פרק ח' – מידת הסבלנות בעבורה נמחלים עוונותיו – ספר שמירת הלשון

בּוֹ יְבֹאַר מִדַּת הַסַּבְלָנוּת, וְשֶׁעֲבוּר זֶה נִמְחָלִין עֲוֹנוֹתָיו.

עוֹד יִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַסַּבְלָנוּת, שֶׁיִּהְיֶה מִתְרַצֶּה לְכָל מַה שֶּׁיֶּאֱרַע לוֹ. כִּדְאִיתָא בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן {פרק מ"א משנה י"א}, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הֱוֵי לָמוּד לְקַבֵּל אֶת הַצַּעַר וֶהֱוֵי מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנְךָ. וְיִהְיֶה נָקֵל לוֹ עַל יְדֵי זֶה מִדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, דְּאִי לָאו הָכִי יִצְטָרֵךְ לְהִתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ תָּמִיד, שֶׁלֹּא לָלֶכֶת וּלְסַפֵּר לַאֲחֵרִים מַה שֶּׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין פְּלוֹנִי, אוֹ לְהִזָּהֵר בְּאֵיזֶה אֹפֶן לְסַפֵּר (וּכְמוֹ שִׁנִּתְבָּאֵר בֶּחָפַץ חַיִּים בְּחַלֶק א' כְּלָל י' סָעִיף י"ג י"ד ט"ו), וּפַעַם יְנַצַּח אֶת הַיֵּצֶר וּפַעַם הַיֵּצֶר יְנַצְּחֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ אֶחָד יְחָרְפֶנּוּ בְּפָנָיו, לֹא יָשִׁיב לוֹ כְּלָל וְיֵדַע כִּי הַכֹּל מֵאֵת ה' הוּא עֲבוּר עֲוֹנוֹתָיו, וַעֲוֹנוֹתָיו הֵם הַמְחָרְפִין אוֹתוֹ.

וּכְשֶׁיִּהְיֶה מְקַבֵּל אֶת הַדִּין עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרוֹמֵם קַרְנוֹ לְמַעְלָה עֲבוּר זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ {שמואל ב' ט"ז} אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁקִּלֵּל אוֹתוֹ שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא וְעִפֵּר אוֹתוֹ בְּעָפָר, וְרָצוּ עַבְדֵי דָּוִד לְקַנְאוֹת לִכְבוֹדוֹ עֲבוּר זֶה, לֹא הִנִּיחַ לָהֶם וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הַדִּין בְּאָמְרוֹ {שם י'}: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל", וְאָמְרוּ רַזַ"ל, שֶׁבְּאוֹתוֹ שָׁעָה זָכָה דָּוִד לִהְיוֹת הָרְבִיעִי לְרַגְלֵי מֶרְכָּבָה.

וּכְהַאי גַּוְנָא בְּכָל אָדָם וְאָדָם, אִם יִזְכֶּה לְמִדָּה זוֹ בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה נֶחְשָׁב לֶעָתִיד מֵאוֹהֲבֵי ה' יִתְבָּרַךְ וְיָאִיר כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל {שבת דף פ"ח}: הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר {שופטים ה' ל"א}: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ".

וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים דְּקָחָשִׁיב כָּאן ג' מַדְרֵגוֹת: א. שֶׁאֵינוֹ עוֹלֵב לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁחֲבֵרוֹ מְחָרְפוֹ, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּשִׁיב. ב. שֶׁמַּעֲמִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשִּׂיג יוֹתֵר בִּזָּיוֹן עַל יְדֵי זֶה מֵחֲבֵרוֹ. ג. עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין, פֵּרוּשׁ: מַה שֶׁאֵינוֹ מֵשִׁיב הוּא מִצַּד הָאַהֲבָה לַה' וּמְקַבֵּל יִסּוּרִין אֵלּוּ בְּשִׂמְחָה *, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית, זוֹכֶה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, כִּי מִדָּה זוֹ בָּאָה לָאָדָם מִצַּד קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ וּמֵאֱמוּנָתָהּ הַטְּהוֹרָה בַּה', שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {איוב ל"ד כ"א}: "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ" וְגוֹ', וְעוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּיִסּוּרִין יוֹתֵר מִן הַטּוֹבָה, שֶׁאֲפִלּוּ הָאָדָם בְּטוֹבָה כָּל יָמָיו לֹא נִמְחֲלוּ לוֹ הָעֲוֹנוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וּבַמֶּה נִמְחָל לוֹ? בְּיִסּוּרִין. אָמַר ר' אֶלְעָזָר: צָרִיךְ אָדָם לְהַחֲזִיקּ טוֹבָה לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּזְמַן שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, לָמָּה? שֶׁהַיִּסּוּרִין מוֹשְׁכִין אֶת הָאָדָם לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ג' י"ב}: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ", אִם יִסּוּרִין בָּאִין עַל הָאָדָם, יַעֲמֹד בָּהֶם וִיקַבְּלֵם, לָמָּה? שֶׁאֵין סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן. {תהילים ל"ז ז'} "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ", צַפֵּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם הֵבִיא עָלֶיךָ יִסּוּרִים, אַל תְּהִי מְבַעֵט בָּהֶם, אֶלָּא הֱוֵי מְקַבְּלָן כַּחֲלִילִין (פֵּרוּשׁ: כְּלֵי זֶמֶר). עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּסְבִילַת הָעֶלְבּוֹן הוּא בִּכְלַל יִסּוּרִין כַּנַּ"ל "עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין".

* וְכָתוּב בְּסֵפֶר "תּוֹלְדוֹת אָדָם", שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע הַצַּדִּיק ר' זַלְמָן, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַגְּרָ"א זַ"ל, עִם אָחִיו הַגָּאוֹן ר' חַיִּים מִוּוֹלאָזִין זללה"ה בַּדֶּרֶךְ, וַיְהִי בְּבוֹאָם לַמָּלוֹן, דִּבֵּר אִתָּם בַּעַל הַמָּלוֹן קָשׁות וְלֹא נָתַן לָהֶם מָקוֹם לָלוּן, וְכַאֲשֶׁר נָסְעוּ מִשָּׁם, וַיַּרְא ר' חַיִּים אֶת אָחִיו ר' זַלְמָן, וְהִנֵּה הוּא בּוֹכֶה, וַיאמֶר לוֹ: לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה? הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל דִּבְרֵי הָאִישׁ, וַאֲנִי לֹא נָתַתִּי לִבִּי לְכָל הַדְבָרִים. עָנָה ר' זַלְמָן: אֵין אֲנִי בּוֹכֶה חָלִילָה עַל גְּנוּת, שֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ הָאִישׁ, אַךְ הִרְגַּשְׁתִּי מְעַט כְּאֵב לֵב מִדִּבְרֵי הָאִישׁ, וּבוֹכֶה אֲנִי, עַל שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי עֲדַיִן לְמַעֲלַת {שבת דף פ"ח:} "הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין וְכוּ' שְׂמֵחִין" וְכוּ': (הגהה)

וּכְשֶׁיִּרְצֶה הָאָדָם לְהִתְדַּבֵּק בְּמִדָּה זוֹ שֶׁל הַסַּבְלָנוּת, יִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בְּגוּף עֹנֶשׁ הָעֲוֹנוֹת בַּגֵּיהִנֹּם וּבַגִּלְגּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל {ערובין דף י"ט.} {תהילים פ"ד ז'}: "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא (זוֹ גֵּיהִנֹּם) מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ", שֶׁמּוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּנַחַל שֶׁל שִׁיתִין. וְיָדוּעַ דְּאֵשׁ שֶׁל מָדוֹר א' שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם הִיא שִׁשִּׁים פְּעָמִים יוֹתֵר מֵהָאֵשׁ שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל מָדוֹר ב' הִיא שִׁשִּׁים פְּעָמִים מִמָּדוֹר א', וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא יִכְפֹּל הָעֹנֶשׁ בְּכָל הַמְּדוֹרוֹת. וּכְבָר כָּתַב הָרַמְבַּ"ן בְּסִפְרוֹ "שַׁעַר הַגְּמוּל", שֶׁשָּׁעָה אַחַת בַּגֵּיהִנֹּם הִיא קָשָׁה יוֹתֵר מִיִּסּוּרֵי אִיּוֹב כָּל יָמָיו. וְגַם יָדוּעַ דְּעֹנֶשׁ הַגִּלְגּוּל הוּא קָשֶׁה יוֹתֵר מֵעֹנֶשׁ הַגֵּיהִנֹּם.

עַל כֵּן כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו תָּמִיד וְיֵדַע כִּי הוּא גַּם כֵּן לֹא יִנָּקֶה בְּיוֹם הַדִּין מֵהָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא, בְּוַדַּאי יִהְיֶה מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּרֹב שִׂמְחָה הַמִּדָּה הַזּוֹ לִהְיוֹת סַבְלָן וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו תָּמִיד, תְּמוּרַת עֳנָשִׁין הַקָּשִׁים הַנַּ"ל. (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּשָׁמְעִי כָּל מְחָרְפַי וּמְגַדְּפַי בָּרַבִּים, אָשִׂים נֶגְדִּי כַּף מֹאזְנַיִם, בְּכַף אַחַת אַשְׁמוֹתַי, וּבְכַף שְׁנִיָּה הַחֵרוּפִין וְהַגִּדּוּפִין וָאַבִּיט, כִּי כַּף הָאֲשָׁמוֹת מָטָה מַטָּה. וָאֶשְׁתֹּק וָאַצְדִּיק דִּינִי. וְכֵן אֶעֱשֶׂה לְכָל מִינֵי צַעַר בְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה). דַּהֲלֹא אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁנָּקֵל לוֹ לָאָדָם לְקַבֵּל עַל עַצִמוֹ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת, אִם עַל יְדֵי זֶה יִמָּנַע מִמֶּנּוּ הֶפְסֵד נְכָסָיו, כְּגוֹן בְּעֵת הַשְּׂרֵפָה וּשְׁאָרֵי צָרוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם יוֹדֵעַ שֶׁבָּזֶה יְסֻלַק מֵעָלָיו עָנְשֵׁי הַגּוּף הַחֲמוּרִין. וּמִכָּל זֶה נוּכַל לָדוּן בְּכָל שֶׁכֵּן לְעִנְיַן הַסַּבְלָנוּת, שֶׁלֹּא יִקְשֶׁה עַל הָאָדָם, רַק בְּעֵת שֶׁהוּא עוֹמֵד נֶגֶד חֲבֵרוֹ וְשׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנוֹ.

וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ, כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיוּ מוֹחֲלִין לוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, אֲפִלּוּ עַל עֲבֵרָה אַחַת בִּשְׁלֵמוּת, וְרַק לְהָקֵל עָנְשׁוֹ, גַּם כֵּן כְּדַאי הוּא לוֹ וְכַנַּ"ל. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מוֹחֲלִין לוֹ בִּשְׁלֵמוּת עֲבוּר עֲבֵרָה אַחַת, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בָּזֶה שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ, שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עֲבוּר זֶה עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֲפִלּוּ לְאוֹתָן הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם פֶּשַׁע, רַקּ שֶׁיִּזָּהֵר מִכָּאן וּלְהַבָּא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל {יומא כ"ג.}: כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו שֶׁנֶּאֱמַר {מיכה ז' י"ח}: "נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע". לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.

אַךְ מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחֹל לוֹ אֲפִלּוּ עַל פְּשָׁעָיו, יִזָּהֵר גַּם כֵּן שֶׁהוּא לֹא יַקְפִּיד כְּלָל, אֲפִלּוּ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁעָשָׂה חֲבֵרוֹ נֶגְדּוֹ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל שֶׁזֶּה נִקְרָא פֶּשַׁע, כְּמַאֲמָרָם {יומא ל"ו:} פְּשָׁעִים אֵלּוּ הַמְּרָדִים, וְזֶהוּ שֶׁדִּיְּקוּ: לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע, (דְּבֶאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לוֹ אֲפִלּוּ עַל פְּשָׁעָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו", וְנָקַט הַכָּתוּב "נֹשֵׂא עָוֹן" מִשּׁוּם סֵדֶר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּקָחָשִׁיב, שֶׁהוּא נוֹשֵׂא עָוֹן וְגַם עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה {שמות ל"ד ז'}: "נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע"). וּמִדָה זוֹ מוֹעֶלֶת לָאָדָם גַּם כֵּן לִפְעָמִים לְהוֹסִיף לוֹ יָמִים, אֲפִלּוּ אִם כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיָּמוּת.

כִּדְאִיתָא {ר"ה י"ז.} בְּמַעֲשֶׂה דְּרַב הוּנָא בְּרֵהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּחָלַשׁ, וְעָל רַב פָּפָּא לְשִׁיּוֹלֵי בֵּהּ (פֵּרוּשׁ: לְבַקְּרוֹ), חָזָא דְּתַקּיף לֵהּ עָלְמָא, אָמַר לְהוּ: צְבִיתוּ לֵהּ זְוַדְתָּא (פֵּרוּשׁ: תַּכְרִיכִין), לְסוֹף אִתְּפַח (פֵּרוּשׁ: נִתְרַפֵּא). הֲוָה קָמִכְסִיף רַב פָּפָּא לְמֶחְזְיֵהּ. אָמַר לֵהּ: מַאי חָזֵית? אָמַר לֵהּ: אִין הָכֵי הֲוָה (מִיתָה נִקְנְסָה עָלַי), וְאָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְלָא מוֹקִּים בְּמִלֵּהּ, לָא תוֹקְמוּ בַּהֲדֵהּ.

רַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נֶחֱלָה וְעָלָה רַב פָּפָּא לְבַקְרוֹ. רָאָה רַב פָּפָּא שֶׁהוֹלֵךְ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, אָמַר לַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ: הֲכִינוּ לוֹ תַּכְרִיכִין. וּלְבַסּוֹף נִתְרַפֵּא רַב הוּנָא. הָיָה רַב פָּפָּא מִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת פְּנֵי רַב הוּנָא. אָמַר לוֹ רַב הוּנָא: בֶּאֱמֶת, כָּךְ נִגְזַר עלַי, וְאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, גַּם אַתֶּם אַל תְּדַקְדְּקוּ אַחֲרָיו. (תרגום)

עַל כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְדַּבֵּק תָּמִיד בַּמִּדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, וְיִהְיֶה טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

עוֹד זֹאת יִרְאֶה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל עָלָיו שׁוּם הִתְמַנּוּת, אִם לֹא לִדְבַר מִצְוָה, כִּי קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּכָּשֵׁל עַל יְדֵי זֶה בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וִיקַּיֵּם בְּעַצְמוֹ מַאֲמַר חֲזַ"ל {סנהדרין י"ד.} הֱוֵי קָבֵל וְקַיָּם. וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל יְמַעֵט הָאָדָם הָרוֹצֶה לִהְיוֹת שָׁלֵם בִּדְרָכָיו הַהִתְחַבְּרוּת עִם בְּנֵי אָדָם בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בַּעַל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁצָּרִיךְ לִפְעָמִים לְהִתְחַבֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים כְּלָל, לִשָּׂא וְלִתֵּן עִמָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם, כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַהֶכְרֵחַ הַגָּדוֹל מְבִיאוֹ לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם, יִתְרַחֵק מֵהֶם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק"ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.