——–
א. שם האחת שפרה ושם השנית פועה (א.טו)
פירש רש"י –"שפרה"- זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד. "פועה"- זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד.
ויש להבין, הרי יוכבד ומרים נביאות ובעלות מדרגות גבוהות היו. כיצד א"כ, לא מצאה התורה לשבחם אלא בדבר זה של "משפרת ופועה לולד"?
ב. עוד יל"ע, מדוע נזכרו בשמות אלה דווקא, ולא בשמותן "יוכבד ומרים"?
ג. ויהי כי יראו המילדות את האלוקים ויעש להם בתים (א.כא)
פירש רש"י – בתי כהונה לויה ומלכות, שקרויין בתים וכו'.
ויש להבין, וכי בזכות מעשים קטנים אלו של "שפרה"- בשיפור הולד, "ופועה"- שפועה והוגה לולד, זכו הן לבתי כהונה לויה ומלכות החשובים?
ד. וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (ב.א)
איתא בסוטה (יב.) להיכן הלך? אמר רבי יהודה בר זבידא: שהלך בעצת ביתו. תנא, עמרם גדול הדור היה, כיוון שגזר פרעה הרשע -"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשווא אנו עמלין, עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו ביתו: אבא, גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת אף על הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת אף בעולם הבא וכו'.
ויש להבין – מה חשב עמרם מעיקרא, ובמה תיקנה אותו מרים ביתו?
ה. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור (ב.ג)
צ"ע, הרי לבסוף כאשר תגיע התיבה למקום כל שהוא, יגלו המצרים כי הילד הינו יהודי ויהרגוהו. א"כ צ"ב, מה עזרה עשיית התיבה? ואם נאמר שסמכה על הנס שה' יצילו, היתה צריכה היא להיסמך על הנס ולהשאירו בבית וה' יצילו בבית, ומדוע היתה צריכה יוכבד לעשות התיבה?
ו. ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותיקחה. ותפתח ותראהו את הילד וכו' (ב.ה-ו)
פירש רש"י – נשתרבבה אמתה אמות הרבה.
ויש להבין – הרי בת פרעה לא ידעה שיארע לה נס מיוחד וידה תתארך אמות הרבה. מדוע א"כ, בכל זאת הושיטה ידה לעבר התיבה, הרי לא היתה יכולה להגיע אליה בדרך הטבע?
ז. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וכו' (ג.ג)
איתא במדרש תנחומא – ר' יוחנן אמר: ג' פסיעות פסע משה. ריש לקיש אמר: לא פסע אלא צווארו עיקם, אמר לו הקב"ה: נצטערת לראות, חייך שאגלה עליך. מיד "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני וכו'".
ויש להבין, האומנם יתכן כי שכר כה גדול כהתגלות ה' וכמינויו של משה לגואלם של ישראל יינתן על מעשה כה פעוט של פסיעת ג' פסיעות או על עיקום הצוואר?
ח. ויאמר ה' ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו. וארד להצילו וכו' (ג.ז-ח)
מבואר, כי רק לאחר שצעקו ישראל לה' שיושיעם, הושיעם אז ה'. אך לא הושיעם מחמת ראייתו בעוניים.
וצריך להבין – מדוע רק לאחר צעקתם אל ה' נושעו, מדוע לא נושעו כבר כשהקב"ה ראה בעוניים, ולא הושיעם ברחמיו המרובים כבר בראיית צרתם?
ט. ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה. ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו. ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו (ד.ב-ד)
מבואר, כי רק מכח אחיזת משה בזנב הנחש, חזר המטה להיות מטה כבתחילה.
ויש להבין, וכי לא היה אפשר שיתרחש הנס ללא אחיזת משה בזנב הנחש?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 276) בעניין לחטוף הרגע של סייעתא דשמיא. וז"ל – וכתב הרש"ז ז"ל – על "וירא ה' כי סר לראות" (שמות ג.ד) שמה שהיה משה מוכן לסור מדרכו כדי לראות "המראה הגדול" של הסנה, זה גרם לכל גדולתו. והענין כנ"ל, שיש לחטוף הרגע של סייעתא דשמיא ולעשותו ה"פתח כחודו של מחט" שמביא לתשובה גמורה, ולא עוד אלא שחטיפה זו היא היא פתיחת הפתח ההוא, והיא הצעד הראשון המוטל על האדם. עכ"ל.
אכן משה בסורו לראות מדוע לא יבער הסנה גרם לכל גדולתו, לפי שמעשהו זה נחשב לעשיית הצעד הראשון המוטל על האדם.
א"כ מבואר – כי בלא השתדלות כלל אין לצפות לניסים, רק מכח השתדלות אפי' אם תהיה מועטת כאחיזת זנבו של נחש יתרחש הנס. וכמאמר חז"ל: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו" (מדרש שה"ש פ"ה).
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – אמנם, יוכבד ומרים היו בעלות מדרגות גבוהות. אך בכל זאת, לא מצא הפסוק לשבחן ולקוראן אלא על אותם מעשים קטנים של "שפרה ופועה". לרמז לנו, כי כל מה שנהיו ל"יוכבד ומרים", היה זה בזכות שבתחילת דרכן עשו מעשים קטנים של שפרה ופועה, ופתחו הן פתח קטן של זכות קטנה זו, אשר מכוחה זכו הן להיות ליוכבד ומרים הנביאות.
ללמדנו, כי כל גדולתן קיבלו הן בזכות שהיו "שפרה ופועה", מכח עשותן את הצעד הראשון למען ילודת הילדים וההטבה עימם, לכן מן השמים פתחו להן את כל השערים, להעלות את יוכבד ומרים בדרגות עד כדי זכייתן בבתי כהונה לויה ומלכות. הכל בזכות שעשו את הצעד הראשון אשר היה עליהן לעשות.
ובאמת, אפשר כי אף בלעדי יוכבד ומרים, היה מגיע לשבט לוי ולצאצאי קהת הכהונה והלוויה, אלא שכדי לזכות בשפע מן השמים, היו צריכות הן לעשות את הצעד הראשון ואת ההשתדלות בכדי לזכות בטוב המובטח להן. ובאמת, רק בזכות זכויותיהן של "שפרה ופועה" יכלו הן לזכות בשכר ובטוב הצפון להן – בזכייתן בבתי כהונה לויה ומלכות.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – התכוונה מרים לומר לאביה, כי מדרכי ה' כדי שיעשה ניסים לעמו, צריכים הם לעשות השתדלות קטנה מצד האדם, ועליו לעשות את הצעד הראשון וכבר הקב"ה יפתח שעריו ויושיע את עמו.
לכן על אף שפרעה גוזר גזירות, והולדת הזכרים אינה מועילה מאומה. בכל זאת יש לעשות את הצעד הראשון שמצפה הקב"ה שנעשה. וצריכים אנו לעשות את אותו צעד למען הולדת הילדים והקב"ה כבר יושיע את עמו, כי אפשר שייולדו בנות ולא בנים, ולא תהיה הילודה לריק, וכן אפשר כי הילדים ינצלו לבסוף. וכדאיתא בגמ' שהיו מולידים, ומלאכים היו משמרים את הילדים וכו'.
מרים האירה את עיני אביה באומרה לו, כי כדי לזכות בניסי ה', חייבים לעשות את הצעד הראשון ואין לנו להתעסק בעניינים עליונים.
(ומבואר, כי דברי מרים אינם סברה גרידא, אלא הינם נבואה ממש אשר אותה לא הבין עמרם מעצמו. כי יסוד זה רק חז"ל ומרים הנביאה יכולים לחדש לנו – וזו הכוונה "ותתצב אחותו"- שציפתה לראות מה יעלה בדבר נבואתה).
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – הבינה יוכבד כי לניסים אין מה לצפות בלא השתדלות ועשיית הצעד הראשון למען קבלת הנס והשפע מן השמים. לכן את הצעד הראשון עשתה בהשתדלות עשיית התיבה וסמכה על הקב"ה שיצילו וימשיך את הפתח שפתחה לנס הצלת משה – כפי שקרה לבסוף.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – אף בת פרעה אשר עסקה בהצלת נפשות, לא ציפתה כלל לנס השתרבבות ידה, אלא עשתה היא את ההשתדלות ואת הצעד הראשון אשר היה עליה לעשות בשליחתה את אמתה מעט, וממילא זכתה היא שנשתרבבה ידה, ונתקיים רצונה להציל את התיבה ואת משה רבנו. עשתה בת פרעה את הצעד הראשון, ופתחו לה מן השמים לקיים רצונה.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – אכן, הנכונות שגילה משה בסורו לראות "מדוע לא יבער הסנה" גרמה לכל גדולתו, לפי שמעשהו זה נחשב לעשיית הצעד הראשון המוטל על האדם, והקב"ה פתח לו פתחים גדולים ורחבים להיות מנהיגם של ישראל.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – באמת, עם ישראל היו צריכים להיגאל מפני שהגיע זמנם להיגאל, אלא שלא גאלם הקב"ה אלא רק לאחר צעקתם אליו שיושיעם. כי היו הם מוכרחים לעשות השתדלות ועשיית הצעד הראשון למען זכייתם להיוושע.
כ"כ, על אף הבטחת הקב"ה לאבות כי יצאו עם ישראל ממצרים, לא היה נעשה לישראל כל הניסים ביציאת מצרים, אלא רק לאחר "צעקתם אל ה'"- בעשותם ההשתדלות מצד עצמם, לזכות לניסי ה'.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – בציווי ה' את משה בעשיית נס הנחש לפני פרעה, היה מוכרח משה לאחוז בזנב הנחש בכדי שיחזור להיות מטה כמקודם, כי היה חייב הוא לעשות השתדלות מועטת כאחיזה בזנב הנחש בכדי שיתרחש הנס, כי בלא השתדלות בעשיית הצעד הראשון אין לצפות לניסי ה'. וכדאיתא בחז"ל: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5