——–
א. וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (כב.ב)
יש להבין, במה זכה בלק שנקראה פרשה על שמו?
ב. ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא (כב.ד)
פירש רש"י – לא היה ראוי למלכות ומנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה.
ויש להבין, הרי אם "לא היה בלק ראוי למלכות", מדוע מינוהו מואב למלך עליהם?
ג. עוד יש לתמוה בדברי הרש"י: "ומנסיכי מדין היה". כיצד יכול להיות מלך, אשר איננו מבני אותו עם, ובמיוחד שהיו מדין ומואב מסוכסכים ביניהם [כדאיתא ברש"י]. דצ"ב, כיצד נעשה בלק מלך למואב כאשר בכלל היה "מנסיכי מדין"?
ד. ויאמר אלקים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא (כב.יב)
פירש רש"י – אמר לו: אם כן אברכם, אמר לו: אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא.
ויל"ע, כיצד בקש בלעם לברך את עם ישראל, הרי שונא הוא להם?
ה. וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק וכו'. מה אקב לא קבה קל וכו'. כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון וכו' (כג.ז-ט)
מצינו, כי לבסוף ברך בלעם את עם ישראל.
ולכאורה הדברים נסתרים לדברי הרש"י לעיל (כב.יב) דא"ל הקב"ה: אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה "לא מדובשיך ולא מעוקציך". וצ"ב, מדוע נתן הקב"ה לבלעם לברך את ישראל, ולא שיתקו שאף לא יברכם?
ו. עוד יש להבין, מדוע נתן הקב"ה לבלעם לילך אל בלק ולנסות לקלל ללא הצלחה. מדוע פשוט לא עיכב בעדו מלהצליח לילך אל בלק, וממילא לא תהיה לא ברכה ולא קללה לעם ישראל?
ז. תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו (כג.י)
איתא בעבודה זרה (כה:) "מות ישרים"- זה אברהם יצחק ויעקב.
ויש לידע, מדוע קרא בלעם לאבותינו "ישרים" דווקא, ולא קראם צדיקים או חסידים?
ח. וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו וכו' (כה.ז)
יש לשאול, מדוע היה פנחס היחיד מבין כל עם ישראל אשר קם לקנאות קנאת ה'?
ט. עוד יש לידע, מדוע נכתבה חלק מפרשת קנאת פינחס בפרשתנו. מדוע לא נכתבה כולה בפרשת פינחס?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו [ח"א עמ' 95] בעניין הצביעות. וז"ל – ולא רק דבר היתר נחשב לרשע לרע מפני כוונתו העיקרית, אלא אפי' מה שנראה בשעתו כמצוה, כי הכל מקבל הצורה של שאיפתו ומטרתו העיקרית: "למה נדמו עשו הרשע, ואליפז ועמלק בניו, וירבעם, ונבוכדנצר, והמן האגגי? – לאחד שמצא כסות בדרך, תפשה בידו והכניס לתוך העיר, והיה מכריז ואומר "אבדה זו של מי?" נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו, אמרו: "ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא, כמה חסיד הוא. מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם בשנה בב' שנים, ובג' שנים, בד', בה', עד שהחריב את כל העיר כולה.
לכך נדמו הרשעים: "לא בשכר ג' דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר? לא בשכר ירבעם שהקשיב דבר (פי' השמיע תוכחה) לפני המלך נתנו לו י' שבטים וכו'?" (ילקוט סוף תולדות). כמו שבאותו המשיב אבידה נתגלה לבסוף שאפי' האמת שבתחילתו היתה רק צביעות לתפוס נאמנות על מנת לרמות לבסוף, כך מצוות הרשעים, מתוך החורבנות שעושים בגדולות העוה"ז הבאות להם ע"י מצוותיהם אתה רואה שמטרה סופית זו היתה טמונה בקרבם מתחילה, ואפי' האמת והמצוות שעשו מתגלה שהיו שקר. עכ"ל.
וכבר לימדונו חז"ל בגמ' בפסחים (קיג:): כי "שלשה הקב"ה שונאן, המדבר אחד בפה ואחד בלב וכו'".
א"כ מבואר – עד כמה שונא הקב"ה את האדם הצבוע אשר אין פיו וליבו שווים, כי צביעות הינה המאפיין של מידת הרשע, כי מידת רשעותו טמונה במידת צביעותו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – זכה בלק שתקרא פרשה שלימה על שמו, כיוון שבלק לא היה צבוע כבלעם, אלא היו פיו וליבו שווים בשנאתו את ישראל – גוי "הגון" כבלק, ראוי שתקרא פרשה על שמו. [יראת השם]
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – על אף שלא היה בלק ראוי למלכות, ואף לא היה הוא מן העם המואבי, אלא בכלל מנסיכי מדין – מן העם האויב למואב.
בכל זאת בחרו המואבים דווקא בבלק להיות להם למלך, מפני שידעו הם, כי בלק הינו מן היחידים אשר פיהם וליבם שווים, אשר את שנאתו לישראל לא יפחד ולא יבוש לבטא בריש גלי, ובוודאי יפעל הוא להשמידם [ח"ו] בכל כוחו.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – בלעם הצבוע, אשר פיו ולבו אינם שווים, לא היה מסוגל להתגבר על מידותיו המושחתות אף לפני ה' יתברך, וביקש ברוב צביעותו לברך את ישראל על אף שבכלל שונאם היה.
לפ"ז גם הקושיות ה', ו' וז' מתורצות – העניש הקב"ה את בלק הרשע, אשר היה פיו ולבו שווים בשנאתו לישראל מידה כנגד מידה תחת צביעותו.
בהענישו בכך שלא יוכל בלעם להיות צבוע, ויבטא בריש גלי את צפונות לבו, עד כמה מעריך הוא את עם ישראל, ועד כמה מכיר הוא בדרגתם ומעלתם, וכפי שמצינו כי כל הברכות היו שבחים על עובדות הקיימות בעם ישראל.
לזה, בחר בלעם לקרוא לאבות "ישרים" דווקא, ולא "צדיקים" או "חסידים" [וכדו']. לרמז את סיבת היותו מברך את ישראל בעוד שבכלל שונאם, כי היה זה מחמת היותו הפך מידת האבות הצדיקים אשר "ישרים" היו ולא צבועים, בהיות פיהם וליבם שווים. בשונה מבלעם הרשע אשר היה צבוע ושקרן כאשר פיו וליבו לא היו שווים.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – כידוע, המקנא קנאת ה' חייב להיות מקנא לשם ה' באמת, ללא שום צביעות חיצונית תוך היות פיו וליבו שווים.
פינחס היה מן היחידים אשר פיהם וליבם שווים, לכן יכל לקנאות קנאת ה', וזכה הוא משום כך "לברית כהונת עולם לו ולזרעו אחריו".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5