——–
א. ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (א.א)
פירש רש"י – הקול הולך ומגיע לאוזניו, וכל ישראל לא שומעין.
ויש לידע, מה רצה רש"י ללמדנו בפירושו זה?
ב. ויקרא אל משה (א.א)
מצינו, כי אות ה-א' אשר בסוף תיבת "ויקרא" הינה א' קטנה.
ויש להבין, מה רצה משה בבקשתו להקטין את אות ה-א' אשר בסוף תיבת "ויקרא"?
ג. עוד יל"ע, מדוע הקטין דווקא את האות א' ולא את האות ו' הראשונה, או את אחת משאר האותיות אשר בתיבת "ויקרא"?
ד. ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (א.א)
פירש רש"י – "לאמר"- צא ואמור להם דברי כבושים, בשבילכם הוא נדבר עמי, וכו'.
וצריך להבין, מה העניין שהוכרח משה לומר להם דברי כבושים?
ה. עוד צ"ע, הרי דברי כבושין – הן דברים הכובשים את הלבבות להחזירם למוטב, כדאיתא במשנה בתענית (טו.).
א"כ צריך להבין, מהם דברי המוסר אשר אמר משה לישראל באומרו להם: "בשבילכם הוא נדבר עמי"?
ו. ויקרא אל משה וכו' (א.א)
איתא במדרש רבה (ז.ג) מפני מה מתחילים לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילים בבראשית, אלא שהתינוקות טהורים והקרבנות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים.
ויש לתמוה, הלא חומש ויקרא עוסק ברובו בקורבנות המשכן, וקשה הוא להבנה יותר מכל שאר החומשים. א"כ מדוע מתחילים עם התינוקות בחומש ויקרא הקשה להבנה דווקא, הרי רק כעת התחילו הם ללמוד. ומדוע לא נלמדם חומש בראשית הקל יותר להבנה?
ז. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א.ב)
פירש ברש"י – "אדם" למה נאמר? מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
איתא במדרש תנחומא – למה אמר אדם ולא איש. ירצה לומר: כי יחטא האדם כמו אדם הראשון שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן.
ויש לתמוה, כיצד ניסו חז"ל לדמות אותנו – האדם הפשוט, לאדם הראשון?
ח. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א.ב)
יש לדקדק, מהו שייתרה התורה תיבת "מכם"?
ט. אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וכו' (ד.ג)
איתא בע"ז (ד:) – א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה. לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: "ולבי חלל בקרבי וכו'". אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד, אומרים לו: כלך אצל יחיד. ואם חטאו צבור, אומרים להם: לכו אצל צבור.
ויש לתמוה, מה השוואה ישנה לדוד המלך!? הרי אפשר כי דווקא גבי דוד המלך הועילה תשובתו. אך אנו הקטנים, מה תועיל תשובתנו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 207) בעניין השאיפה לגדלות. וז"ל – גם אנו בדרגותינו השפלות חייבים ללמוד בשביל עבודתנו ממה שגילו לנו חז"ל, אם אין אנו רואים פירות בעבודתנו, ואין החיזוקים שלנו מחזיקים מעמד, ולהתעוררות שלנו אין תוצאות נאותות בפועל, אל ישלה אותנו היצר הרע כאילו החסרון ביכולת ובכוח שלנו.
אלא נדע שלא זו הסיבה! השואף אל הטוב בכל כחו, יסבור שיש בידו היכולת להגיע אליו, וממילא יתחזק ויתאמץ, ובסופו של דבר יתקן את עצמו ויעלה במעלות התורה והיראה.
מאידך גיסא, המרגיש כאילו אין בידו היכולת, עליו לדעת שחסר באמיתת שאיפתו, ומחובתו לחזק את שאיפתו ודבקותו אל המעלה ההיא בלמוד המוסר ובתפלה לעזר ה'.
כשתיהפך השאיפה הטובה לקנין אמיתי בנפשו, אז ירגיש כי גם היכולת בידו, ועלה יעלה, ויצליח להוציא את שאיפתו הטהורה לפועל בעזרת ה' יתברך. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר פו). וז"ל – ומצינו גם במעשים טובים שצריך האדם לשאוף ללא גבול וכמו שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו פר"ה) "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" חיוב זה נאמר לכל אדם ואפי' הוא רחוק מאוד ממעשי האבות, מכל מקום צריך ששאיפתו תהא להגיע למעשי האבות ואז הוא זוכה להתעלות כפי ערכו. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל אחד יכול, כל אחד מסוגל להגיע למעלות ודרגות נעלות עד מאוד, הכל תלוי בשאיפת האדם, עד כמה ישאף הוא להגיע לאותן המעלות.
חייב האדם לשאוף להתעלות עוד ועוד – ללא גבול. לשאוף להיות לא פחות "מאברהם יצחק ויעקב". להאמין בעצמו כי יכול הוא להגיע למדרגתם הגבוהה – רק כך יזכה הוא באור ובשפע חכמת התורה, בהיותו בבחינת "בלב כל חכם לב נתתי חכמה".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – בא הרש"י ללמדנו, כי "קול ה" יכול להגיע "לכל אוזן", כל אחד יכול לצאת משה רבינו. ומה שרק משה שומע את הקול, ומוסר דבר ה' לעם ישראל, אין זה אלא מפני ששאף משה להיות "משה רבינו", שאף ורצה הוא לשמוע את קול ה', לכן שומע הוא את קול ה'.
אך כל אחד יכול להגיע לדרגתו של משה, כי הרי "הקול הולך ומגיע אף לאוזניו", רק צריך הוא לבקש ולשאוף לשמוע את הקול כמשה רבינו.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – רצה משה לרמז לנו, כי "ויקרא אל משה"- יכול להיות אצל כל אחד. שהרי צריך היה להיות כתוב "ויקר אל משה". כביכול, "במקרה" דיבר ה' אל משה, אך כל אחד ביכולתו – שידבר אליו ה' יתברך. רק צריך לשאוף לגדלות – להיות כמשה רבינו.
לכן הקטין משה דווקא את אות ה-א' [והסכים עימו ה'], כדי לרמז, כי כביכול "ויקר" אל משה, ובמקרה קרא אל משה, אך כל אחד יכול להיות "משה רבינו".
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – לימדנו הרש"י, כי אמר להם משה דברי מוסר (כבושים), כי במקרה "ויקר אל משה"- אך כל אחד יכול לשמוע את דבר ה', ולהיות בבחינת "לאמר"- ולמסור את התורה הקדושה – כמשה רבינו.
"ובשבילכם הוא נדבר עמי"- הוכיחם משה, כי מה שהקב"ה נדבר עמי, ולא עמכם. אין זה אלא מחמת ה"בשבילכם"- מפני שאינכם שואפים להתעלות ולשמוע דבר ה'. לכן לא נותר לתת את הזכות לדבר עם הקב"ה, אלא לי – אשר שאפתי לגדלות ולהתעלות, להיות לאחד מגדולי הדור. וכפי שנהיה לבסוף "משה רבינו"- מנהיגם של ישראל. אך כל אחד יכול להיות כמשה רבינו.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – מלמדים את התינוקות כבר בתחילת דרכם, חומש ויקרא העוסק בקורבנות, כדי ללמדם כי כל אחד יכול להיות גדול הדור, רק תלוי עד כמה ישאף הוא לגדלות.
אף אותם קטנים, מסוגלים הם להבין דינים כ"כ קשים הכתובים בחומש ויקרא. כל אחד מסוגל לדעת את כל התורה על כל אופניה הקשים ביותר. כי הכל תלוי ברצונו ובשאיפתו עד כמה רוצה באמת לדעת את התורה הקדושה, לצאת ת"ח גדול – גדול הדור כמשה רבינו.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – דקדק הפסוק בנוקטו תיבת "אדם" – בלמדנו דינים שונים הנלמדים מדרכי "אדם הראשון" – לעניין גזל ולעניין הקרבת הקורבן ע"י האדם החוטא. ללמדנו, כי כל אחד יכול להגיע לדרגתו וקדושתו של אדם הראשון, הכל תלוי בשאיפתו של האדם – עד כמה ישאף הוא לקרבת ה'.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – רימז לנו הפסוק, כי "האדם"- יכול להיות "כי יקריב"- להתקרב אל ה' אף כאדם הראשון (ע"פ המדרש דלעיל). כל אחד "מכם"- בכל דור ודור, יכול להתגדל ולהתקדש, להיות כאדם הראשון.
לזה המשיך הפסוק, בנוקטו תחילה בלשון יחיד ולבסוף בלשון רבים. לרמז, כי כל אחד מתוך הרבים, מסוגל להתגדל ולהיות כאדם הראשון, הכל תלוי בשאיפת האדם להתעלות ולהתקרב אל ה'.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – דימה המדרש והורה לכל יחיד ללמוד מתשובתו של דוד המלך על חטאו. ללמדנו, כי כל אחד יכול להגיע לדרגתו של "דוד המלך", רק שישאף לגדלות. וממילא יש לכל חוטא ללמוד מדרך התשובה של דוד המלך – כי הרי כל אחד יכול.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5