פרק ו' – חסרון בתורה כתוצאה מלשון הרע כלשהו – ספר שמירת הלשון

בּוֹ יְבֹאַר שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ אִם לֹא יְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת מַמָּשׁ, יֶחְסַר לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא חֵלֶק גָּדוֹל בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה.

הָאָדָם, שֶׁחֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ יְמֵי חַיָּיו, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְאַבְּדָם בִּרְצוֹנוֹ, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֵין אָנוּ נִזְהָרִים בָּזֶה. וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ: אִם הָיָה בַּמְּצִיאוּת, שֶׁהָיָה אָדָם יָכוֹל לִמְסֹר לַחֲבֵרוֹ יְמֵי חַיָּיו, וְאַף עַל פִּי כֵן יָדוּעַ שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא הָיָה מִתְרַצֶּה בָּזֶה, אֲפִלּוּ לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ אֵיזֶה חֹדֶשׁ אוֹ שָׁבוּעַ מִימֵי חַיָּיו, וּבֶאֱמֶת הַדִּין עִמּוֹ, כִּי אֵין דָּבָר יָקָר כַּזְּמַן, כִּי בַּזְּמַן הַקָּצוּב שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם בְּחַסְדּוֹ, יָכוֹל לְהַנְחִיל לְעַצְמוֹ נֶצַח. וּבְעֵינֵינוּ אָנוּ רוֹאִין, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, כָּלֶה אֶצְלוֹ בְּכָל יוֹם מִדַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ זְמַן רַב, לִפְעָמִים כַּמָּה שָׁעוֹת, וּלְכָל הַפָּחוֹת שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם הוֹלֶכֶת אֶצְלוֹ לְטִמְיוֹן, שֶׁדִּבֵּר עִם אֲנָשִׁים אֲפִלּוּ דְּבָרִים, שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לוֹ לְעִסְקוֹ, רַק פִּטְפּוּטֵי דְּבָרִים בְּעָלְמָא. וְיָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְעַקֵּשׁ יֹאמַר שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְצָרֵף כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר בַּיּוֹם, שֶׁלֹּא הָיָה מֻכְרָח לַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ, יִמְצָא שֶׁכִּלָּה עַל זֶה שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם מֵהַיּוֹם, וּבְחֶשְׁבּוֹן חֹדֶשׁ הוּא שְׁלֹשִים שָׁעוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹן שָׁנָה, אֲפִלּוּ אִם לֹא נְחַשֵּׁב, רַק שָׁעָה אַחַת בְּיוֹם, יִצְטָרְפוּ יוֹתֵר מִשְּׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִישִׁים שָׁעוֹת שֶׁהָלְכוּ אֶצְלוֹ לְטִמְיוֹן, וּבְוַדַּאי לֹא הִשְׂתַּכֵּר בָּזֶה לֹא עוֹלָם הַבָּא וְאַף לֹא עוֹלָם הַזֶּה, וְרַק זֶה הָרֶוַח שֶׁיֶּחְסַר לוֹ עַל יְדֵי זֶה חֵלֶק גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ לָאָדָם חֵלֶק הַחַיִּים כְּפִי צָרְכּוֹ לְתוֹרָתוֹ וְעוֹלָמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת", וְהוּא הֵסֵב אֶת הַחֵלֶק לִדְבָרִים בְּטֵלִים, [לְבַד מַה שֶּׁמֻּגְבָּל בָּהֶם בְּוַדַּאי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְאוֹנָאַת דְּבָרִים וּשְׁאָר דִּבּוּרִים אֲסוּרִים].

אָכֵן לְהֶפֶךְ, מִי שֶׁנָּדְבָה רוּחוֹ לִשְׁמֹר כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, וְאִישׁ כָּזֶה בְּוַדַּאי לֹא יֵלֵךְ לְשׁוּם חֲבוּרַת אֲנָשִׁים, כִּי שָׁם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים שֶׁיְּדַבֵּר בְּעַצְמוֹ, אוֹ עַל כָּל פָּנִים בִּשְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וּשְׁאָר דִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים, [כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי בְּחֵלֶקּ רִאשׁוֹן], אוֹ כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן עִם אָדָם אֶחָד, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר אוֹדוֹת שׁוּם אָדָם, אִישׁ כָּזֶה בְּוַדַּאי יִתּוֹסְפוּ לוֹ כַּמָּה עַשְׂרוֹת שָׁעוֹת בְּשָׁבוּעַ, שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיוֹת לוֹ לִלְמֹד הַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְוֹת.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב {קהלת ט' ט'}: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ וְגוֹ', כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים". וְ"אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" הוּא רֶמֶז עַל הַתּוֹרָה [וּמַה שֶּׁאָמַר: "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", שֶׁאֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ {עבודה זרה י"ט.}], וְהִזְהִיר לָנוּ הַכָּתוּב, שֶׁלֹּא יְחַסֵּר יוֹם אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, כִּי הוּא חֶלְקוֹ בַּחַיִּים. וְאָמַר "הֶבְלֶךָ" לִרְמֹז, מִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ לִשְׁמֹר כָּל הַיָּמִים שֶׁהוּא חַי עַל הָאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מִמֶּנּוּ יוֹם אֶחָד לָרִיק. מִי שֶׁמֵּבִין בְּדַעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ שֶׁהָעוֹלָם הוּא עוֹלָם שֶׁל הֶבֶל, וְלֹא נִשְׁלַח לְפֹה, רַק לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתֵהּ דְּמָרֵהּ עָלְמָא לְהַשִּׂיג חֶלְקּוֹ בַּתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְוֹת כְּדֵי לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים לֶעָתִיד לָבוֹא, עַל זֶה הָאִישׁ נוּכַל לְקַוּוֹת בּוֹ שֶׁיִּשְׁמֹר יָמָיו, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מִמֶּנּוּ יוֹם אֶחָד לְאִבּוּד. כְּלַל הַדְּבָרִים: כְּמוֹ הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַשְּׁטָרוֹת הַגְּדוֹלִים עַל כַּמָּה אֲלָפִים (הַנִּקְרָא סֶערְיֶעס), שׁוֹמְרִים בְּתַכְלִית הַשְּׁמִירָה כָּל שְׁטָר וּשְׁטָר שֶׁלֹּא יֹאבַד מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶן הוּא הַחֵלֶק מֵעָשְׁרוֹ, כֵּן מַמָּשׁ צָרִיךְ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב לִשְׁמֹר אֶת יָמָיו וּשְׁעוֹתָיו, כִּי כָּל יוֹם הוּא חֶלְקוֹ בַּחַיִּים, וְהִנֵּה יָדוּעַ מַאֲמַר הֶחָכָם: אֵין אֲבֵדָה כַּאֲבֵדַת הַזְּמַן, כִּי כְּשֶׁיֹּאבַד לְאָדָם דִּינָר מִכִּיסוֹ, יָכוֹל לְקַוּוֹת שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ, אוֹ שֶׁיַּזְמִין לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ דִּינָר אַחֵר תַּחְתָּיו, אֲבָל אִם תַּעֲלֶה לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּתֹּהוּ, לֹא יִמְצָאֶנָּה עַד עוֹלְמֵי עַד, וְיַרְגִּישׁ דָּבָר זֶה כְּשֶׁיָּבוֹא לְחֶשְׁבּוֹן לֶעָתִיד לָבוֹא, וְיַעֲרִיכוּ לְפָנָיו בַּמֶּה הוֹצִיא אֶת יָמָיו וּשְׁעוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {תהילים נ' כ"א}: "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ". אָמְרוּ חֲזַ"ל: שֶׁמְּאִירִין לוֹ כָּל מַעֲשָׂיו בְּפָנָיו, אָז יִנְהַם בְּעַצְמוֹ עַל הַנְהָגָתוֹ, אֲבָל מִי יוּכַל לְהוֹעִיל לוֹ אָז? וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו.

עוֹד יֵשׁ לוֹ, לְאָדָם שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת דִּבּוּרוֹ, רֶוַח תְּמִידִי, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר, וְהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חֲשַׁשׁ אִסּוּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע אוֹ אוֹנָאַת דְּבָרִים אוֹ לֵיצָנוּת וְכַדּוֹמֶה, וְכוֹבֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, נֶחֱשָׁב לוֹ לְמַעְלָה, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם מִצְוָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל {מכות כ"ג.}: יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה כְּשֶׁבָּא לְיָדוֹ, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְיִתּוֹסֵף לוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּשָׁנָה כַּמָּה אַלְפֵי מִצְוֹת.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק"ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.