——–
א. שים נא ידך תחת ירכי ועשית עימדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים (מז.כט)
פירש רש"י – "חסד ואמת"- חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול.
ויש להבין, מאי מעליותא איכא בכך שאינו מצפה לתשלום גמול?
ב. עוד יש לידע, מדוע באמת, נקרא חסד זה "חסד של אמת", מדוע איננו נקרא "חסד של חינם"?
ג. ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם (מח.ז)
פירש רש"י – ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם. "כברת ארץ"- מדת ארץ והם אלפים אמה וכו'. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. "ואקברה שם"- לא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי. אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה וכו'.
ויש להתבונן בזה – בשעה שבא יעקב לפייס את יוסף בנו שלא יהיה בליבו עליו, מדוע הוצרך לכל ההקדמות הללו, וכי לא די שיאמר לו "על פי הדבור היה", היעלה על הדעת שעדיין יהיה יוסף חושד כי מחמת הגשמים נמנע יעקב מלהוליכה לבית לחם או מסיבות אחרות? (ר' חיים שמואלביץ)
ד. עוד יל"ע, הרי ידע יוסף כי יעקב אהב את רחל יותר מכל נשיו. מדוע א"כ, חשש יעקב שמא יחשוד בו יוסף כי בגלל סיבות של עצלות וכדו' לא קבר את רחל בחלקו אשר במערת המכפלה?
ה. כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור (מט.ו)
פירש רש"י – "עקרו שור"- רצו לעקור את יוסף שנקרא שור. שנאמר: "בכור שורו הדר לו".
ויש לתמוה, הרי מעיקר הדין נפסק דינו של יוסף למיתה [שהרי שתפו האחים להקב"ה עימהם]. מדוע א"כ, נענשו על כך שרצו לעקור את יוסף?
ו. יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים (מט.יד)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ז. ויעל יוסף לקבור את אביו וכו' (נ.ז)
כ"כ איתא באדרת אליהו בשם הזוהר – רישיה דעשו בהדיה אבוהון דעלמא גניז – והיינו, שראשו של עשו נקבר במערת המכפלה. ואיתא במפרשים שזכה לכך משום אותו דקדוק אשר דקדק בכיבוד אביו יצחק וכדאיתא בחז"ל שרשב"ג אמר: עדיין לא הגעתי לחצי כבוד שכיבד עשו את אביו וכו'..
ויש להבין, מדוע א"כ, לא זכה עשו שכל גופו או רובו יקברו במערת המכפלה, מדוע זכה שרק ראשו נקבר שם?
ח. ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה וכו'. ויבך יוסף בדברם אליו (נ.טו-יז)
צריך להבין, מדוע בכה יוסף?
ט. עוד יש להבין, מדוע הוכרחו האחים לשקר באומרם ליוסף "אביך ציוה וכו'"?
י. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם (נ.כא)
פירש רש"י – "וידבר על ליבם"- דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואני הורג אתכם מה הבריות אומרות, כת של בחורים ראה ונשתבח בהם, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם וכו'.
ויש לידע, מה טענה היא זו? וכי מה איכפת לו ליוסף מה יגידו עליו העם, הרי מלך הוא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר כו) בעניין סכנת הנגיעה. וז"ל – אלא הענין כך הוא, אימתי ניתן לשמוע את דבר ה'. רק בשעה שמנערים את כל האפר הדבוק מסביב, רק אז מתגלה דבר ה' כפי שהוא, כל זמן שמצוי פירור כלשהו מאבק הטבעים במקום, אין דבר ה' יכול להישמע. ולכן רק לאחר שסילק יעקב כל נגיעה וסיבה טבעית בענין -"על הגריד היתה" "בעוד כברת ארץ לבא אפרתה"- אז יכול היה להשמע דבר ה' לקבור את רחל בדרך, כדי שתהיה עזרה לבניה. וכו'
כדי שישמעו הבריות את קול "אנוכי ה' אלוקיך" מן ההכרח לסלק את כל קולות הטבע אם היה עוף פורח או שור גועה, לא היה נקלט בלבו של אדם כי "אין עוד מלבדו", ואילו היה נשאר הים בגליו המזעזעים, על אף ש"קול ה' על המים", יש בכך משום הסתר ועיכוב לקול "האנכי" ולא עוד אלא אפילו היו שרפים אומרים "קדוש קדוש קדוש ה' צבקות מלא כל הארץ כבודו" אף זה היה מסתיר ומונע גילוי כבוד ה' במילואו, לכן "השתיק הקב"ה העולם כולו כאילו אין בריה בעולם", ורק אז האיר כבוד ה' בעולם. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל זמן שמצוי פירור כלשהו מאבק הטבעים במעשה מצוותו, אין דבר ה' יכול להישמע, כי גרועה היא כ"כ הנגיעה האישית ועשיית רצון ה' שלא לשם ה' בלבד, עד שנחשב לו כלא קיים את רצון ה' יתברך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – ישנה מעליותא בחסד אשר עושין עם המתים, בהיותו חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, כי רק בחסד שאין בו נגיעות אשיות, יש בו את קדושת ה' יתברך.
לזה נקרא הוא, חסד של "אמת", כי אמת הינה חותמו של הקב"ה, וכאשר אין מצוי פירור כלשהו מאבק הטבעים במעשה מצוותו, שם מצוי דבר ה' – "האמת". [לכן יובן, מדוע חסד זה כ"כ חשוב, עד שדוחים ת"ת להוצאת המת].
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – רצה יעקב לומר ליוסף, כי סילק כל נגיעה וסיבה טבעית בעניין קבורת רחל – היה זה "עת הגריד" וכן "כברת ארץ" וממילא שמע הוא באמת את "דבר ה'"- לקבור את רחל ע"פ הדיבור בדרך אפרתה. רצה יעקב לרמז ליוסף כי קיים מעשהו ללא שום פירור כלשהו מאבק הטבעים, ועשה מעשהו בדבר ה' יתברך.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – אומר הנחלת יעקב: כי מכירת יוסף נחשבה לשמעון ולוי כחטא, על אף שהדבר היה בשיתוף עם השי"ת, והסכים עימם ה' כי דינו של יוסף כדין "רודף". מ"מ, היתה להם בעניין נגיעה אישית וטבעית, בעשותם הדבר מכח שנאה או קינאה אשר היתה בהם, כפי שדקדק קרא: "ויתנכלו אותו להמיתו וכו'", "ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות וכו', ונראה מה יהיו חלומותיו וכו'"- מבואר, כי על אף שהתכוונו לעשות את רצון ה', היתה להם נגיעה אישית נוספת בדבר, ולזה נחשב להם הדבר כחטא. כי גרועה היא כ"כ הנגיעה, עד שנחשב לאדם כלא קיים במעשהו את רצון ה' יתברך.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רימז הפסוק, כי יששכר אשר הינו סמל התורה, יכול לזכות בתורה רק כאשר הינו בבחינת "רובץ בין המשפתיים"- כאשר עושה הוא דבר ה' בנקיות, ללא נגיעות, כדיין הרובץ בין המשפתיים אשר מחובתו שלא תהיה לו שום נגיעה אישית בדין – רק אז דבר ה' יכול להישמע.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – כיבוד ההורים של עשו, נבע מתוך נגיעה אישית שאיננה טהורה – הכל היה מעשים חיצוניים בכדי לזכות בטובת ובכבוד אביו, וכפי שהוכיח הכתוב את אשר בלבבו, באומרו: "יקרבו ימי אבל אבי" כו'.
לכן על אף דאיתא בחז"ל שרשב"ג אמר: עדיין לא הגעתי לחצי כבוד שכיבד עשו את אביו וכו'. מ"מ במעשהו של עשו היה מצוי מאבק הטבעים במעשה מצוותו אשר אז אין דבר ה' יכול להישמע, עד שנחשב לו כלא קיים את רצון ה' יתברך כלל, ועמד הוא ברשעותו כבתחילה.
ולפ"ז גם הקושיות ח'. ט' וי' מתורצות – חששו האחים שמא עד עכשיו כיבדם יוסף מכח הנגיעה אשר היתה לו כלפי אביו, אך כעת לאחר פטירת אביהם כבר לא תהיה הנגיעה קיימת.
לכן ניסו האחים לפייסו באומרם לו: כי "אביך ציוה לפני מותו אנא שא נא פשע אחיך וכו'"- ע"י כך תישאר נגיעה מסוימת ליוסף לבל יפגע בהם.
אך בשמוע יוסף כי חושדים בו האחים בחשד כ"כ גדול כחשד עשיית מצוותיו מתוך נגיעה אשר אז אין דבר ה' נשמע כלל, הגיע יוסף עד כדי בכייה על כך.
לכן כאשר פייסם, פייסם באומרו להם, כי אף כעת יש לו נגיעה אישית ואין להם ממה לחשוש – כי "עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואני הורג אתכם מה הבריות אומרות, כת של בחורים ראה ונשתבח בהם, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם וכו'".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5