——–
א. בעבר הירדן במדבר בערבה וכו' (א.א)
פירש רש"י – "בערבה"- בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב.
ואיתא שם: כי בראש החוטאים עמד זימרי בן סלוא ראש בית אב לשמעוני.
ויל"ע, כיצד נשיא שבט, זקן מופלג, בנו של שמעון – התדרדר לחטוא עם גויה, בעזות כל כך גדולה לפני כולם, ולעמוד בראש החוטאים בחטא ערבות מואב?
ב. עוד יש להבין, כיצד זימרי אשר היה זקן מופלג (כדאיתא בסנהדרין פב) וכבר בטלה ממנו רוב תאוות העריות, הלך וחטא על אף דרגתו הרוחנית הגבוהה בכזבי בת צור?
ג. ולבן וחצרות ודי זהב (א.א)
פירש רש"י – "וחצרות"- במחלוקתו של קרח.
וצ"ב בעיקר מחלוקת קורח ועדתו – כיצד אנשים צדיקים וחשובים הגיעו לכפירה בה' יתברך ולחלוק על משה (דהרי מבואר כי לקורח היתה רוח הקודש, ועדתו היו נשיאים וחכמים)?
ד. עוד יש להבין, כיצד סכנו קורח ועדתו את נפשם בבקשם הכהונה. בעוד שידעו כי רק אחד מתוכם יהיה הכהן הגדול, וכל השאר ימותו מיד?
ה. וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט (א.כג)
פירש רש"י – "ואקח מכם"- מן הברורים שבכם, מן המסולתים שבכם.
וצ"ע, אם היו המרגלים כל כך צדיקים וחשובים (כסולת שבכם), כיצד חטאו והחטיאו את כל ישראל לדבר רעה על הארץ?
ו. אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם (א.כח)
צריך להבין, כיצד פירשו המרגלים החשובים כל אשר ראו לרעה. הרי יכלו לפרש הכל לטובה – דעל אף ש"ערים גדולות ובצורות בשמים" הקב"ה ינצחם בניסים גדולים כפי שהושיע את עם ישראל במצרים ובמדבר?
תשעה באב
ז. וישמע ה' את בקול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם (א.לד-לה)
איתא בבמדבר רבה (טז.כ) "וכאב אנוש"- זה הפורענות ששלחתם ירושה לדורות. שבכו בליל תשעה באב ואמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם לפני, אני אקבע לכם בכייה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שיחרב, כדי שיגלו ישראל לבין האומות.
מבואר, כי חרב ביהמ"ק מפני אותה בכייה של חינם אשר בכו ישראל בחטא המרגלים.
עוד איתא בגמ' בגיטין (ו:) "אקמצא ובר קמצא חרוב ביתא". ומבואר, כי חרב ביהמ"ק מכח אותו מעשה דקמצא ובר קמצא.
וצ"ע, מה שייכות איכא בין "חטא המרגלים" למעשה ד"קמצא ובר קמצא" אשר גרם את חורבן הבית?
ח. עוד יש להבין במעשה קמצא ובר קמצא – מדוע כשביישו בעה"ב לצאת מן הסעודה, לא ניצל את הרגע לפייסו מן המריבה, אלא רצה להמשיך במריבה ואף הסכים לשלם לו את כל מחיר הסעודה כולה. הרי יכל פשוט לפייסו – במיוחד כעת בשעת שמחתו. וצ"ב!
ט. עוד צ"ב, הרי ממעשה בר קמצא מוכח כי מלכתחילה הגיע לסעודה במטרה להתפייס מן המריבה. א"כ מדוע כעת, מוכן היה לשלם את כל מחיר הסעודה ובלבד שלא להתפייס עימו?
י. עוד יש להבין, מה אכפת היה לו לבעה"ב, ששונאו ישב בתוך סעודתו וישלם לו את כל דמי הסעודה כולה. מדוע התעקש שיצא בר קמצא בבושת פנים ולא ישלם לו מאומה?
יא. ועוד צריך להבין, כיצד בר קמצא רק מפני פגיעה בכבודו, היה מסוגל לילך ולהעשות רודף של כל עם ישראל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר פב) בעניין תאוות הכבוד. וז"ל – וכתב המסילת ישרים (סוף פי"א): "שיצר הכבוד שולט על האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, כי כבר היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק. כי אי אפשר לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו, ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו. הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מן העולם הבא אלא בעבור הכבוד וכו'".
וכן אנו מוצאים אצל זמרי בן סלוא שהיה בנו של שמעון והיה בן מאתיים וחמישים שנה באותו מעשה (סנהדרין פ"ב.ב ומהרש"א) והיה נשיא שבט שמעון, ותימה רבה היאך הגיע לידי כך.
אלא כך היתה השתלשלות (שם א) הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הם דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק, מה עשה הלך וקיבץ כ"ד אלף מישראל והלך אצל כזבי וכו'.
כאן גילו לנו חז"ל איך נתגלגלו הדברים, ואיך מגיע לידי כך זקן מופלג ונשיא שבט מישראל "אמרו לו דנים דיני נפשות ואתה יושב ושותק" "הם" כלומר, הם הצעירים והנערים הללו אשר הינם כאין וכאפס לעומתך -"דנין דיני נפשות", חיי אדם נתונים בידם לשבט או לחסד ואתה הזקן והישיש אשר כמה הרפתקאות עברו עליך במצרים ועל הים ובמעמד הר סיני וכו' יושב ושותק, אתה הנשיא, בנו של שמעון בן יעקב אין איש שואל אותך מה לעשות ואיך לעשות לך אין רשות הדבור. "מה עשה הלך אצל כזבי וכו'".
כאן אנו רואים מהלך העניינים מה גרם לזמרי לעשות כך ומהו הכוח המניע זקן מופלג כמותו להתדרדר עד לדיוטא התחתונה – הכבוד, כיון שפגעו בנקודת הכבוד שבו, נתקומם ומרד בכל הקודש.
וכמו כן מצאנו אצל בר קמצא (גיטין נו.) שנעשה רודף וגרם לחובן בית המקדש. והכל בגלל פגיעה שפגעו בכבודו. כזה הוא האדם, בגלל פגיעה של "משהו" בכבודו הרי הוא יורד מדעתו לגמרי. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כאשר מתיירא אדם פן יפגע כבודו פגיעה כלשהי, וכל שכן כשכבר פגעו בכבודו, הרי הוא מאבד את עשתונותיו ודורס ורומס כל אשר סביבו, עד יורדו לתהום האבדון. מה גדולה היא הסכנה הטמונה בבקשת ורדיפת ה"כבוד".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – זמרי נשיא שבט שמעון, בנו של שמעון, זקן מופלג אשר כבר בטל ממנו טעם עריות. הגיע לדיוטא תחתונה זו בחטאו בכזבי בפרהסיא מכח תאוות הכבוד. [וכפי שביארנו לעיל] מפני שלא שיתפוהו לדון בדיני נפשות, וכיוון שפגעו בנקודת הכבוד שבו, נתקומם ומרד בכל הקודש.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – קורח ועדתו אשר היו אנשים צדיקים וחשובים, הסכימו לסכן נפשם ביודעם כי רק אחד מתוכם יהיה הכהן הגדול וכולם ימותו. הכל למען רדיפתם אחר הכבוד לקבל שררה על הציבור ובכבוד נוסף.
כ"כ, אף קורח עצמו התחיל את כל המחלוקת רק מפני שמינו את אליצפן לנשיא ולא אותו ופגעו בכבודו. רדיפת הכבוד העבירה אותו על דעתו וכו' עד למיתתו ומיתת כל עדתו בפתיחת האדמה את פיה.
לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – על אף שהיו המרגלים אנשים צדיקים וחשובים, חטאו והחטיאו את עם ישראל בדיבורם רעה על הארץ. כפי שהביא הזוהר (הובא במסילת ישרים סוף פי"א) כי הכבוד הוא אשר גרם למרגלים להוציא דיבה על הארץ, בגרימתו מיתה להם ולכל דורם מפני יראתם פן ימעט כבודם בכניסתם הארץ, כאשר לא יהיו עוד נשיאים [שרי חמישים] ויעמדו אחרים במקומם. עיי"ש.
וכבר בואר (עי' שיחות מוסר מאמר ע"ה) כי היו בסה"כ שרי חמישים, אלא שבכל זאת בשביל כבוד מועט כל כך חטאו והחטיאו את ישראל לדבר רעה על הארץ, ומרדו בכל קודש רק משום תאוות הכבוד. חטא זה גרם למיתה להם ולכל בני דורם, ולבכייה לדורות על חורבן ביהמ"ק שנגזר אז להחרב.
תשעה באב
ולפ"ז גם הקושיות ז', ח', ט', י' וי"א מתורצות – חטא המרגלים אשר נגרם מכח תאוות הכבוד ונענשו ישראל בבכייה לדורות שיחרב הבית באותו יום. נסתבב מאת ה' כי אף פריעת עונשם של ישראל תגיע מכח אותה מידה בה חטאו – רדיפת הכבוד במעשה דקמצא ובר קמצא דחרוב ביתא.
כי כידוע, כל מעשה קמצא ובר קמצא הינו השתלשלות רצופה של רדיפת הכבוד – בעל הסעודה לא היה מוכן אף בעת שמחתו לנצל את הרגע ולהתפייס עם שונאו בר קמצא.
בר קמצא אשר הגיע לסעודה במטרה להתפייס עם בעל הסעודה. כאשר בעל הסעודה בקשו לצאת, לא היה מוכן לנצל את הרגע, עת אשר בעל הסעודה שמח וטוב לבב ולהתפייס עימו. אף היה הוא מוכן לשלם את כל מחיר הסעודה כולה, ובלבד שלא יוריד מכבודו להתנצל ולהתפייס.
גם בעל הסעודה לא היה מוכן לוותר על החלטתו אף במחיר שישלם שונאו את כל מחיר הסעודה הגדולה אשר עשה.
בר קמצא אשר יכל לשכוח מהעניין ולהבין כי יום למחרת כבר שכחו כולם את בושתו המועטת שקרתה בסעודה, לא היה מסוגל לקבל שום פגיעה בכבודו אף לא במעט, והלך להיות רודף של כל עם ישראל בהליכתו אל הקיסר ובפוגמו בקורבן וכו', רק בגלל שפגעו בכבודו – רדיפת הכבוד היא אשר העבירתו על דעתו.
"אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים"- מכח רדיפת הכבוד, מעשה העונש נגרם מידה כנגד מידה על חטא המרגלים שהביא את גזירת העונש אשר נבעה מכח רדיפת הכבוד.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5