רעז – כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים – קיצור ליקוטי מוהר"ן

א כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל הָאָדָם אֵין לָאָדָם לַעֲמֹד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשֹׂנְאִים, לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ כְּנֶגְדּוֹ כִּי זֶה גּוֹרֵם שֶׁהַשֹׂנֵא יָבוֹא לִמְבֻקָּשׁוֹ לִרְאוֹת בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ, רַק אַדְּרַבָּא רָאוּי לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת, וְעַל-יְדֵי-זֶה מֵפִיר מַחְשְׁבוֹת הַשֹׂנֵא, וְאָז אַדְּרַבָּא תָּשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה עַל רֹאשׁוֹ:

ב וְכָל זֶה כְּשֶׁהַחוֹלְקִים הֵם רְשָׁעִים. אֲבָל כְּשֶׁחוֹלְקִים עָלָיו צַדִּיקִים בְּוַדַּאי כַּוָּנָתָם הוּא רַק לְטוֹבָה שֶׁמְּרִימִין וּמְנַשְׂאִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה, וּמַמְתִּיקִין דִּינִים מֵעָלָיו עַל-יְדֵי שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו. וְזֶה צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחֲלֹקֶת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁהוּא רַק לְטוֹבָה, וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַטְעֶה עַצְמוֹ בָּזֶה לוֹמַר שֶׁהוּא מַחֲלֹקֶת גְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר מַחֲלֹקֶת גְּמוּרָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי-זֶה:

ג עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת בָּא עֲנִיּוּת וְאֵין זוֹכִין לִרְפוּאָה, אֲבָל עַל-יְדֵי שָׁלוֹם בָּא רְפוּאָה וּפַרְנָסָה:

ד עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת הוּא הָאֲכִילָה שֶׁל שַׁבָּת כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה מְאֹד. כִּי הִיא כֻּלָּהּ אֱלהוּת, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ, וְעַל כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילַת שַׁבָּת וְהוּא תִּקּוּן לְחִלּוּל שַׁבָּת:

ה חִלּוּל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת מִיתַת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, וַאֲכִילַת שַׁבָּת הוּא תִּקּוּן לָזֶה:

ו כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּימֵי הַחֹל אֵין לָהֶם כֹּחַ לֵילֵךְ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם בְּשַׁבָּת אָז עוֹלִים וְהוֹלְכִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מְשַׁעֲשֵׁעַ בָּהֶם אַף אִם נַעֲשִׂים עַל-יְדֵי קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וּבְלִי כַּוָּנָה וּשְׁלֵמוּת הָרָאוּי לְהַמִּצְוָה. וְהֵם עוֹשִׂים דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה וּרְחָבָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁהוּא עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת כַּנַּ"ל:

ז "אוֹיָה לִּי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ" (תְּהִלִּים ק"כ ה), הָיָה דַּרְכּוֹ לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁמִּצְטַעֵר עַל שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהֵם בָּאִים מִש"ך דִּינִים, וְזֶהוּ "כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ":

לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מכון "אמונת חכמים" להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5