ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–
הקריאה בראש חודש
אחר קריאת ההלל, אומר החזן קדיש תתקבל, ומוציאים ספר תורה וקוראים בו ארבעה עולים בפרשיות התמיד, וביום השבת, ובראשי חדשיכם (במדבר פרק כח מפסוק א עד פסוק טו). (ש)
שבת וראש חודש
ראש חודש שחל בשבת מוציאים שני ספרי תורה, בספר הראשון קוראים שבעה בפרשת השבוע, ובספר השני קורא המפטיר "וביום השבת… ובראשי חדשיכם…". ואינו מפטיר הפטרת פרשת השבוע, אלא הפטרת שבת וראש חודש: "השמים כסאי" [מפני ששם הוזכר שבת וראש חודש, שנאמר: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר ה'"]. ובברכות הפטרה, אינו מזכיר ראש חודש כלל, וחותם "ברוך אתה ה' מקדש השבת" [אמן] בלבד, ולא "מקדש השבת וישראל וראשי חדשים". (שט)
שאלה: מדוע כשחל יום טוב בשבת, חותם בהפטרה "מקדש השבת וישראל והזמנים", וכן יום כיפור שחל בשבת, חותם "מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים", ואילו בראש חודש שחל בשבת, אינו חותם "מקדש השבת וישראל וראשי חדשים"? תשובה לזה אנו מוצאים בגמרא (מסכת שבת כד ע"א): "אמר רב, ראש חודש שחל להיות בשבת, המפטיר בנביא בשבת, אינו צריך להזכיר של ראש חודש, שאלמלא שבת, אין נביא בראש חודש". והיינו, דוקא כשמחמת היום עצמו ישנה הפטרה, גם אם לא היה היום שבת, אז מזכירים את אותו יום בברכה, כמו למשל יום כיפור, שגם אם הוא לא היה חל בשבת, קוראים בו הפטרה, וכן בשאר ימים טובים, פסח, סוכות וראש השנה שחלו בחול, קוראים בהם הפטרה. אבל ראש חודש שחל בחול, שאין קוראים בו הפטרה, ורק בגלל שבת קוראים את ההפטרה, לכך לא מזכירים אותו בחתימת הברכה. ומעתה מובן גם, מדוע בשבת חול המועד פסח וסוכות, לא מזכירים בהפטרה את החג, מאחר וכל ההפטרה באה רק בגלל שבת, שהרי בחול המועד עצמו אין הפטרה, לכך לא מזכירים את המועד בחתימת הברכה.
אם טעה המפטיר והפטיר בהפטרת פרשת השבוע, במקום הפטרת "השמים כסאי", אם נזכר קודם שיברך את הברכות האחרונות של ההפטרה, יקרא הפטרת "השמים כסאי", ואחר כך יברך את הברכות האחרונות. אבל אם לא נזכר עד שברך את הברכות האחרונות, יקרא הפטרת "השמים כסאי", אך לא יברך שנית לא לפניה ולא לאחריה. (שיא)
שבת – ערב ראש חודש
ערב ראש חדש שחל בשבת, מפטירים: "ויאמר לו יהונתן מחר חדש". (סימן תכה ס"ב. שכב)
שבת וראשון ראש חודש
אם שני ימים הם ראש חודש, יום שבת ויום ראשון, מפטירים בשבת הפטרת ראש חודש "השמים כסאי", ובסיומה קוראים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת: "ויאמר לו יהונתן מחר חדש", כדי להזכיר לציבור שגם מחר הוא ראש חודש. (סימן תכה ס"ב. שכב)
כתב הבית יוסף (סימן תכה ס"ב): וכשראש חדש שני ימים שבת וראשון, יש שרצו לומר שכיון שיום שני של ראש חודש הוא העיקר [שממנו מתחילים למנות א' לחודש הבא], לכך מפטירים בשבת זו "מחר חודש", ולא "השמים כסאי". ומורי חמי הרב רבינו יצחק סבע ז"ל טען עליהם ממה שכתב הטור: "מפטירים "השמים כסאי" אפילו ראש חודש אלול חל בשבת". והרי הדבר ידוע שלעולם ראש חודש אלול שני ימים [ל' אב וא' אלול], וממילא כשחל בשבת, הוא היום הראשון [ל' אב] משני ימי ראש חודש, כי היום השני [א' אלול] של ראש חודש אי אפשר שיחול בשבת, [שאם כן יחול ראש השנה ביום ראשון, וכלל בידינו לא אד"ו ראש, שלא יחול יום ראשון של ראש השנה בימים א' ד' ו'.] ובכל זאת כתב שמפטירים "השמים כסאי". וזו היא ראיה שאין עליה תשובה. וכן המנהג. ואחר ההפטרה אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "ויאמר לו יהונתן מחר חודש", לזכר שמחר הוא גם כן ראש חודש. עכ"ד.
שבת וראש חודש טבת
ראש חודש טבת שחל בשבת, מכיון שאלו גם ימי חנוכה, מוציאים שלשה ספרי תורה, בספר הראשון קוראים ששה בפרשת השבוע פרשת מקץ, ואין אומרים קדיש בגמר הקריאה. בספר השני קורא השביעי "וביום השבת… ובראשי חדשיכם…" ואומר קדיש. ובספר השלישי קורא המפטיר קריאת חנוכה ואומר קדיש. ומפטירים בהפטרת חנוכה: "רני ושמחי בת ציון" (סימן תרפד ס"ג. רמב). ובסיום ההפטרה קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ראש חודש "השמים כסאי", כדי להזכיר לציבור שהיום ראש חודש. (בית יוסף סימן תכה. ועיין מסכת סוכה נד סע"ב. שיא)
מה שאין העולה השישי אומר קדיש בגמר קריאת פרשת השבוע בספר התורה הראשון, מכיון שלא עלו עדיין שבעה עולים, ולא הסתיימה חובת העולים של היום. אך לאחר הקריאה בספר השני שכבר עלו שבעה עולים, אומר קדיש. ומכל מקום אם העלו עולים נוספים בספר הראשון, כיון שהושלמה חובת היום, אומר קדיש. ונמצא שאומרים שלשה קדישים, קדיש אחר כל ספר וספר. והוא הדין והוא הטעם במקרים הבאים. (רמב)
שבת וראש חודש אדר
ראש חודש אדר שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, בספר הראשון קוראים ששה בפרשת השבוע. בספר השני קורא השביעי "וביום השבת… ובראשי חדשיכם…". ובספר השלישי קורא המפטיר בפרשת שקלים. ומפטירים בהפטרת שקלים: "ויכרות יהוידע". ובסיומה קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ראש חודש, "השמים כסאי". (סימן תרפה ס"א)
שבת וראש חודש ניסן
ראש חודש ניסן שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, בספר הראשון קוראים ששה בפרשת השבוע. בספר השני קורא השביעי "וביום השבת… ובראשי חדשיכם…". ובספר השלישי קורא המפטיר בפרשת החודש. ומפטירים בהפטרת החודש: "בראשון באחד לחודש". ובסיומה קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ראש חודש, "השמים כסאי". (סימן תרפה ס"ד. חזו"ע פורים יט)
הוצאת שלשה ספרי תורה
בכל פעם שמוציאים שלשה ספרי תורה, [כראש חודש טבת או אדר או ניסן שחל בשבת כנ"ל, או בחג שמחת תורה,] מנהג קדום לומר את הפסוקים דלהלן בפתיחת ההיכל (ירמיה פרק י' פסוקים ו, ז, י): מֵאֵין כָּמוֹךָ ה', גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה. מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. (הגר"ח פלאג'י, הלבוש ועוד)
שבת וראש חודש אב
ראש חודש אב שחל בשבת, מוציאים שני ספרי תורה, בספר הראשון קוראים שבעה בפרשת השבוע. ובספר השני קורא המפטיר "וביום השבת… ובראשי חדשיכם…". ולא מפטיר "השמים כסאי", אלא "שמעו דבר ה'" שהיא מהפטרות "שלשה דפורענותא", שקוראים בשלושת השבתות של בין המצרים [בין י"ז בתמוז לתשעה באב]. ובסיומה קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי". (סימן תכה ס"א. שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן לה. שיא)
שבת וראש חודש אלול
ראש חודש אלול שחל בשבת מוציאים שני ספרי תורה, בספר הראשון קוראים שבעה בפרשת השבוע. ובספר השני קורא המפטיר קריאת ראש חודש: "וביום השבת… ובראשי חדשיכם…". ולא מפטיר הפטרת ראש חודש "השמים כסאי", אלא "עניה סֹערה לא נוחמה", שהיא מהפטרות "שבעה דנחמתא", שקוראים בשבע שבתות שאחרי תשעה באב. ובסיומה קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי". ומנהג בני אשכנז להפטיר הפטרת ראש חודש "השמים כסאי". (סימן תכה ס"א. שיא)
למה ברא הקב"ה שרצים?
בהפטרת שבת וראש חודש "השמים כסאי" אנו קוראים את הפסוק (ישעיה סו יז): "הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת, אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה'." [באור הפסוק: המתקדשים, המזדמנים יחד ומכינים את עצמם ללכת אל העבודה זרה העומדת בגינות. אחר אחת בתוך – סיעה אחר סיעה אחר שגמרה הראשונה את עבודתה, נכנסת השניה באמצע הגינה. והאוכלים בשר החזיר השקץ והעכבר, כולם יחד יתמו מן העולם]. וביאר הגאון החיד"א על דרך מאמרם ז"ל (מדרש תהלים יח יב, ילקוט שמעוני בראשית כה): שאל אליהו הנביא זכור לטוב את רבי נהוראי, מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולם? אמר לו לצורך נבראו, שבשעה שהבריות חוטאים, מיד הקב"ה מביט בהם ואומר: ומה שרצים הללו שאין בהם צורך אני מקיימם, אלו הבריות שיש בהם צורך שכיון שהם חוזרים ממעשיהם הרעים, הרי הם כצדיקים גמורים, על אחת כמה וכמה.
והנה קל וחומר זה יכון על עם ישראל דוקא, שנזהרים הם מלאכול שקצים ורמשים, נמצא שאין להם צורך בשרצים ובכל זאת הקב"ה מקיימם, לכן גם אם ישראל חטאו הקב"ה מקיימם, אף שכביכול אין לו צורך בהם מפני חטאיהם, אבל אומות העולם שאוכלים שקצים ורמשים, נמצא שיש להם צורך בהם, אם כן אין לעשות קל וחומר הנזכר ולקיימם בעולם, כיון שבשבילם נבראו השקצים לצורך, וממילא כשהם חוטאים אין ענין להשאירם. ומעתה זהו שאומר הפסוק: "אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, יַחְדָּו יָסֻפוּ", ולמה, הרי הם גויים ולא נאסר עליהם לאוכלם? אלא שכאשר הם חוטאים, אין שום הצדקה להשאירם בעולם, כי הרי הם אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, נמצא שהשקצים מועילים יותר מהם. (רבנו יוסף חיים בספרו אדרת אליהו פרשת וארא בשם נחל קדומים לחיד"א)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5