——–
כ"ב, ה': לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.
פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((ספרי.))) לֵילֵךְ לֵישֵׁב בֵּין הַנָּשִׁים.
אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: *(((קדושין פ"ב ע"א.))) כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים – סוּרוֹ רַע! שֶׁכֵּן *(((כן אמרו במסכת מכות (כ"ג ע"ב): גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאווה להן.))) טֶבַע נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם לְחָמְדָּן, *(((כתובות י"ג ע"ב.))) וְאֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹת. לָכֵן צִוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִכָּל הַקָּשׁוּר לְכָךְ, כּוֹלֵל *(((נחלקו רבותינו הפוסקים בשורש איסור זה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, ולסוברים שהוא מדאורייתא – הרי הוא בכלל אביזרייהו דגלוי עריות שמצווין אנו בהם ביהרג ולא יעבור (ראה ספר "דרך פקודיך" ל"ת ל"ה אות ס"ג, וע"ע ספר "מראות הצובאות" פרק ו' מש"כ בהלכות אלו). וז"ל הזהב של רבינו הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פכ"ב): "ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול… וגדולי החכמים הזהירו תלמידיהם להתרחק מן הייחוד".))) הַהִתְיַחֲדוּת עִמָּהֶן בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם, *(((שכן הזהירנו התנא יוסי בן יוחנן איש ירושלים (אבות א', ה'): אל תרבה שיחה עם האשה, ובאשתו אמר, כל שכן באשה זרה. ואם מרבה – גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו שיורש גיהנם!!!))) וְהָרִבּוּי בְּשִׂיחָה עִמָּהֶן*(((ואף לתועלת, כגון לחזקן או להרצות בפניהן, אין דעת חכמים נוחה מהדבר. וכן אמר לי הגה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א שרק בתנאי שאין זה בקביעות, ועוד כמה תנאים שאין זה המקום לפרטן.))) , עַד שֶׁאָמְרוּ *(((ירושלמי כתובות פרק א' הלכה ח'.))) שֶׁאֲפִלּוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּים אוֹתוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עֲלֵיהֶן. כִּי *(((משלי ז', כ"ב.))) "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאוֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא", *(((משלי ה', ד'.))) "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת". וּכְמוֹ שֶׁאָמַר *(((ראה ספר "פניני המליצות" ע' קס"ו.))) אַחַד הַחֲכָמִים: הַנָּשִׁים, יָפְיָן – עֶרְוָה, וְגוּפָן – קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה! לָכֵן אִם אֶת נַפְשְׁךָ בִּקַּשְׁתָּ לְהַצִּיל, וְאֶת הַיֵּצֶר לְנַצֵּחַ וּלְהַפִּיל, שְׁמֹר פִּתְחֵי גּוּפְךָ בִּקְדֻשָּׁתָם, וְהִתְרַחֵק מֵהַנָּשִׁים וּמֵחֶבְרָתָן, קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בְּכָל הָאֵיבָרִים, וְיִיטַב לְךָ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד רחימי שליט"א
דובב שפתי ישנים
על פרשת השבוע
יכיל בקרבו הגיגים ופנינים יקרים, הליכות הלכות ומוסרים, את הלב מעוררים,
לתשובה ולמעשים, העולים ונלמדים, מדבריו הטהורים, ופירושיו המאירים,
על חמשת החומשים, של גדול המפרשים רבינו שלמה יצחקי – רש"י ז"ל.
ונלווה בכתובים, "דובב מישרים", באור הדברים, ומקור המאמרים.
נתחבר בעזרת ה' יתברך – מאתי דוד רחימי יצ"ו – חולון יע"א
שנת "יראת ה' אלמדכם" (תשע"ב) לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5