——–
י', י"ט: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ.
צִוּוּ חֲכָמִים, *(((מדרש רבה שמות כ"ה, ח'. אלא להיפך: התר (את המותר) לאחרים, והחמר לעצמך. וראיתי לאחד המפרשים שכתב שהנכון ביותר הוא שיהא אדם מורה לעצמו ולאחרים אותו הדבר, שאם זו דעתך בהלכה – למה שתקל לאחרים ולמה שתחמיר לעצמך? ולפי"ז הסביר את מאמר חז"ל (שבת ל"א ע"א) שאמרו שביום הדין שואלים לאדם: "האם קבעת עתים לתורה?" ופירש שישאלוהו: האם התורה היתה קבועה אצלך ולא משתנה מאחד לשני? ושפתיים יישק.))) שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם אוֹסֵר לַאֲחֵרִים וּמַתִּיר לְעַצְמוֹ, וּמֵעִיר לַאֲחֵרִים עַל קִלְקוּלָם בַּדָּבָר שֶׁאַף הוּא מְקֻלְקָל, אֶלָּא *(((כן למד ריש לקיש מהפסוק (צפניה ב', א'): "התקוששו וקשו". ותרגום המאמר: תקן וישר את עצמך, ואחר כך תקן וישר את אחרים.))) קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים. וְהִמְלִיצוּהוּ עַל הָאָמוּר בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה: "בָּרוּךְ אוֹמֵר (לַאֲחֵרִים) וְעוֹשֶׂה (בְּעַצְמוֹ), בָּרוּךְ גּוֹזֵר (עַל אֲחֵרִים) וּמְקַיֵּם (בְּעַצְמוֹ)".
וְלָכֵן, לִפְנֵי שֶׁעוֹמֵד אָדָם לְהָעִיר וּלְדַבֵּר סָרָה עַל זוּלָתוֹ, יַעֲמֹד וִיפַשְׁפֵּשׁ קֹדֶם כֹּל בְּעַצְמוֹ אִם הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ נָגוּעַ בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן, שֶׁאִם כֵּן מַה לּוֹ לְהָעִיר וּלְתַקֵּן אֲחֵרִים בּוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מְתֻקָּן בְּכָךְ? וַהֲרֵי *(((שכן אמר רב הונא בגמרא (ברכות ו' ע"ב): כל שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעין, ומכלל הן אתה שומע לאו שמי שאין בו יראת שמיים אין דבריו נשמעין, ואין לך יותר חוסר ביראת שמיים כמו האומר ואינו עושה בעצמו!))) דְּבָרָיו לְעוֹלָם לֹא יִתְקַבְּלוּ עַל לֵב שׁוֹמְעֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ: *(((בבא בתרא ט"ו ע"ב.))) עַד שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי טוֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ – טוֹל אַתָּה קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ! לָכֵן *(((לשון הרמב"ן באיגרתו המפורסמת.))) חֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֵנוּ מִפִּיךָ.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד רחימי שליט"א
דובב שפתי ישנים
על פרשת השבוע
יכיל בקרבו הגיגים ופנינים יקרים, הליכות הלכות ומוסרים, את הלב מעוררים,
לתשובה ולמעשים, העולים ונלמדים, מדבריו הטהורים, ופירושיו המאירים,
על חמשת החומשים, של גדול המפרשים רבינו שלמה יצחקי – רש"י ז"ל.
ונלווה בכתובים, "דובב מישרים", באור הדברים, ומקור המאמרים.
נתחבר בעזרת ה' יתברך – מאתי דוד רחימי יצ"ו – חולון יע"א
שנת "יראת ה' אלמדכם" (תשע"ב) לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5