פרק ט – פסוק יח – מגילת הסתר

——–

{וְהַיְּהוּדִיים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:}

בשאר מדינות אחשורוש, כל האזרחים לא הכירו את המלך בעצמו, ולא הכירו את טבעו, אלא רק ידעו שהם תחת מלכותו; והקשר שלהם עם המלך מתבטא באגרות ששולח אליהם, ואי לכך כשקיבלו את האגרות שהיו לטובת עם ישראל הבינו שהמלך אוהד יהודים, ומאחר שרצונו שאהוביו היהודים יכו באויביהם באין מפריע, כך יש לעשות. ומובן שעל ידי הבנה זו במחשבת המלך, היה ליהודים הרבה עוז וגבורה להילחם בשונאיהם. אבל בשושן הבירה, ששם היה בית המלך, היהודים שבה הכירו את אחשורוש באמת, ולא רק מהאיגרות ששלח, אלא שהיו שומעים מפה לאוזן מה קורה בבית המלוכה, וידעו שאחשורוש "לא כל כך" מחבב יהודים (כמבואר בגמרא מגילה יא א: הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו). וידעו שמה ששלח אגרות לטובת היהודים אין זה מרצונו הטוב, אלא מחמת שמכבד את מרדכי ואסתר, ולכן מוכרח לעשות כדבריהם. ואם כן פלא הוא, מהיכן היה ליהודים שבשושן – שהכירו את אחשורוש באמת, את העוז להכות בגוים בלא פחד ומורא, ולא חששו שמא אחר זאת יתקצף עליהם אחשורוש, ויאמר להם מה זאת עשו, שכן מלך הפכפך היה – היום מצוה כך ומחר אחרת (כמבואר לעיל). ואכן כבר ביום הראשון שהרגו "רק" חמש מאות איש נתקצף אחשורוש ורצה לגעור באסתר, אם לא שבא מלאך והכהו על פיו. ואיך לא חששו היהודים שבשושן לעשות בגוים ככל העולה על רוחם בלא פחד ומורא. אין זאת כי אם שמשמים חיזקו את ליבם והלבישום בעוז ותעצומות שילחמו באויביהם כראוי. וזה היה נס מופלא. ורואים גם שניתן להם משמים עוז רוח כביר כל כך, עד שגם ביום שלמחרת המשיכו להכות בגוים בגבורה, ולא עשו זאת רק ביום אחד בחופזה – לצאת ידי חובה ולגמור. ויתכן גם לדייק מהפסוקים (לעיל בפרק ח), שביום הראשון היה חוק וציווי שהיהודים יכו באויביהם, אך ביום השני לא היה צווי מהמלך להכות אלא רשות, אם ירצו. ולפי זה היה חסר ליהודים לכאורה הרבה מהעוצמה שהיתה להם ביום הראשון, ועם כל זה באמת לא פחדו כלל, ושוב ביום השני הכו כרצונם באויביהם, שכן משמים נתנו להם גבורה ועוז, כדי שיכו באויביהם כדת וכדין.

ועוד נס היה בזה, שמילא מובן מה שביום הראשון – שבו היו צריכים הגוים להרוג את היהודים ח"ו, הסכים המלך שהיהודים יתנקמו באויביהם, שזה מאד הוגן, כי "כאשר עשה כן יעשה לו" – ביום בו שִׂ¬יברו הגוים להכות ביהודים בלא שיוכלו להגן על עצמם, מן הראוי שבאותו יום יוכלו היהודים לעשות בגוים כאשר זממו לעשות בהם. אבל לתת ליהודים יום נוסף?! זה הרי מיותר לגמרי בעיני אחשורוש!, ועוד, שבכך הרי עושה הפליא גדולה בין עם לעם – לתת רשות לעם אחד להרוג בעם אחר כרצונו. וזאת אפילו אם היה זה עם אחר שקבלו רשות להלחם לבדו, הדבר מקומם מאד, וכל האומות היו צריכים להאסף ולהתקהל נגד המלך ולמרוד בו, על שעושה דבר הנראה לדעתם כעוול. (ומה שראינו שעשה כן הפוך נגד היהודים – שבתחילה נתן רשות להילחם ביהודים חינם, ובלא שיוכלו להשיב מלחמה השערה, ואף אומה לא פצתה את פיה; אצל היהודים אין זו קושיא, כי כל העמים היו נגדם, ככבשה בין שבעים זאבים). קל וחומר שהמלך נתן רשות ליהודים להנקם מאויביהם, בחינם, ובלא שיוכלו להגן על עצמם – וכל זה לבד מהיום הראשון שכבר ניתן להם לעשות זאת מן הדין [כי כאשר חשבו לעשות להם כן יעשה להם], אלא סתם "שי" מאת המלך, לתת ליהודים יום נוסף שבו יוכלו לעשות בגוים כרצונם! ואיך אחשורוש לא פחד שמא העמים ימרדו במלכותו. אלא, שכאמור לעיל, אחשורוש עשה כן בעל כורחו. שאכן הוא כעס על מעשה היהודים ביום הראשון ורצה לטעון לאסתר ראי מה עשו היהודים… אלא שבא מלאך והכהו על פיו, והוכרח לסיים בטוב, והבטיח לה שמה שתבקש יעשה, ואכן ביקשה לתת ליהודים יום נוסף להכות בשונאיהם, ומילא את בקשתה. כך קרה שאחשורוש הוציא חוקה מידיו נגד רצונו ושלא בטובתו.

"ונוח בחמשה עשר בו ועשׂה אתו יום משתה ושמחה". בשושן הנס מודגש במיוחד, כי לבד מהניסים שהיו במלחמה בשאר הארצות וכנזכר לעיל – שעשו זאת בבטחה, ושהגוים לא הגנו על עצמם, ושהיהודים היו מסוגלים לעשות משתה ושמחה מיד יום למחרת המלחמה – משום שלא היה להם שום קושי להלחם, ולא היו צריכים להתאושש, זה האחרון הוא פלא עצום בפרט בעיר שושן יותר משאר מדינות, שהרי בשושן המלחמה ארכה במשך יומים, ועם כל זה תיכף היו כשירים לעשות משתה בששון ושמחה, וכמובן ברוגע; רואים מכך איך שהשם יתברך עזר להם שהמלחמה תעבור עליהם בקלות, ולא רק שלא הוצרכו להחלים מפצעי המלחמה – כבכל מלחמה רגילה שלוקח זמן עד שהלוחמים מתרפאים מהמכות שספגו במלחמה, וכאן בודאי שלא היה ליהודים שום נזק גופני שהרי הגוים נצטוו לקבל את המכות בשתיקה בלי התנגדות, אלא היהודים לא הוצרכו אפילו להתאושש מהרגשות שעברו עליהם במלחמה, כי באמת הקב"ה עשה שיהא להם קל מאד, וכך צלחו את המלחמה בשקט נפשי וברוגע.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5