פרק ב – פסוק יח – מגילת הסתר

תוכן עניינים הצג

——–

{וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָה וַיִתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ:}

לאחר שהמלך המליך את אסתר, עז היה חפצו לגלות את עמה ואת ארץ מולדתה. מה עשה? מבואר בדברי רבותינו (מגילה י"ג א') שבתחילה ניסה לשכנע את אסתר על ידי שעשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו במיוחד לכבודה. והוא פרסם לכולם את המשתה בשם "משתה אסתר". [ולא היה כוונתו לעשות סעודה סתם לכבוד הַמְלכת אסתר, שאם כן הרי היה עושה סעודה יותר קטנה, רק למקורבים אליו ולשריו. אבל עכשיו, שרצה כמה שיותר לנסות לשכנע את אסתר לגלות את עמה, הִרְבָּה בהשתדלויות בזה, ועשה את הסעודה לכל שריו ועבדיו]. והוסיף להגדיל במה שקרא לסעודה על שם אסתר. וזה היה פיתוי מיוחד בשבילה, שתחפוץ לגלות את עמה, בראותה את כל הכבוד שעושה לה. וגם מה שאחשורוש ויתר על יקרתו ולא קרא לסעודה – "סעודת אחשורוש ואסתר" או סתם "סעודת נישואי המלך והמלכה" אלא עשה את כל המסיבה הגדולה הזו רק על שמה גם זה היה לה שכנוע. (ואף על פי כן לא גילתה).

וכל זה היה להצלת עם ישראל. כיצד? שהרי מבואר בהמשך המגילה שנכתבו שני אִגרות על עם ישראל. אגרת ראשונה להרע להם, ואגרת שניה שיינצלו. ויש לשאול, הרי ידוע שעשיו שונא ליעקב (ספרי במדבר ט' י'), אם בגלוי ואם בסתר, ואצל המן היה הדבר נגלה, אבל אחשורוש תמיד הסתיר את זה ששונא את ישראל ורוצה להצר להם, כי לא ההין להראות זאת בפרהסיא, ורק כשבא אליו המן, מיד קפץ על ההזדמנות שנפלה לפניו, והביע את הסכמתו הרעה למזימה. וכן אצל כל העמים – רואים איך שהיו שונאים לישראל, שהרי כשנשלחו האיגרות, לא קם פוצה פה בשביל להושיע את עם ישראל, וכולם הסכימו לזה. ואיך יתכן הדבר שתצא גזירה כזו להשמיד אומה שלמה, על חינם. ובאגרות ההם לא נאמר איזשהו היזק שהיהודים עושים (נוסח האגרת נמצא באסת"ר כ' יג). וכולם היו מוכנים ברצון – לעשות מה שרצה המן. רואים מכל זה את השִנאה שהיתה לעמים על עם ישראל. אם כן, איך זה שלבסוף כשאחשורוש שלח את האגרות השניות – לביטול הגזירה, כולם שתקו. הרי היו צריכים לשלוח שליחים אל אחשורוש לנסות לחדש את הגזירה. ועוד יותר, גם מה שניתנה ליהודים רשות להינקם מאויביהם, דבר מפליא הוא מה שכולם הסכימו לכך, ולא השתדלו אצל אחשורוש להגן על עצמם.

והתשובה היא, שעכשיו הכין הקדוש ברוך הוא את הצלת עם ישראל, ואת יכולתם להנקם מאויביהם בעתיד. שעל ידי שראו כל הגויים איך שאחשורוש מכבד את אסתר, ועושה משתה גדול לכבודה, וקורא לסעודה על שמה: "משתה אסתר", ומניח כל כבודו בצד – לכבודה, נוכחו כולם לראות כמה גדול השפעתה של אסתר על המלך. וכיון שלבסוף נודע שאסתר היא מעם ישראל, כולם שתקו, ולא ניסו כלל לבוא להשתדל אצל המלך להציל את עצמם מהיהודים, ובודאי שלא העיזו פניהם לבקש לחדש את הגזירה. שידעו שאת כל מאמר אסתר – המלך עושה.

וכל זה היה נס גדול, כיון שבאמת אחשורוש לא עשה זאת לטובת אסתר כלל ולא בגלל שמכבד אותה. אלא עשה כל זאת רק בשביל לשכנע אותה לגלות את עמה ומולדתה, כאמור. אמנם היא לא גילתה לו, שכך צוה עליה מרדכי, והיה יושב תמיד בשער המלך ומזהירה שלא לגלות (רש"י ב' כ'). ובאמת מרדכי חשב שבזה שלא תגלה את מוצאה, בסוף ישלחו אותה, ועשה כל השתדלות שיכל בשביל שאסתר תצא מביתו של אחשורוש. מפני שלא ידע איזה תשועה עתידה לבוא על ידי אסתר לישראל, ואולי כבר תמה בזה שליחות אסתר במה ששהתה אצל המלך זמן מסוים. ולכן עשה מצידו מה שצריך לעשות וסמך על השם יתברך שינחהו בדרך הנכונה. וכל זה בדיוק היה לתועלת, שבזה שלא ידעו את מוצאה של אסתר: א, דוקא בגלל זה החזיקו בה אצל בית המלכות (כאמור לעיל). ב, גם אז אחשורוש הוצרך לשכנע את אסתר לגלות את עמה ומולדתה. וכשהרבה בשכנועים גדולים ומכבדים כנ"ל, חשבו כולם שהוא עושה את כל זה בשביל שמכבד את אסתר המלכה. וכך לבסוף כשהיה צורך לישראל, כל הגוים שתקו, וגם לא ניסו להגן על עצמם, וכאמור.

"והנחה למדינות עשה" אומר רש"י: לכבודה – הניח להם מן המס שעליהם. (עד כאן). וגם זה היה לתועלת, שבזה ראו יותר את רום מעלת אסתר המלכה בעיני המלך. שאפילו ויתר על המס שאמור לקבל מכל המדינות, וזהו הון עצום, ולמה, רק בשביל שכולם יכבדו את המלכה, (כך חשבו כולם, שלא ידעו את הסיבה האמתית להנחה שעושה – שעל ידי זה רצה לשכנע את אסתר לגלות את מוצאה). ולכך כשהחליטה אסתר לבטל את הגזירה ולשלוח איגרות להצלת עם ישראל, שתקו כולם, וקיבלו זאת בעל כורחם, שהיו בטוחים שהמלך לא יטה אוזנו אליהם כלל. ואפילו אותם שלא היו שונאי ישראל בצורה גלויה, לא באו לעזרת חבריהם המנוצחים, וכשעמדו היהודים להלחם באויביהם, דממו. וגם אלה שהיו בקשרי ידידות עם היהודים, לא ניסו להשפיע על היהודים לטובת הגוים חבריהם המנוצחים, ואף שרי המדינות לא ניסו להשפיע על היהודים שלא להרוג את אזרחיהם, כיון שזכרו שהמלך עשה להם הנחה גדולה לכבוד אסתר. וזה גם שִיחד את עיניהם, וכבדו את אסתר מאד, ולכן כשראו שהיא מחליטה לעשות מעשה לטובת עמה, שתקו.

"ויתן משאת כיד המלך". פירוש, שהמלך שלח לכולם מתנות. וגם בזה היה פיתוי גדול לכולם בחושבם שהמלך עושה כל זאת לכבוד אסתר. והמתנות ששלח להם המלך לא היו מתנות סתם, אלא כמו שכתוב, מתנות "כיד המלך", ויד המלך רחבה היא בעושר מאד, ובפרט אחשורוש, שהיה עשיר יותר משאר המלכים, והיה לו בזה בכדי להתגאות על מלכים קדומים, כמו שמפורש בתחילת המגילה (א' ב') – "בהראותו את עושר כבוד מלכותו" – שהיה לו עושר מרובה כל כך בשביל להראות לכל ולהתכבד בו (ועי' אסת"ר ב' א' מנין העשיר כ"כ), ובקבלת כל אחד ואחד מתנות מאת המלך, היה בזה שוחד לסמא את עיניהם, כי כולם חשבו שאלו מתנות מאת אסתר, שכך פרסם המלך (רש"י מגילה י"ג א') שזה מאסתר המלכה. (כיון שרצה לשכנעהּ לגלות את עמה). וזה היה דבר נוסף שבסיבתו כאשר אסתר קבעה את רצונה שישראל ינקמו מאויביהם, כולם הסכימו לכך.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן