——–
תשובה: כשהדבש עדיין בכוורת נחשב לאוכל. וכן כשזב הדבש מאליו וחשב עליו ליעדו לאכילה. או אם רדה אותו מהכוורת לצורך אוכל ולא לשתיה נחשב הדבש לאוכל.
דבש דבורים נחשב לאחד משבעה משקין. כמבואר במסכת מכשירין פרק ו משנה ד'. והטעם מבואר בתוספתא שבת פרק ט שנלמד מהפסוק "וינקהו דבש מסלע". וכ"פ מרן סימן קנח סעי' ד. אולם כשהדבש נמצא בתוך החלות דבש שבכוורת נחשב לאוכל, ולא מטמא משום משקה עד שירסק את החלות. כמבואר במשנה עוקצין פ"ג. וכן בגמ' בב"ב פ. אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם. וכתבו התוס' שם ומה שהמשנה במכשירין מחשיבה את הדבש משקה, אומר ר"י דהיינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורתו שהוא עם השעוה יש עליו תורת אוכל ולא תורת משקה. וכ"כ הרמב"ם פ"א מהלכות טומאת אוכלין הלכה יח. דבש בכוורתו מתטמא טומאת אכלין שלא במחשבה. רדה הדבש משירסק החלות מתטמא משום משקה. דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת משקין. חשב עליו לאכלין מתטמא טומאת אוכלין. ע"כ. וכ"פ בהלכה ברורה סימן קנח (אות יח) דבש דבורים אם הוא עדיין בכוורתו נחשב למאכל ולא למשקה. וכתב במשנה אחרונה עוקצין ג יא הטעם שהדבש בכוורת חשוב אוכל וכשזב נחשב למשקה, שדבש עיקרו אוכל כדאשכחן בקרא גבי שמשון [שופטים יד] וילך הלוך ואכול, מהאוכל יצא מאכל. ובמשלי אכול דבש, הרבות לא טוב. אלא דמהלכה למשה מסיני גמרינן דהוי משקה משבעה משקין בספ"ו דמכשירין. ע"כ. וכ"כ הברטנורא שם, שחלות הדבש נחשבים לאוכל דסתמיהו לאכילה קיימי. ובאופן שזב הדבש מאליו מהכוורת, יש עליו תורת משקה. כמבואר בתוספתא טהרות פרק ב אות ב. דבש הזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין. חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין. וכ"פ הרמב"ם הנזכר למעלה. וכתב הט"ז סימן קנ"ח (ס"ק ז) שדוקא בזב מאליו בלא שיעשה מעשה שסתמו עומד למשקה מהני לחשוב עליו לאכילה להפוך אותו לאוכל, אבל אם רדה את הדבש ועתה עומד למשקין על ידי מעשה הרדיה שוב לא שייך להפוך אותו לאוכל אפילו על ידי מעשה, כגון שעושה ממנו מאכל ומרקח בו פירות וכדומה. אולם לדעת המ"א (ס"ק ז) אם עשה ממנו מרקחת נחשב לאוכל. ואם רדה אותו לשם אוכל כתב המ"ב (ס"ק יד) בשם החיי אדם שאם קנה הדבש ועדיין הוא מעורב בשעוה והתיכו ע"מ כן כדי לטגן בו, אם כן מעולם לא היה עליו שם משקה, כיון שהתיכו בשביל אכילה, ואין צריך נט"י. אבל הקונה דבש שכבר מהותך מן העושים משקה (מעד) וידוע שהם מהתכים כדי לעשות משקה צריך נט"י אף על גב שמטגן בו אוכל. ובדבש שאנו קונים מהחנות נראה שנחשב משקה, וכדין הרודה בסתם. כיון שהכוורן רודה בסתם ואין לו שום כונה או ידיעה מה ישתמשו בדבש זה. ואע"פ שרוב הדבש בעולם עומד לאכילה, לא נחשב הרודה בסתם כרודה לשם אכילה, כיון שהדבש סתמו ועיקרו עומד לאוכל ונחשב אוכל, ובכל אופן החשיבה אותו התורה למשקה אחר הרדיה. וכך משמע בחזון איש הנדפס בסוף המ"ב שכתב, כל דבש הוא לאחר ריסוק, ואם רסקו בסתם משקה הוא. ע"כ. וכ"כ בפסקי תשובות ח"ב עמוד שמ' בהערה 43 בשם ספר ברכות שמים (סי' א) שכתב, דבש שהותך בסתם, כדבש המצוי אצלנו שהוא בין למשקה בין לאוכל, דינו כמשקה ומטמא. ע"כ. גם הראשל"צ הרה"ג רבי יצחק יוסף שליט"א השיב לנו במכתב שהדבש שנמצא בצנצנות אחר שהותך ונהפך למשקה והוא נוזלי, בודאי שעכשיו יש לו דין משקה. לסיכום: כשהדבש עדיין בכוורת נחשב לאוכל. וכן אם רדה אותו מהכוורת לצורך אוכל ולא לשתיה נחשב הדבש לאוכל. ואם רדה אותו כדי לעשות ממנו משקה או רדה אותו בסתם, נחשב למשקה ולא יכול שוב להחשיבו אוכל על ידי שיחשוב עליו שרוצה ליעדו לאכילה. וכן דבש שקונים מהחנות שנרדה בסתם נחשב למשקה. (ולדעת הט"ז אפילו עשה מעשה להחשיבו אוכל כגון שבישלו במרקחת, נשאר משקה, ולמ"א חשוב אוכל). וכן אם זב הדבש מאליו מהכוורת, נחשב הדבש משקה, אבל אם חשב עליו ליעדו לאכילה או עשה ממנו אוכל, נחשב אוכל. (וגם לדעת הט"ז מועילה בו מחשבה או מעשה לשנותו לאוכל, כיון שלא עשה בו מעשה וזב מאליו).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל אברכי כולל ערב ב"גבעת עזר" שליט"א
שו"ת שאול שאל – חלק א
על סדר השלחן ערוך או"ח, משנה ברורה ח"א – סימנים א-קכז
אשדוד ת"ו – שנת "שאול שאל האיש לנו" (ש' תשע"ג) לפ"ק
בכל ענייני הספר ניתן לפנות לטלפון 054-8437180
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5