——–
{וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן:}
אחשורוש לא הסתפק במה שתלה את המן, ובמה ששילם למרדכי על שהציל אותו ממות, אלא אף העלה אותו לדרגה רמה במלכות, וקרבו אליו מאד, ולא עוד אלא שנתן לו את טבעתו, שזה מראה על חשיבותו הרבה אצל המלך. וזה היה נס, שהרי באמת אחשורוש שנא את היהודים מאוד, [כאשר הוכיחו רבותינו (מגילה י"ד א') ממה שנתן את הטבעת להמן בשביל להרוג את היהודים ח"ו]. ואפילו לאחר שידע שאסתר המלכה אשתו היא יהודיה, אז גם אם לא ישנא את היהודים כל כך, מה שאחשורוש יעשה גדולה כזו למרדכי היהודי, אינו מובן. אמנם נכון שעשה לו מרדכי טובה גדולה – שהצילו ממות, אך על זה היה יכול אחשורוש להסתפק בנתינת איזשהו תגמול, ודי, ובעצם אחשורוש כבר שילם לו – במה שצוה את המן להלבישו בגדי מלכות ולהרכיבו על סוסו ברחוב העיר ולקרוא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, ומכאן והילך היה לאחשורוש לעוזבו, ואפילו לאחר שידע שמרדכי קרוב לאסתר, היה לאחשורוש לתת לו כבוד מועט ולא יותר. ולמה רומם אותו כל כך, ואפילו נתן לו את הטבעת שהעביר מהמן, שזה מראה שהוא חשוב אצל המלך בדרגה ראשונה, ואוהבו מאד. אך באמת כל זה נעשה משמים שמרדכי יגדל כל כך במלכות, כדי שיפול פחדו על העמים, ותהיה מכך הצלה והרוחה לכל עם ישראל, כמבואר בהמשך.
והנה, כל זה היה מכוון בהשגחת השם, אך יש להתבונן, מה ראה אחשורוש לתת גדולה כזו עצומה למרדכי, דהיינו כיצד סיבב השם יתברך שכך יחפוץ לעשות אחשורוש. ונראה לבאר על פי מה שביארו רבותינו (תרגום שני ו' י') את המשא ומתן שהיה בין אחשורוש להמן, כאשר אחשורוש שאלו מה לעשות יקר וגדולה באיש אשר המלך חפץ ביקרו, והמן טעה לחשוב שאחשורוש מתכוון אליו, ואמר בגבהותו – שילבישו את 'אותו האיש' לבוש המלך, וירכיבוהו על סוס המלך ברחוב בעיר, ויקראו לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". ומיד גילה לו המלך שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו זה לא המן, אלא מרדכי היהודי, שנואו. וציוה את המן בעצמו לעשות כאשר דיבר, למרדכי. והמן נזדעזע על הרעיון שהוא הוא אמור לכבד את מרדכי היהודי, ועוד בכבוד גדול כזה. וביקש מהמלך שיוַתר לו, ויתן למרדכי פרס אחר בתחליף. והציע כמה מיני תגמול. ועל כל דבר שהציע, אמר לו המלך: אכן, גם את זה תעשה למרדכי – חוץ ממה שצויתיך, ואל תפל דבר מכל אשר דברת. ואחת האפשרויות שאמר המן, זהו למנות את מרדכי על מדינה אחת, אבל שלא ינתן לו הכבוד הזה (להלבישו בבגדי המלך ע"י אחד משרי המלך ולקרוא לפניו ברחוב העיר ככה יעשה וכו') על ידי המן. וענה לו המלך, גם מה שאמרת עתה, אתן למרדכי, שאשליט אותו על מדינות רבות, וכל מלכותי, הים והיבשה – לו ישמעו; וגם תעשה לו את הכבוד שצויתי אותך. ענה לו המן ואמר: עכשיו שמי ושמך מפורסם בכל העולם, מכאן והלאה, שמך ושם מרדכי יהא מפורסם בכל העולם [-וזה יֵעשה על ידי שאחשורוש יטול את טבעתו מהמן ויעבירה למרדכי], ובלבד שהמן לא יעשה לו כבוד זה להלבישו בגדי המלך ולהרכיבו ברחוב העיר וכו'. והשיב לו המלך: מרדכי שדיבר טוב על המלך, והציל את המלך ממות, מגיע לו ששמי ושמו יתפרסם בעולם, וכך אעשה, וגם תעשה לו מה שצויתי אותך. (עיין שם עוד המשא ומתן שהיה ביניהם).
יוצא, שאחשורוש הבטיח שיעשה למרדכי כל מיני ענייני כבוד וגדולה – מינוי על ארצות, שררה, נתינת הטבעת, פרסום בעולם; ועתה הוכרח לקיים דבריו. ולכן לאחר שתלה את המן, השליט את מרדכי על מדינות רבות במלכותו, וכל המדינות נשמעו לו; וכן הוצרך המלך להעביר את טבעתו מהמן ולתת אותה למרדכי היהודי, בשביל שיתפרסם שמו של מרדכי בעולם ביחד עם שמו של המלך, כאשר הבטיח לעשות למרדכי בעת שהתווכח עמו המן. וכך עשה.
[ואם תשאל, מה הכריח את אחשורוש לקיים את הבטחתו, האם היו שם עדים? התשובה היא: אכן כן, כמו שמבואר בפסוק (א יד): "והקרֹב אליו… שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היֹשבים ראשונה במלכות", ובארו חז"ל (אסת"ר ג יב) שתמיד היו עומדים לפני המלך שבעת שרים; והם היו העדים בדו שיח שהיה בין אחשורוש להמן. ולכן היה מוכרח לקיים דבריו].
ופשוט שכל זה היה משמים – שהמן יאמר רעיונות כאלו לתת ולעשות למרדכי, ושאחשורוש יבטיח לו שכך יעשה, בכדי שאחשורוש יעשה את כל זה. והכל הוא לתועלתם של היהודים, וכפי שיתבאר לקמן אי"ה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5