——–
{עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:}
מכאן והלאה זהו עניין חדש, הגדלת הנס, שרואים את העוצמה שבנס כי רב הוא, שהתשועה לא היתה רק זמנית בעת ההיא בלבד, אלא הנס היה מתמשך, קבוע – בדור ההוא ולכל הדורות, ולא רק במקום מרדכי אלא בכל העולם:
הנה בהמשך הפסוקים יתבאר שמה שעם ישראל עשו משתה ושמחה, למול עיניהם של העמים, לא היה זה דבר פשוט, כי בזה ניקרו את עיניהם, מאחר שעשו אות וזכרון לנצחון עם ישראל ולמפלת הגוים, ואכן הסיבה שעשו כך ולא חששו מנקמת הגוים, משום שהשם הפיל חרדה על העמים שיפחדו מעם ישראל, וזה היה דבר מפורסם ונגלה לכל, ולכן ההינו היהודים לעשות משתה ושמחה בפרהסיא לפני העמים ולא חששו מכלום. ולכן גם קבעו את חג הפורים לדורות, ולא חששו מהעתיד – אולי ירעו להם הגוים בתקופה יותר מאוחרת על שמחת היהודים בנצחונם את העמים, כי עם ישראל ראו את גודל הנס, והבינו שלא תיגרם להם שום רעה בסיבת חג הפורים.
אמנם יש להבדיל בין שני תקופות: א, תקופת נס פורים, כלומר הזמן שחיו בו אנשי הדור ההוא, אותם שראו בעיניהם את הצלחת היהודים – נצחונם בעמים בצורה על טבעית. ב, הדורות הבאים, אותם שלא ראו את הנס שנעשה לעם ישראל בימי הפורים. ולעניין התקופה הראשונה, שהם אנשי הדור ההוא, היה חשש גדול מהגוים, שכשהם יראו את היהודים עושים מזכרות לנצחונם, יתקנאו ביהודים ויבואו להזיקם. ומרדכי הצדיק לא חשש לזאת, כי ראה את גודל הנס שעשה השם, וידע שהפחד שהפיל השם על העמים, על ידי שראו את נצחונם של היהודים, הינו פחד על טבעי, ומכך הבין שכל עוד ויזכרו הגוים את נצחון עם ישראל, לא ירעו ולא ישחיתו, ואין לירא מהם. ולכן לא חשש לקבוע את פורים בדור ההוא, הגם שהגוים הבינו בדיוק משום מה חוגגים היהודים – על נצחונם בגוים, כי מרדכי ידע שדוקא אותם גוים שזוכרים את הצלחת היהודים, הנצחון הטביע בגוים פחד, פחד מתמשך, כך שכל זמן שיזכרו בנצחון היהודים, בעצם יזכרו את גבורת היהודים, ויכנעו להם.
אך לעניין התקופה השניה – הדורות הבאים שלא הכירו את נס הפורים, בגוים ההם לכאורה היה חשש שמא כאשר יראו את היהודים עושים שמחה זכר למפלת העמים, ירעו ליהודים, כי הם לא ראו את גבורת ישראל, ולא היה עליהם פחד מהם. וגם בהם לא חשש מרדכי, כי הם הרי לא שמעו ממפלת הגוים על ידי עם ישראל בדורות שעברו, וכשיראו את היהודים עושים משתה ושמחה יחשבו הגוים שעושים זאת על שום איזו תשועה שהיתה להם, ולא יחשבו שזה על מפלתם. אך בכל זאת יש נס בקביעת מרדכי את הפורים לדורות, כי עצם מה שהיהודים חוגגים יכול ליצור קינאה אצל הגוים, ותוצאות קינאה זו מי ישורנה… אלא שמרדכי הבין שהשגחת השם יתברך תלוה את עם ישראל לעולם כשיעשו פורים ולא תיגרם להם מכך שום רעה. וזה היה הנס הנצחי בפורים, שהתשועה לא היתה רק זמנית, אלא קבועה ומתמשכת לעולם. [הדבר מוכרח, שבודאי אם היה חשש קל להיזק ליהודים, חז"ל לא היו קובעים את ימי הפורים. וכן מבואר בגמרא (מגילה ז.) שכשאסתר רצתה לקבוע את ימי הפורים, אמרו לה חז"ל 'קינאה את מעוררת עלינו בין האומות', ורק אחר שהוכיחה להם שאין חשש כזה אז הסכימו לקביעת ימי הפורים. ואם יבוא השואל וישאל: הרי במשך הדורות מסופר כמה מיני עלילות דם של הגוים לעמ"י, ומעורבים במעשיות ימי הפורים, ויכול השומע לחשוב כאילו ע"י הפורים נגרם איזה שהוא היזק. לא כן הדבר. וההסבר הוא, שתמיד היו לעמ"י רדיפות מהגוים הארורים, והגוים חיפשו כל מיני הזדמנויות להזיק להם. וגם שלא היתה הזדמנות, מצאו איזו עילה לכסות בה את זממתם. גם בפסח, שלא היתה לגוים בחג זה עילה להפליל בה את היהודים, העלילו עליהם שאופים את מצותם ב'דם גוים'. נמצא שבין אם היתה סיבה ובין אם לא, הגוים הצרו לעמ"י. גם פורים הינו אחד מהעילות שהגוים כיסו את זממתם בו, ולא הוא היה הגורם כלל. ואכמ"ל. ונוסף לזה גם החשבון שכשיש צרה ליהודים ח"ו, אין זה מאליו במקרה, אלא יש לדבר סיבה, אך לעינים זה יכול להראות בגלל דבר כזה או אחר, כמו כן גם פורים יכול להראות כסיבת הדבר בזמן שלא כן הוא אלא יש סיבה לדבר, והכל רק לבוש; אכן כל החשש מקביעת פורים היה שמא גם אם לא תהיה שום סיבה להצרת העמים – החג עצמו יעורר את קינאתם ויהיה הוא סיבה שהגוים יריעו לעמ"י, וזאת ידעו חז"ל שפורים לעולם לא יהיה סיבה לגרום היזק, ע"פ הנס שנגלה להם].
וכאן בא הפסוק לומר, לאור דברים אלו (שיתבארו בהמשך הפסוקים), שאל תטעה לחשוב שמה שהיהודים קיבלו עליהם להיות עושים את ימי הפורים לדורות עולם זה אולי מפני שיושבים בעיירות מוקפות חומה, והן אמנם שמפחדים מנקמת הגוים, אך סומכים הם על מה שעיירתם מוקפת חומה גדולה וחזקה ולכן סברו שהגוים לא יוכלו להצר להם. לא כן הוא. שהרי גם העיירות הפרוזים [-שאינם מוקפות חומה], אף הם עושים את ימי הפורים. רואים מכאן שלא סמכו על איזה כח או הגנה שהיא, אלא בטחו בהשם, וסמכו עליו יתברך שיושיעם ויצילם מיד הצר, וכאשר ריחם עליהם בעת ההיא, כן יתמיד רחמיו עליהם בעתיד.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5