——–
א. וזאת הברכה וכו' (לג.א)
איתא בדברים רבה (יא, ג) – "וזאת הברכה"- זה שאמר הכתוב: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה". מהו "ואת עלית על כלנה"? מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד? אדם הראשון אומר למשה אני גדול ממך שנבראתי בצלמו וכו'. אמר לו משה: אני נתעליתי יותר ממך אתה כבוד וכו'. נח אמר למשה וכו', אברהם אומר למשה וכו', אמר לו משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים. יצחק אמר למשה וכו', אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך וכו'. יעקב אמר למשה וכו', אמר לו משה וכו', אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל – "וזאת הברכה".
ויש להבין, כיצד משה, אשר נאמר עליו "הענו מכל האדם", התגאה כביכול על הראשונים באומרו להם כי גדול הוא יותר מהם?
ב. עוד יש לתמוה, הרי משה כלל לא חי בתקופת אדם, נח והאבות, א"כ כיצד נשא ונתן עימם בדברים?
ג. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו (לג.א)
איתא בדברים רבה (יא, ה) – אמר רבי מאיר: הלך מלאך המות אצל משה ואמר לו: הקב"ה שלחני אצלך שאתה מסתלק ביום הזה. אמר לו משה: לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקב"ה, מנין? שכתוב: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה".
אמר לו: משה, מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסוהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר: "השמים מספרים כבוד אל". אמר לו משה: ואני משתק אותן ומקלס אותו, שנאמר: "האזינו השמים ואדברה וגו'".
בא אצלו פעם שניה, מה עשה משה, הזכיר עליו שם המפרש וברח, מנין? שנאמר: "כי שם ה' אקרא". כיון שבא אצלו פעם שלישית, אמר: הואיל ומן השם הוא, צריך אני לצדק עלי את הדין, מנין? שנאמר: "הצור תמים פעלו".
ודברי המדרש צ"ב, מה רצה המלאך לומר בדבריו אל משה: "מה אתה מתגאה יש הרבה שיקלסוהו וכו'"?
ד. עוד צ"ב, מה תשובה ענה משה על דברי המלאך: "ואני משתק אותן ומקלס אותו"?
ה. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לג.ד)
יש לדקדק, מדוע ייתר קרא תיבת "לנו" דמיותרת היא?
ו. עוד יש לדקדק, מדוע נקט "קהלת יעקב". ולא "קהלת ישראל" שהוא עדיף, דהרי ישראל הוא לשון שררה וחשיבות?
ז. עוד יש להבין, מדוע נקט "צוה לנו משה"- הרי הקב"ה צונו את התורה ולא משה, (דמשה הוי רק השליח). והול"ל "צונו ה'"?
ח. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לג.ד)
איתא בסוכה (מב.) – יודע לדבר, אביו לומדו תורה וק"ש. תורה מאי היא? א"ר המנונא: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".
ויש לידע, מהי המעלה הכ"כ גדולה בפסוק -"תורה צוה לנו משה וכו'". שמלמדים אותו לקטן מיד משיודע לדבר, וחשוב הוא כ"כ כפסוק "שמע ישראל"?
ט. עוד יל"ע, דמשמע מהגמ', כי כביכול, כל התורה טמונה ותלויה בפסוק "תורה צוה וכו'". שהרי הגמ' קראה לו "תורה" (עד שהגמ' היתה צריכה להסביר שהכוונה לפסוק זה בלבד), דהדבר צ"ב!
י. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך (לג.כט)
יש לבאר כוונת הפסוק! דמהו "גאותיך", "אויביך" וכו'?
יא. ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה (לד.ו)
צריך להבין, מה העניין "שלא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הרמב"ם (הלכות תשובה ה.ב) בעניין השאיפה לגדלות. וז"ל – אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, וכו' עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דבריו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר פ"ו). וז"ל – ומצינו שגם במעשים טובים שצריך האדם לשאוף ללא גבול, וכמו שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פכ"ה): "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב".
חיוב זה נאמר לכל אדם, ואפילו הוא רחוק מאד ממעשי האבות, מכל מקום צריך ששאיפתו תהא להגיע למעשי האבות, ואז הוא זוכה להתעלות כפי ערכו. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי צריך האדם לשאוף לגדלות ללא גבול. להאמין בעצמו שיכול הוא להגיע אף למדרגת האבות הקדושים, ואף להיות "משה רבינו"- לא פחות, ואולי אף יותר. אם ישאף באמת בכל כוחו, להתעלות, יזכה למלא את כל שאיפותיו הרוחניות בהצלחה.
[איתא בגמ' בחולין (קל"ט ע"ב) – משה מן התורה מנין? דכתיב בשגם הוא בשר. ופירש רש"י שם – "בשגם" גימטריה משה. לכאורה, וכי צריך גימטריה כדי ללמוד את משה מן התורה? הרי מוזכר הוא בתורה מאות פעמים? אלא ודאי רצתה הגמ' ללמדנו את יסוד ה"משה רבינו", שנדע כי גם משה רבינו היה "בשגם הוא בשר"- בשר ודם אשר נולד לאם יהודיה, אלא שמכח שאיפותיו הגדולות לשאוף בכל כוחו לגדלות, זכה הוא למלא את כל שאיפותיו ולזכות להיות משה רבינו – "רעיא מהימנא"].
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – "אני נתעליתי יותר ממך"- צ"ל, כי בודאי משה לא אמר בפועל לראשונים "אני נתעליתי יותר ממך"- שהרי לא חי בתקופתם. אלא שסיפר לנו המדרש, כיצד הגיע משה רבינו להיות "משה רבינו".
סיפור הדברים היה בתוככי ליבו של משה, בהאמינו בעצמו כי מסוגל הוא להגיע לדרגות רוחניות ללא גבול, להשתוות למעשי האבות ואף מעבר לכך. וכביכול בתוככי ליבו ענה לאדם הראשון, נח והאבות הצדיקים, כי יכול הוא להגיע לדרגתם ואף יותר מהם ע"י שאיפה אמיתית לגדלות – ללא גבול. ובאמת, בזכות שאיפות אלו זכה הוא להיות "משה רבינו"- עד שהיה ראוי לברך את ישראל.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – "אמר לו: משה, מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסוהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה וכו'. אמר לו משה: ואני משתק אותן ומקלס אותו"- לכשנתבונן בויכוח שבין מלאך המות למשה, נמצא כי בויכוח זה כבר דנו רבים, ולצערנו רבים סברו כמלאך המות והגיעו לבסוף למוות רוחני מן הדרגה שיכלו להגיע אליה, ואילו המעטים אשר סברו כמשה הגיעו להיות גדולים כמשה רבינו בדורו.
פעמים רבות אומר מלאך המוות [הוא יצר הרע] לאדם: "מה אתה מתגאה" – מה אתה שואף לגדלות, כיצד אתה חושב שתצא גדול ותוכל להגיע לכדי דרגת "קילוס ה'", וגם אם אתה רוצה להיות גדול "יש שמים וארץ שמקלסים לה' בכל שעה"- יש יותר גדולים ממך, יש מחברי ספרים רבים, לא צריך לחידושיך.
אך משה רבינו עונה למלאך המוות: "ואני משתק אותן ומקלס אותו"- אני יכול להיות גדול יותר מהם עד שכשאני אקלס הם ישתקו לעומת גדלות קילוסי, כי לקילוס שלי יש ייחודיות והכרח לה', מה שאין מצוי אף בשמש ובירח – ולכן אקלס לה' – ואהיה גדול.
משה רבינו, מלמד אותנו בדברים אלו כיצד אפשר לצאת "משה רבינו"- והוא בשאיפה לגדלות, כביכול להתגאות בקדושה, להאמין כי יכול הוא, לרצות בכל ליבו – ולפעול. אז בודאי עלה יעלה ויצליח להוציא לאור שאיפתו – ולהיות גדול הדור כמשה רבינו – כי כל אחד יכול.
לפ"ז גם הקושיות ה', ו', ז', ח' וט' מתורצות – "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"- נראה, כי תכלית הפסוק מתחילתו עד סופו, בא ללמדנו מעלת השאיפה לגדלות – כל אחד יכול.
מלמדים אנו את הקטן מיד משיודע לדבר – תדע לך, תורה צוה "לנו"- "משה"- גם משה רבינו היה בשר ודם, וילד קטן כמוך. אלא ששאף הוא לגדלות, ובכח שאיפותיו האמיתיות – הגיע לכך ש"תורה צוה לנו משה"- ונתן לנו התורה מאת ה'.
כ"כ, עליך לזכור כי את התורה צוה "לנו"- כל אחד יכול להיות "לנו"- כביכול, "בעלים" של התורה, לזכות בתורה הקדושה, ולצאת ת"ח גדול – שאיפה כמשה רבינו. ואע"פ שאתה בגדר של "קהלת יעקב"- עדיין קטן – בצעירותך, אתה הקטן מסוגל להיות משה רבינו ובעתיד להיות עוד – "קהלת ישראל".
אין ראוי יותר מפסוק זה להיות הפסוק אשר אותו נלמד את הקטן בתחילת דרכו, למען החדירנו בו שאיפות לגדלות. ללמדו, כי מסוגל הוא, ובלבד שישאף באמת בכל כוחו, שאיפות ללא גבול.
והוסיף לנו הרש"י, שנדע כי זה בלבד שיהיה בגדר "אחזנוה ולא נעזבנה"- ע"י שאיפה אמיתית בכל כוחו, רק אז יזכה למלא שאיפותיו, ולהיות צדיק אף כ"משה רבינו". בפסוק "תורה צוה לנו משה וכו'"- אפשר שטמונה ותלויה כל תורתו של הקטן, בלמדנו אותו כי רק ע"י שאיפה לגדלות יצא ת"ח גדול.
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך"- רצתה התורה לרמז לנו, כי "אשריך ישראל"- כדי להגיע להיות ת"ח גדול, אשר "מי כמוך עם נושע בה'"- תדע, כי "מגן עזרך ואשר חרב גאותיך"- רק ע"י גאווה עצמית – שאיפה אמיתית בליבו שיכול ומסוגל הוא להגיע לדרגות רוחניות גבוהות ללא גבול – רק אז יצליח.
אז, "ויכחשו אויביך לך"- יוכל האדם להתגבר על כל נסיונות ותחבולות היצה"ר, ויזכה ש"אתה על במותימו תדרוך"- ע"י שיצא לבסוף ת"ח גדול ומאיר בתורה בישראל.
ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – "לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"- כי רצה ה' ללמדנו, כי ל"משה רבינו" אין קבר מסוים. מפני ש"משה רבינו" קבור בכל אחד ואחד מישראל – שהרי אם ישאף האדם שאיפה אמיתית לגדלות, כל אחד יוכל להיות "משה רבינו".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5