——–
מובא בספר "לקח טוב": בהספידו את מרן הגאון ר' יצחק זאב מבריסק זצ"ל, ספר מרן הגאון ר' אליעזר מנחם שך שליט"א את הדברים הבאים:
בימיו האחרונים של מרן הגרי"ז זצ"ל, והימים ימי ההכנה לראש השנה, נכנסתי לבקרו. בבואי שאלני: מה יהיה הסוף? אמרתי לנחמו בדברי הירושלמי (ראש השנה פ"א ה"ג) שהביא הרא"ש (סוף ראש השנה): "אמר רבי סימון: כתיב 'כי מי גוי גדול' וגו'. רבי חנניה ורבי יהושע, חד אמר, איזו אמה כאמה זאת שיודעת אפיה של אלקיה. בנהג שבעולם, אדם שיש לו דין, לובש שחורים ומתכסה שחורים וכו', לפי שאינו יודע איך דינו יוצא. אבל ישראל אינו כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם וחותכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקדוש,. ברוך הוא עושה להם נסים ומטה את דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם". ודברתי על לבו, כי כך גם עכשו במצבו צריך הוא להיות בטוח שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס.
אולם מרן זצ"ל ענה: "במה, במה להיות בטוח?" ובאר מאמר הירושלמי הנ"ל על פי דברי הפיוט "כתר מלכות" לרבי שלמה אבן גבירול: "אלקי, אם עוני מנשוא גדול, מה תעשה לשמך הגדול? ואם לא אוחיל לרחמיך, מי יחוס עלי חוץ ממך? לכן, אם תקטלני לך איחל, ואם תבקש לעוני אברח ממך אליך, ואתכסה בחמתך בצלך". צריך להבין, שאל הרב, מה באור המלים "אברח ממך אליך", הלא לכאורה הבורח מזולתו אינו בורח אליו, אלא בורח ממנו?
שאלה זו חוזרת על עצמה גם בדברי הרמב"ם. בפרוש המשניות (פ"ד דראש השנה) כתב הרמב"ם: "שלא היו קורין ההלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם, ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו". גם כאן צריך באור כנ"ל, מה פשר "ומברח ומנוס אליו"?
ובאר מרן זצ"ל, הנה ענין הבטחון שיך רק אצל מי שמרגיש המצאו בצרה גדולה, ובמצב זה הוא סומך על הקדוש ברוך הוא ובוטח בו הוא ראוי לתאר "בעל בטחון". לזה נתכון הפיטן באמרו "אברח ממך אליך", כי במצב זה שהאדם כה חרד מאימת הדין ומחפש דרך להציל נפשו מדינו יתברך, אזי מדת הבטחון שבו יוצרת מצב שהוא בורח "ממך אליך" מלפני ה' אל ה'. דהינו, הוא מכיר בכך שמקום המחסה הוא אך ורק בצלו יתברך. כל ה אכן בתנאי שהוא חרד ופוחד מפני הצפוי לו. אבל אם האדם אינו חש כלל בצרה האופפת אותו והוא שלו ובטוח בעצמו אין זה בטחון כלל.
לפי זה יובן מה שאמרו חז"ל בירושלמי הנ"ל, שבראש השנה אנו שמחים מתוך ידיעה שיעשה לנו נם. לכאורה אין הדברים תואמים את מהות היום ואפיו, הלא יום דין הוא אשר גם מלאכים בו יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, וכך באמת צריך להיות ביום המשפט. אלא, לאור האמור, כך היא הדרך! תחלה צריכים להשריש בלב את חחושח פחד הדין והיראה מפני שופט כל הארץ, ומתוו הרגשה זו יש לבא אל מדת הבטחון, להיות סמוך ובטוח בקדשא בריך הוא שיפקדנו לטובה ויטה דיננו לכף זכות. כדי לתת בטוח לבטחון שאליו הגענו, הורונו חז"ל להסתפר, ללבש לבנים ולהתעטף לבנים, "לפי שיודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם נס ".
זוהי באמת מעלת כלל ישראל, שיש בהם מדת הבטחון בו יתברך שלא כשאר האמות. אולם אם כבר מתחלה אין האדם חרד מיום הדין, מה מקום יש לבטחון?! וסים מרן זצ"ל על עצמו: ואם כן, במה אהיה בטוח? (מקונטרס "המלך המשפט" עמ' קנז)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5