——–
טוב להצמיד את הרגליים בשעה שאומרים קדושה (סימן צה סעיף ד). כיון שבנוסח הקדושה אנו אומרים שאנו מקדישים את שמו יתברך כשם שמקדישים המלאכים, ורגלי המלאכים רגל ישרה, לכך יש לנו להידמות להם (בית יוסף בשם תרומת הדשן). וטוב לעמוד כך עד שהשליח ציבור יסיים ברכת 'האל הקדוש', כי יש אומרים שגם זה חלק מהקדושה. (ו ר. פס"ת א תתקכח)
העונה קדושה עם הציבור, אף שאינו מתפלל עמם, אין לו לדבר דברי חולין עד שיסיים השליח ציבור ברכת 'האל הקדוש'. (מהרי"ל, דרכי משה. פס"ת א תתקכו, תתקכח)
כוונה – יכוון ביותר באמירת הקדושה, ויזכה שתשרה עליו קדושה עילאית. וישמח שמחה גדולה על שזוכה לקדש את שמו יתברך כמלאכים, ויחרד ויאמר בלבו, מי אני כי באתי עד הלום להידמות למלאכים השרפים. (משנ"ב קכה ס"ק ד. בית תפלה. ו קצו)
טוב לעצום עיניו בקדושה, ולישא עיניו כלפי מעלה. וכשאומר תיבות: 'קדוש', 'ברוך' ו'ימלוך', יגביה את עקבו וגופו מעט. (ו קצט, ר)
כתב בספר היכלות לתנא האלהי רבי ישמעאל כהן גדול: אמר הקב"ה למלאכים, ברוכים אתם לה' מלאכי שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישים אותי ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש", ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפילתם, ונושאים עצמם למעלה, כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם. ובאותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב, ומחבקה ומנשקה ומזכיר גלותם וממהר גאולתם. ע"כ. (טור ובית יוסף סימן קכה) ומה מאוד צריכים ליזהר בתנועה קלה זו לישא העיניים כלפי מעלה, ולעשותה בנפש חפצה ובתשוקה ושמחה רבה שזוכים אנו לזה קרוצי חומר גושי עפר, שהקב"ה מתפאר בנו בכל העולמות ומפרסם בין המלאכים והשרפים גודל חביבותו ואהבתו עלינו. (פס"ת א תתקכז)
ובמדרש תנחומא (צו אות יג) אמרו על הפסוק: "ובשתים יעופף", מכאן תקנו חכמים לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח ציבור "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות". ובשבולי הלקט כתב בשם רש"י שהטעם מהפסוק (ישעיה ו ד): "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא", והעצים והאבנים היו מתנועעים ומזדעזעים מאימת המלך, כל שכן אנו שאנו בני דעת ומכירים, שיש לנו להזדעזע מאימתו. (ב"י קכה)
הנמצא באמצע תפלת לחש ושומע קדושה, ישתוק וישמע את השליח ציבור ויכוון לצאת ידי חובה, ולא יגביה עקביו כשאר הציבור. ומכל מקום אם השליח ציבור אינו בקי להוציא ידי חובה, או שקולו לא נשמע, ימשיך להתפלל כרגיל. (ו רב)
רצה – כשחותם השליח ציבור 'המחזיר שכינתו לציון', ישימו לב הקהל לענות אמן, כי מאחר שאומרים מיד 'מודים דרבנן', פעמים שמאבדים את עניית האמן. ואחר שענה אמן, ימתין מעט קודם שיתחיל מודים, כדי שלא ישמע כאומר "אמן מודים". ובספר ווי העמודים הביא מעשה נורא שהתגלה בחלום לחסיד אחד, שאי עניית 'אמן' על ברכת 'המחזיר שכינתו לציון' שהיא ברכת הגאולה, גורם אריכות הגלות, ולא כולם נזהרים בזה. (ו קפ)
מודים – מאחר ועל השליח ציבור לומר את החזרה בקול רם ולא בלחש [שכן התקנה היתה להוציא את מי שאינו בקי], גם ברכת "מודים" יקפיד לאומרה כולה בקול רם, ולא כאותם שליחי ציבור שנבלע קולם עם אמירת מודים דרבנן של הציבור.
מודים דרבנן – היושבים בחזרה, צריכים לעמוד על רגליהם כשמגיע השליח ציבור למודים, כדי להשתחוות במודים דרבנן, שאין השתחוויה אלא מעומד, אבל היושבים וקופצים מעט ממקומם, אין זה נחשב השתחוויה. וצריך להשאר עומד עד סיום אמירתו. וכל הנמצא בבית הכנסת בשעה שהקהל משתחווים ואינו משתחווה, הריהו נראה ככופר במי שחבריו משתחווים לו. (סימן קכז ס"א. רש"י ברכות כא ע"ב)
כתב רבנו יצחק אבן גיאת שאין השתחויה אלא מעומד. וכתב בלקט יושר: וזכורני, כשלא היה יכול מהרא"י לעמוד אחר הקדושה, היה יושב עד שמגיע השליח ציבור לשומע תפלה, ואז היה עומד עד אחר שסיים מודים דרבנן. אבל כשהיה יכול לעמוד, היה עומד מתחילת העמידה עד הקדיש. (ארחות חיים ובית יוסף, וכן מבואר במגן אברהם. יחוה דעת ח"ה סימן יא)
במודים דרבנן ישׁחה מעט בהרכנת הראש, ולא כדרך ששוחה בעמידה. ומנהג בני אשכנז לשחות לגמרי כדרך כל המקומות ששוחים בתפילת לחש. (ו רי)
ישים לב לשחות לכיוון מזרח ככל הכריעות שצריכות להיות עם הפנים והגוף לצד מזרח, ולא כאותם השוחים לכל צד המזדמן להם. (הגרש"ז אוירבך זצ"ל. פס"ת א תתקלה)
שליח ציבור שטעה בחזרה ואמר מודים דרבנן, יצא. (ו קצד)
למה נקרא מודים זה 'מודים דרבנן'? לפי שתיקנו אותו הרבה חכמים, שכל אחד הוסיף עוד כמה תיבות, עד שנעשה הנוסח שלפנינו. (סוטה מ ע"א. בית יוסף סימן קכז)
דיני ברכת כהנים – יתבארו בעזרת ה' להלן אחר דיני תפלת שחרית.
אם אין כהנים – אומר השליח ציבור: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו' ומסיים בפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". [כן דעת הגאונים, הרמב"ם ומרן השלחן ערוך ועוד] ומנהג בני אשכנז שלא לומר פסוק זה. ואין עונים 'אמן' בסיום כל פסוק, אלא אומרים "כן יהי רצון". כי עניית אמן באה רק לאחר ברכה, וכאן השליח ציבור אינו מברך, אלא מבקש מה' שיברכנו. (משנ"ב קכז ס"ק י. ו ריב, ריג)
יש נוהגים לעמוד באמירת הנוסח הנ"ל, מפני שהוא במקום נשיאת כפיים. (ו שלא, שסז)
אם שכח השליח ציבור לומר נוסח זה והמשיך 'שים שלום', כל שלא אמר "ברוך אתה ה'", יחזור לאומרו. (ו שסט)
חלום טוב – מי שראה חלום ואינו יודע אם הוא חלום טוב או רע, ונפשו עגומה עליו, בשעה שהכהנים עולים לדוכן יאמר בלחש בלב נשבר ונדכה: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך וכו'", כמובא בסידורים. ויסיים בקשתו עם סיום ברכת הכהנים, כדי שעניית אמן של הצבור תהיה גם על בקשתו. (סימן קל ס"א. ו שפא, שפג)
יהיו לרצון – בסיום החזרה יאמר הש"צ בקול: יהיו לרצון אמרי פי וכו'. וכתב הסמ"ע בתשובה שאף לרמ"א שאין צריך לאומרו, אבל רשאי לאומרו. (השל"ה, הגר"א, משנ"ב קכג ס"ק כא. ו קצא)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5