקרבכם אל המלחמה. סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם: ונגש הכהן. המשוח לכך. והוא הנקרא משוח מלחמה: ודבר אל העם. בלשון הקדש:
(ג) וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל-אֹֽיְבֵיכֶ֑ם אַל-יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל-תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל-תַּחְפְּז֛וּ וְאַל-תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם: וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתּוּןקְרִיבִין יוֹמָא דֵין לַאֲגָחָא קְרָבָאעַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן לָא יְזוּעַלִבְּכוֹן לָא תִדְחֲלוּן וְלָא תִתְבַּהֲתוּןוְלָא תִתָּבְרוּן מִקֳדָמֵיהוֹן:
שמע ישראל. אפלו אין בכם זכות אלא קרית שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם: על איביכם. אין אלו אחיכם, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם, אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל, שנאמר (דה"י ב' כח, טו) ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל, ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם, וישובו שמרון, אלא על אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה: אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האמות עושים. מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו, ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם, וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול: אל ירך לבבכם. מצהלת סוסים: אל תיראו. מהגפת התריסין: ואל תחפזו. מקול הקרנות: ואל תערצו. מקול הצוחה:
(ד) כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַֽהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם-אֹֽיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַֽ אֶתְכֶֽם: אֲרֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן דִמְדַבַּר קֳדָמֵיכוֹןלַאֲגָחָא לְכוֹן קְרָב עִם בַּעֲלֵידְבָבֵיכוֹן לְמִפְרַק יָתְכוֹן:
כי ה' אלהיכם וגו' . הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, נפל ונפלו עמו: ההלך עמכם. זה מחנה הארון:
(ה) וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֘ אֶל-הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי-הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן-יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ: וִימַלְלוּן סָרְכַיָא קֳדָם עַמָא לְמֵימָרמָן גַבְרָא דִי בְנָא בֵיתָאחַדְתָּא וְלָא חָנְכֵהּ יְהַךְ וִיתוּבלְבֵיתֵהּ דִילְמָא יְמוּת בַּאֲגָחָא קְרָבָאוּגְבַר אָחָרָן יַחְנְכִנֵהּ:
ולא חנכו. לא דר בו. חנוך לשון התחלה: ואיש אחר יחנכנו. ודבר של עגמת נפש הוא זה:
(ו) וּמִֽי-הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר-נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן-יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ: וּמָן גַבְרָא דִי נְצִיב כַּרְמָאוְלָא אַחֲלֵהּ יְהַךְ וִיתוּב לְבֵיתֵהּדִילְמָא יְמוּת בַּאֲגָחָא קְרָבָא וּגְבַראָחָרָן יְחַלִנֵהּ:
ולא חללו. לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאכלן בירושלים או לחללן בדמים ולאכל הדמים בירושלים:
(ז) וּמִֽי-הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר-אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן-יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה: וּמָן גַבְרָא דִי אֵרַס אִתְּתָאוְלָא נָסְבַהּ יְהַךְ וִיתוּב לְבֵיתֵהּדִילְמָא יְמוּת בַּאֲגָחָא קְרָבָא וּגְבַראָחֳרָן יִסְבִנַהּ:
פן ימות במלחמה. ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות:
(ח) וְיָֽסְפ֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֘ לְדַבֵּ֣ר אֶל-הָעָם֒ וְאָֽמְר֗וּ מִֽי-הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת-לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ: וְיוֹסְפוּן סָרְכַיָא לְמַלָלָא עִם עַמָאוְיֵימְרוּן מָן גַבְרָא דְדָחֵל וּתְבִירלִבָּא יְהַךְ וִיתוּב לְבֵיתֵהּ וְלָאיִתְּבַר יָת לִבָּא דַאַחוֹהִי כְּלִבֵּהּ:
ויספו השטרים. למה נאמר כאן ויספו, מוסיפין זה על דברי הכהן, שהכהן מדבר ומשמיע מן (פסוק ג, ד) שמע ישראל עד להושיע אתכם, ומי האיש ושני ושלישי כהן מדבר ושוטר משמיע, וזה שוטר מדבר ושוטר משמיע: הירא ורך הלבב. רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עברות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עברה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה:
(ט) וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּֽׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל-הָעָ֑ם וּפָֽקְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָא֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם: (ס) וִיהֵי כַּד יְשֵׁצוּן סָרְכַיָא לְמַלָלָאעִם עַמָא וִימַנוּן רַבָּנֵי חֵילָאבְּרֵישׁ עַמָא:
שרי צבאות. שמעמידין זקפין, מלפניהם ומלאחריהם וכשילין של ברזל בידיהם וכל מי שרוצה לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו. זקפין, בני אדם עומדים בקצה המערכה לזקוף את הנופלים ולחזקם בדברים שובו אל המלחמה ולא תנוסו, שתחלת נפילה ניסה:
(י)  שביעי  כִּֽי-תִקְרַ֣ב אֶל-עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם: אֲרֵי תִקְרַב לְקַרְתָּא לַאֲגָחָא (קְרָבָא)עֲלַהּ וְתִקְרֵי לַהּ מִלִין דִשְׁלָם:
כי תקרב אל עיר. במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין (פסוק טו) כן תעשה לכל הערים הרחקת וגו' :
(יא) וְהָיָה֙ אִם-שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָֽתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל-הָעָ֣ם הַנִּמְצָא-בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַֽעֲבָדֽוּךָ: וִיהֵי אִם שְׁלַם תַּעֲנִנָךְ וְתִפְתַּחלָךְ וִיהֵי כָּל עַמָא דְיִשְׁתְּכַחבַּהּ יְהוֹן לָךְ מַסְקֵי מִסִיןוְיִפְלְחֻנָךְ:
כל העם הנמצא בה. אפלו אתה מוצא בה משבעה אמות שנצטוית להחרימם, אתה רשאי לקימם: למס ועבדוך. עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד:
(יב) וְאִם-לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָֽשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָ: וְאִם לָא תַשְׁלֵם עִמָךְ וְתַעְבֵּדעִמָךְ קְרָב וּתְצוּר עֲלַהּ:
ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה. הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך: וצרת עליה. אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים:
(יג) וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת-כָּל-זְכוּרָ֖הּ לְפִי-חָֽרֶב: וְיִמְסְרִנַהּ יְיָ אֱלָהָךְ בִּידָךְ וְתִמְחֵייָת כָּל דְכוּרַהּ לְפִתְגַם דְחָרֶב:
ונתנה ה' אלהיך בידך. אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' נותנה בידך:
(יד) רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל-שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת-שְׁלַ֣ל אֹֽיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ: לְחוֹד נְשַׁיָא וְטַפְלָא וּבְעִירָא וְכֹלדִי יְהֵי בְקַרְתָּא כָּל עֲדָאַהּתֵּבוֹז לָךְ וְתֵיכוּל יָת עֲדָאָהדְסַנְאָךְ דִי יְהַב יְיָ אֱלָהָךְלָךְ:
והטף. אף טף של זכרים. ומה אני מקים (פסוק יג) והכית את כל זכורה, בגדולים:
(טו) כֵּ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ לְכָל-הֶ֣עָרִ֔ים הָֽרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא-מֵֽעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם-הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה: כֵּן תַּעְבֵד לְכָל קִרְוַיָא דִירְחִיקִין מִנָךְ לַחֲדָא דִי לָאמִקִרְוֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין אִנוּן:(טז) רַ֗ק מֵֽעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל-נְשָׁמָֽה: לְחוֹד מִקִרְוֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין דִייְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַחֲסָנָאלָא תְקַיַם כָּל נִשְׁמָתָא:(יז) כִּי-הַֽחֲרֵ֣ם תַּֽחֲרִימֵ֗ם הַֽחִתִּ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ הַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: אֲרֵי גַמָרָא תְגַמְרִנוּן חִתָּאֵי וֶאֱמֹרָאֵיכְּנַעֲנָאֵי וּפְרִזָאֵי חִוָאֵי וִיבוּסָאֵי כְּמָאדִי פַקְדָךְ יְיָ אֱלָהָךְ:
כאשר צוך. לרבות את הגרגשי:
(יח) לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַֽעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵאלֹֽהֵיהֶ֑ם וַֽחֲטָאתֶ֖ם לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: (ס) בְּדִיל דִי לָא יַלְפוּן יָתְכוֹןלְמֶעְבַּד כְּכָל תּוֹעֲבָתְהוֹן דִי עֲבָדוּלְטַעֲוָתְהוֹן וּתְחוֹבוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן:
למען אשר לא ילמדו. הא אם עשו תשובה ומתגירים, אתה רשאי לקבלם:
(יט) כִּֽי-תָצ֣וּר אֶל-עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא-תַשְׁחִ֤ית אֶת-עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר: אֲרֵי תְצוּר לְקַרְתָּא יוֹמִין סַגִיאִיןלַאֲגָחָא עֲלַהּ לְמִכְבְּשַׁהּ לָא תְחַבֵּליָת אִילָנַהּ לַאֲרָמָא עֲלוֹהִי פַּרְזְלָאאֲרֵי מִנֵה תֵּיכוּל וְיָתֵהּ לָאתְקוּץ אֲרֵי לָא כַאֲנָשָׁא אִילַןחַקְלָא לְמֵיעַל מְקָדָמָךְ בִּצְיָרָא:
ימים. שנים: רבים. שלשה. מכאן אמרו אין צרין על עירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת. ולמד שפותח בשלום שנים או שלשה ימים. וכן הוא אומר (שמואל ב' א, א) וישב דוד בצקלג ימים שנים, ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר: כי האדם עץ השדה. הרי כי משמש בלשון דלמא. שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו:
(כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר-תֵּדַ֗ע כִּ֣י-לֹא-עֵ֤ץ מַֽאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל-הָעִיר֙ אֲשֶׁר-הִוא֙ עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ: (פ) לְחוֹד אִילָן דְתִדַע אֲרֵי לָאאִילַן דְמַאֲכָל הוּא יָתֵהּ תְּחַבַּלוּתְקוּץ וְתִבְנֵי כַרְקוֹמִין עַל קַרְתָּאדִי הִיא עָבְדָא עִמָךְ קְרָבָאעַד דְתִכְבְּשַׁהּ:
עד רדתה. לשון רדוי, שתהא כפופה לך:
כא (א) כִּֽי-יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בַּֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ: אֲרֵי יִשְׁתְּכַח קְטִּילָא בְּאַרְעָא דִייְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ לְמֵירְתַהּרָמֵי בְּחַקְלָא לָא אִתְיְדַע מַןקָטְּלֵהּ:(ב) וְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹֽׁפְטֶ֑יךָ וּמָֽדְדוּ֙ אֶל-הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶֽחָלָֽל: וְיִפְּקוּן סָבָיךְ וְדַיָנָיךְ וְיִמְשְׁחוּן לְקִרְוַיָאדִי סַחֲרָנוּת קְטִילָא:
ויצאו זקניך. מיחדים שבזקניך, אלו סנהדרי גדולה: ומדדו. ממקום שהחלל שוכב: אל הערים אשר סביבת החלל. לכל צד לידע איזו קרובה:
(ג) וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל-הֶֽחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא-מָֽשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל: וּתְהֵי קַרְתָּא דִקְרִיבָא לִקְטִילָא וְיִדְבְּרוּןסָבֵי קַרְתָּא הַהִיא עֶגְלַת תּוֹרֵידִי לָא אִתְפְּלַח בַּהּ דִילָא נְגִידַת בְּנוּר:(ד) וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת-הָֽעֶגְלָה֙ אֶל-נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא-יֵֽעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ-שָׁ֥ם אֶת-הָֽעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל: וְיֶחֱתוּן סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא יָתעֲגַלְתָּא לְנַחֲלָא בַיָר דִי לָאיִתְפְּלַח בֵּהּ וְלָא יִזְדְרַע וְיִנְקְפוּןתַּמָן יָת עֲגַלְתָּא בְּנַחֲלָא:
אל נחל איתן. קשה, שלא נעבד: וערפו. קוצץ ערפה בקופיץ. אמר הקדוש ברוך הוא תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פרות ותערף במקום שאינו עושה פרות, לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פרות:
(ה) וְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִים֘ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וְעַל-פִּיהֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה כָּל-רִ֥יב וְכָל-נָֽגַע: וְיִתְקָרְבוּן כָּהֲנַיָא בְּנֵי לֵוִי אֲרֵיבְהוֹן יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְשַׁמָשׁוּתֵהּוּלְבָרָכָא בִּשְׁמָא דַיְיָ וְעַל מֵימְרֵהוֹןיְהֵי כָּל דִין וְכָל מַכְתַּשׁסְגִירוּ:(ו) וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל-הֶֽחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת-יְדֵיהֶ֔ם עַל-הָֽעֶגְלָ֖ה הָֽעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל: וְכֹל סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא דִקְרִיבִיןלִקְטִילָא יַסְחוּן יָת יְדֵיהוֹן עַלעֲגַלְתָּא דִנְקֶפְתָּא בְנַחֲלָא:(ז)  מפטיר  וְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א (שפכה) שָֽׁפְכוּ֙ אֶת-הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ: וִיתִיבוּן וְיֵימְרוּן יְדָנָא לָא אַשְׁדוֹיָת דְמָא הָדֵין וְעֵינָנָא לָאחֲזָאָה:
ידינו לא שפכה. וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה. והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל:
(ח) כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר-פָּדִ֨יתָ֙ יְהֹוָ֔ה וְאַל-תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם: כָּהֲנַיָא יֵימְרוּן כַּפַּר לְעַמָךְ יִשְׂרָאֵלדִי פְרַקְתָּא יְיָ וְלָא תִתֵּןחוֹבַת דַם זַכַּי בְּגוֹ עַמָךְיִשְׂרָאֵל וְיִתְכַּפַּר לְהוֹן עַל דְמָא:
ונכפר להם הדם. הכתוב מבשרם שמשעשו כן, יכפר להם העון:
(ט) וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּי-תַֽעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: (ססס) וְאַתְּ תְּפַלֵי אַשְׁדִי דַם זַכַּימִבֵּינָךְ אֲרֵי תַעְבֵּד דְכָשַׁר קֳדָםיְיָ: ססס:
ואתה תבער. מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני ה':
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5