——–
א. ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם (לז.ב)
פירש רש"י – כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלים אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלושתן לקה: על אבר מן החי "וישחטו שעיר עיזים" במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבר שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים "לעבד נמכר יוסף". ועל העריות שסיפר עליהם "ותשא אשת אדוניו" וכו'.
ויש להבין, מדוע נענש יוסף על אותן אמירות אשר אמר לאביו, הרי התכוון לטובה למען יתקנו אחיו מידותיהם. א"כ צ"ב, מדוע נענש על כך?
ב. ועוד יל"ע, דכתב רש"י: "שהיה רואה באחיו בני לאה"- והיה מספר רק על בני לאה. מה עם שאר האחים שאף הם היו צריכים לתקן מעשיהם?
ג. וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש וכו'. למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו (לז.כא-כב)
יש להבין, הרי דינו של יוסף היה למיתה מדין "רודף" וכפי שהסכים עימם ה' על כך. מדוע א"כ, רצה ראובן להציל אותו מידם ולא להורגו?
ד. וישב ראובן אל הבור (לז.כט)
איתא בבראשית רבה (פ"ד.יח) – והיכן היה? בשקו ותעניתו, שחזר בתשובה על חטאו. אמר לו הקב"ה: מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחילה וכו'.
ויש להבין, מדוע נחשב מעשהו של ראובן כחטא אשר היה צריך לחזור עליו בתשובה, הרי כל מעשהו היה משום "כיבוד אם" שחס על כבוד אימו [באומרו אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, הלך ובלבל משכבו של אביו]. מדוע א"כ, נחשב לו הדבר לחטא?
ה. עוד יל"ע, מדוע דווקא הכא – במעשה יוסף, הוזכר עניין חזרתו בתשובה של ראובן?
ו. ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו וכו'. ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרף טורף יוסף (לז.יח-לג)
פירש רש"י – נצנצה בו רוח הקודש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר, ולמה לא גילה לו הקב"ה? לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עימהם.
מבואר, כי שיתפו האחים את הקב"ה עימהם בפסיקת עונש המיתה ליוסף.
ויש לתמוה, מדוע א"כ, נחשבה מכירת יוסף כחטא לאחים?
ז. עוד צ"ב, דמשמע שאף הקב"ה הודה כי חטא יוסף כלפי האחים. ויש לתמוה, הרי לא התכוון יוסף לרדוף את אחיו, שהרי כל מטרתו היתה למען יתקנו אחיו את מעשיהם?
ח. ויוסף הורד מצרימה (לט.א)
פירש רש"י – חוזר לעניין הראשון אלא שהפסיק בו כדי וכו' ועוד כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר. לומר לך: מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים, שראתה באיצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו, ואינה יודעת אם ממנו אם מבתה.
ויש לשאול, מה בא הרש"י ללמדנו בכך שאשת פוטיפר נתכוונה לשם שמים?
ט. ועוד צ"ע, אם אמנם שוות היו בכוונתן הטהורה, מדוע נפרדו דרכיהן בהמשך הדרך, בעוד תמר זכתה שיצא ממנה כל מלכות בית דוד, הרי אחריתה של אשת פוטיפר עדי אובד, גם מצאנו שחז"ל כינו אותה בשם ארורה (ע' רש"י מ.א), והדבר צ"ב!
חנוכה
י. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמך על נסיך ונפלאותיך וישועותיך (סדר הדלקת הנרות)
יש להבין, מה העניין שאסור להשתמש בנרות חנוכה ומותר רק לראותם בלבד?
יא. יונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים (פיוט מעוז צור)
יש לדקדק, מדוע נקט הפייט לשון "ופרצו חומות" דווקא, מדוע לא נקט לשון "והבקיעו" או "והרסו"?
יב. עוד יש לדקדק, מדוע אמר "וטמאו כל השמנים", הרי נשאר פח קטן אחד, והיה לו לומר: וטמאו "רוב" השמנים?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר כו) בעניין סכנת הנגיעה. וז"ל – אלא הענין כך הוא, אימתי ניתן לשמוע את דבר ה'. רק בשעה שמנערים את כל האפר הדבוק מסביב, רק אז מתגלה דבר ה' כפי שהוא, כל זמן שמצוי פירור כלשהו מאבק הטבעים במקום, אין דבר ה' יכול להישמע. ולכן רק לאחר שסילק יעקב כל נגיעה וסיבה טבעית בענין -"על הגריד היתה" "בעוד כברת ארץ לבא אפרתה"- אז יכול היה להשמע דבר ה' לקבור את רחל בדרך, כדי שתהיה עזרה לבניה. וכו'
כדי שישמעו הבריות את קול "אנוכי ה' אלוקיך" מן ההכרח לסלק את כל קולות הטבע אם היה עוף פורח או שור גועה, לא היה נקלט בלבו של אדם כי "אין עוד מלבדו", ואילו היה נשאר הים בגליו המזעזעים, על אף ש"קול ה' על המים", יש בכך משום הסתר ועיכוב לקול "האנכי" ולא עוד אלא אפילו היו שרפים אומרים "קדוש קדוש קדוש ה' צבקות מלא כל הארץ כבודו" אף זה היה מסתיר ומונע גילוי כבוד ה' במילואו, לכן "השתיק הקב"ה העולם כולו כאילו אין בריה בעולם", ורק אז האיר כבוד ה' בעולם. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל זמן שמצוי פירור כלשהו מאבק הטבעים במעשה מצוותו, אין דבר ה' יכול להישמע, כי גרועה היא כ"כ הנגיעה האישית ועשיית רצון ה' שלא לשם ה' בלבד, עד שנחשב לו כלא קיים את רצון ה' יתברך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – יוסף באמת התכוון לשם שמים לתקן הדרך הרעה של האחים אותה ראה, אך מגוף מעשהו הוכח כי היה מצוי בדבריו, פירור כלשהו מאבק הטבעים – נגיעה אישית בעניין. (שהרי באמת לא חטאו השבטים הקדושים).
הוכחה לזה, היתה בכך שכל רעה אשר היה רואה "באחיו בני לאה" היה מגיד לאביו – דווקא "בבני לאה" ולא בשאר האחים. מוכח, כי פעל יוסף אף מתוך נגיעה טבעית למען התחבבותו על אביו יותר מאחיו בני לאה אשר איתם התחרה [כביכול] לזכות בתורת האבא. (מה שלא היה כלפי בני השפחות). לכן נחשב הדבר ליוסף כחטא, ונפסק עליו דין "רודף", על אף שהתכוון בדבריו לשם שמים.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – על אף שהתכוון ראובן במעשה חילוף המיטות לשם שמים, הרגיש הוא כי באותה כוונת מצווה אשר עשה למען כבוד אימו אשר חס על עלבונה – התווספה נגיעה אישית דקה וטבעית במעשהו, שחס אף על כבוד עצמו וכדו'. לכן ישב ראובן בשקו ותעניתו ושב בתשובה על חטאו זה.
לפ"ז גם הקושיות ג'. ה'. ו' וז' מתורצות – מכירת יוסף נחשבה לאחים כחטא, על אף שהדבר היה בשיתוף עם השי"ת, והסכים עימם ה' כי דינו של יוסף כדין "רודף". מ"מ, היתה להם בעניין נגיעה אישית וטבעית, בעשותם הדבר מכח שנאה או קינאה אשר היתה בהם, כפי שדקדק קרא: "ויתנכלו אותו להמיתו וכו'", "ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות וכו', ונראה מה יהיו חלומותיו וכו'"- מבואר, כי על אף שהתכוונו לעשות את רצון ה', היתה להם נגיעה אישית נוספת בדבר, ועל זה נחשב להם הדבר כחטא.
ודייקא נמי, שדקדק הרש"י [בפס' ל"ג] באומרו: ושתפו להקב"ה "עימהם", ולא נקט לשון אחר. כי באמת שתפו בנגיעתם את רצון ה', וכשיש נגיעה טבעית במצווה, אין כאן את חלקו של ה', כי א"א לשתף נגיעה אישית עם רצון ה', כי אז כבר אינו רצון ה'. וא"כ מבואר, כי במה שחטא יוסף באחיו חטאו האחים ביוסף מידה כנגד מידה.
ביסוד זה חלק ראובן על האחים, ורצה להשיב את יוסף אל אביו, בטוענו כנגד האחים, כי אם יש שיתוף של ה' בדין זה, אין לנו אנו להורגו, היות ולא נקיים כאן את רצון ה', כי הרי יש לנו נגיעה בעניין וכשיש נגיעה טבעית אין רצון ה' בדבר.
לכן רצה ראובן להצילו מידם להשיבו אל אביו, ראובן אשר שב בתשובה על מעשה החלפת המיטות, הבין יסוד סכנת הנגיעה, לא חזר על טעותו בחטא מכירת יוסף, וקיים בעצמו תשובה מלאה של וידוי חרטה וקבלה לעתיד בהוכחתו כי שינה מעשיו ותיקנם לגמרי.
לזה הוזכר עניין חזרתו בתשובה של ראובן דווקא גבי מכירת יוסף, כי דווקא כעת הושלמה תשובתו. [ואולי לזה "מכרו" האחים את יוסף ולא "הרגוהו"- כפי שפסקו את דינו, היות ורצו להימלט מבעיית הנגיעה הגורמת שאין כאן רצון ה', אך עדיין טעו במכירת יוסף כי סוף סוף גם המכירה הינה בבחינת מיתה].
לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – אף אשת פוטיפר טעתה בטעות של שיתוף שם שמים עם נגיעה אישית, ועל אף שהתכוונה לשם שמים, מ"מ, בתוך תוכה היה שיתוף של אבק הנגיעה, ברצונה ביוסף מתוך תאוותה ליופיו, והדבר הוכח מתוך מעשיה, בדרך פיתויה אותו ולבסוף בשקריה ובהפללתה את יוסף עד הכנסתו לכלא וכו', לכן נקראה "ארורה" כי כשיש נגיעה טבעית אין כאן דבר ה'.
זאת בשונה מתמר הצדקת, אשר מסוף מעשיה במוסרה את נפשה ונפש ילדיה, ובלבד שלא לבייש את יהודה. מגלים אנו, כי רצונה וכוונתה בכל מעשיה, היה לשם שמים בלבד, ללא שום נגיעה טבעית קלה, לכן זכתה היא להיזכר לטובה, וזכתה שמזרעה יצאו זרע המלוכה ומשיח בן דוד, כי עשתה הכל לשם שמים ללא שום פירור כלשהו מאבק הטבעים, ולכן דבר ה' היה יכול להישמע במעשיה.
חנוכה
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – עניין נרות חנוכה באים לרמז לנו, כי צריך האדם להיות בבחינת "נרות חנוכה" (שנרות הינן סמל לתורה ולנשמת האדם), בבחינת "הנרות הללו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד"- ללא שום השתמשות חיצונית וגשמית, כי רק כאשר עושה האדם כל מעשיו לשם שמים ללא שום פירור כלשהו מאבק הטבעים, רק אז דבר ה' יכול להישמע, בבחינת "כדי להודות לשמך על נסיך ונפלאותיך וישועותיך".
ולפ"ז גם הקושיות י"א וי"ב מתורצות – דקדק הפייט לרמז לנו, כי מוכרח האדם בעבודת ה', להיזהר לבל יהיה בבחינת "ופרצו חומות מגדלי"- שלא לתת שום כניסה בעבודת ה' לשום "יווניות"- נגיעה טבעית ואישית, ואפילו לא "פרצה" קטנה. כי אם באמת נותנים לנגיעה טבעית כלשהי להיכנס בעבודת ה', "וטמאו כל השמנים" – "כל" השמנים – שהתורה נמשלה לשמן – וכולה נטמאת [לכן דקדק הפייט לומר: וטמאו "כל" השמנים ולא "רוב" השמנים], כי כשיש נגיעה טבעית אין כבר את רצון ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5