פרק ג' – התעוררות ללמוד המצות וסגלת ציצית – ספר שמירת הלשון

הִתְעוֹרְרוּת לְלִמּוּד הַמִּצְוֹת וּסְגֻלַּת צִיצִית

עוֹד בָּאתִי לְעוֹרֵר עַל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּכָל יוֹם בְּפָרָשַׁת צִיצִית {במדבר ט"ו ל"ט}: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה, "; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה {מנחות מ"ג:}: רְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זְכִירָה, וּזְכִירָה מְבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיָּה. אֲבָל אֵימָתַי יָכוֹל לְהוֹעִיל דָּבָר זֶה. ? כְּשֶׁהוּא לוֹמֵד וְיוֹדֵעַ הַמִּצְוֹת, אַךְ שֶׁהוּא יָרֵא שֶׁמָּא יִשְׁכָּחֵם, וְעַל זֶה מוֹעִילָה הַצִּיצִית, שֶׁיִּזְכְּרֵם וָלֹא יִשְׁכָּחֵם, וּמִמֵּילָא יָבוֹא לִידֵי קַיּוּם, אֲבָל אִם לֹא יֵדַע אֶת הַמִּצְוֹת, מַה יּוֹעִילוּ לוֹ הַצִּיצִית. ? וְעַל כֵּן נָכוֹן מְאֹד שֶׁיִּלְמַד כָּלּ אָדָם סֵפֶר "מִצְוֹת הַשֵּׁם" אוֹ עַל כָּל פָּנִים "קַצּוּר סֵפֶר חֲרֵדִים", הַמּוּבָא בְּסֵפֶר "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶה" לְבַעַל חַיֵּי אָדָם, וְיֵדַע הַמִּצְוֹת, וְאָז תִּתְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת מִצְוַת צִיצִית.

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת צִיצִית הוּא כְּמוֹ רְשִׁימָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹסֵעַ לִקְנוֹת סְחוֹרָה, וְדֶרֶךְ הָאָדָם לְעַיֵּן בָּהּ כַּמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁנִּקְבַּע בְּרַעֲיוֹנָיו אֵיזֶה סְחוֹרָה לִקנוֹתָהּ, אֲבָל כָּל זֶה מוֹעִיל, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹדֵעַ וּמַכִּיר מִינֵי הַסְּחוֹרָה, אֲבָל אִם אֵינוֹ מַכִּיר אֶת מִינֵיהֶם, אֲפִלּוּ אִם יַבִּיט בָּרְשִׁימָה כָּל הַיּוֹם, לֹא יֵדַע מַה לִּקנוֹת, וְעַל כֵּן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

וְהִנֵּה מִפַּשְׁטוּת הַכָּתוּב מַשְׁמַע, דִּרְאִיַּת הַצִּיצִית, תּוֹעֶלֶת הִיא לְהִזְדָּרֵז בְּמִצְוֹת ה', וְלֹא לָתוּר אַחַר עֵינָיו. וְאִם כֵּן, מַה נָּכוֹן הוּא לִרְאוֹת אוֹתָם כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם, וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁעוֹלָה אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טְהוֹרָה עַל לִבּוֹ אוֹ אֵיזֶה כַּעַס, טוֹב מְאֹד לְהִסְתַּכֵּל אָז בַּצִּיצִית וְאָז יִפָּקַע הַיֵּצֶר.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק"ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.