——–
בפרק א באותיות ב' ג' ד' הבאת כמה מדברי חז"ל במעלת לימוד המשנה, ונלע"ד פשוט שכיום נכלל בזהואולי כך הוא בזמננו לגבי דרכי לימוד שונות שפעמים לא כדאי לעבור מדרך אחת לאחרת. אף הרבה חיבורים אחרים כגון שו"ע, וגם התלמוד בבלי עצמו הרי הוא לדידן כעין משנה.
שם אות טו הבאת את דברי הגמרא בקידושין ל. 'לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד', וביארו הרמב"ם והשו"ע שממש יחלק את זמנו לג' חלקים ובכל חלק ילמד לימוד אחר (העתקתי לשונם בהערה לעיל). נלע"ד פשוט דהני מילי בזמנם שהמשנה והתלמוד לא היו ארוכים כל כך, אולם בזמננו שלימוד המשנה כולל ד' חלקי שו"ע עם ספרי ההלכה כגון מ"ב וקצוש"ע, ולימוד התלמוד הרי הוא מים שאין להם סוף בכל חיבורי הראשונים והאחרונים ז"ל, הרי אינו בדיןוכעי"ז אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, ואינני זוכר את דבריו במדויק. שיתן אדם שליש מזמנו ללימוד המקרא אשר הוא חלק קטן ממה שמוטל על האדם לדעת [לדוגמא יחס חיבורים מפורסמים ביחס לתנ"ך על פי מספר[נראה דהכל לפי היכולת ולפי מה שלבו חפץ, וישנם אלו שטוב שיעסקו כל ימיהם בתלמוד בבלי למען לא יגרע חלקם בתורה, וד"ל, והכל לפי מה שהוא אדם – עם סגולה]. מילים: תלמוד בבלי (ללא מפרשים) – 600%, משנה ברורה (עם ביאור הלכה) – 450%, שו"ע (ללא נושאי כלים) – 250%].
וכעין דברי איתא בבית יוסף יו"ד סימן רמ"ו בשם רבנו ירוחם בשם מהר"םאחרי האידרא, איני זוכר באיזה עמוד. וזה לשונו 'לא אמרו זה אלא לדורות הראשונים שהיה לבם פתוח ודי להם למשנה ולתלמוד שני שלישי ימיהם אבל לדידן למקרא בגירסא דינקותא והלואי יספיקו שאר ימותינו למשנה ותלמוד'. והר"ן בע"ז ה: [בדפי הרי"ף] כתב אף לגבי זמן חז"ל 'לאו דוקא שישליש ימותיו בשוה שהרי התלמוד צריך זמן הרבה ואף המשנה חמורה מן המקרא אלא לומר שיתן זמן לכל אחד כפי הראוי לו', והביאו הדרכי משה, ובביאור הגר"א משמע שסובר להלכה כר"ן.
[אם כי דעת הרמב"ם שהדבר שונה בין תחילת לימודו של אדם לאח"כ ע"ש. ולפי דעתו יהיה צריך בתחילת הלימוד לעסוק הרבה במקרא, ואחרי שבקיאים בו לחלק את היום בין עיון לבקיאות. ונ"ל שלא פסקה בזה הלכה מוסכמת ע"י כל הפוסקים (ויש דעות בפוסקים כמו מי לפסוק). יחיאל גולדמינץ].
ע"פ האמור נלע"ד שאף אין מזניחיםמשמע שביאורי הרמח"ל הם מאורו של משיח. [א"ה נראה לי כי ענין זה הוא משום הנמשל שיש בקבלה, כמו שאמר הגר"א, וכעת נתגלה בדברי הרמח"ל, ואם כי הנמשל כצורתו לא נתגלה אלא למבינים לשרידים אשר ה' קורא, אך משהו מזה נתגלה כבר בדברי הרמח"ל די כדי להתיר הדברים לכ"א בלא שיהא עלול לקצץ בנטיעות, מיהו עד ביאת משיח צדקינו שיתגלה כבוד ה' עד אז הכל צפוי והרשות נתונה לכל לקצץ בנטיעות, אך אכל כה"ג אמרינן אמרה ומהאי קרא אמרה צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד), לא ידעו במה יכשלו – עם סגולה]. את מי שאומר שאין לו זמן ללימוד נ"ך מפני שצריך להשקיע את זמנו בלימוד ספרי תורה שבעל פה, וק"ו שיש מקום למי שמשקיע מעט בלימוד תורה שבכתב ואת עיקר זמנו ומרצו מפנה לתורה שבעל פה. אכן חמשה חומשי תורה וודאי צריך לדעת אותם על בוריים, שהרי בהרבה נושאים אפשר להגיע לידיעה ברורה ומסודרת אלא על ידי ידיעת חמשה חומשי תורה.
וזה לשון הראב"ע בספר יסוד מורא שער א: ויש אחרים שהוגים תמיד בתורה ובנביאים ובכתובים גם תרגומם בלשון ארמית והם חושבים בלבם בעבור שיחפשו טעמים כפי יכלתם שעלו אל מדרגה עליונה והאמת כי התורה מקור חיים והיא יסוד כל המצות רק אין כח במשכיל לדעת מצוה אחת תמימה מן התורה אם לא יעמוד על דברי תורה שבעל פה כי כתוב בשבת (שמות כ') לא תעשה כל מלאכה ומי יפרש לנו כמה מלאכות ותולדותיהן ומדות הסוכה וכמה היא האונאה, והכלל כל המצות צריכות פירוש מקבלת האבות ואף כל המועדים אם הם תלוים במולד הלבנה האמצעי או המתוקן או על פי המרחק שהלבנה נכונה להראות, או על פי מראה העין, והשנויים רבים מפאת האורך והרוחב וקשת המראה כפי מרחב הארץ וכפי גלגל נטות הלבנה לימין קו המזלות או לשמאלו, ועל איזה מקום הוא חשבון המולד כי הנה בין ירושלם ובין זו האי ד' שעות ישרות שהשמש זורחת עליהם בתחלה כראיות גמורות מחכמת המולדות, ועוד מצות רבות לא נדע פירושם מן התורה כי אם סברא כמו (דברים י') ומלתם את ערלת לבבכם, גם טוב הוא לדעת המקרא כי מצות רבות נלמוד מדברי המקרא כמצות (ויקרא י"ט) לא תאכלו על הדם מדברי שאול (דברים כ"ד) ולא יומתו אבות על בנים מדברי אמציה, רק קטון הוא התועלת כנגד היגיעה לדעת שמות ערי ישראל ודברי השופטים והמלכים ובנין הבית הראשון והעתיד להיות ודברי הנבואה שעברו קצתם, ויש מהם עתידות שנוכל לחקרם ויש שנגשש בהם כעורים בקיר זה אומר בכה וזה אומר בכה ואילו היינו יודעים ספר תהלות שהוא כולו זמירות ותפלות אף על פי שנאמר ברוח הקודש אין בו נבואה לעתיד וככה איוב וספרי שלמה ע"ה והמגלות ועזרא וככה לא נוכל לדעת מספר דניאל מתי יגיע הקץ כי הוא לא ידעו כאשר פירשתי במקומו ואם נביט יומם ולילה בכל אלה לא תעלה בידינו דעת מצוה שנוכל לנחול בעבורה חיי העולם הבא על כן אמרו (ב"מ ל"א) על לימוד המקרא מדה שאינה מדה, רק טוב הוא למשכיל שיתבונן סוד לשון הקדש מהמקרא כי ממנו תוצאות חיים להבין יסוד התורה וסוד המורא גם התרגום מועיל אף על פי שאיננו כולו על דרך פשט: ויש חכמים רבים שלא למדו מסורת גם דיקות הלשון בעיניהם הבל גם לא קראו מקרא אף כי הטעמים רק מימות הנעורים למדו התלמוד שהוא פירוש המשנה והם על דרכים רבים וכולם על דרך נכונה כי מהתלמוד נדע כל המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם רק אין נכון למשכיל להיותו ריק מחכמת המקרא כי כאשר ימצא בתלמוד כתוב שנאמר לא ידע באיזה ספר הוא ואם הוא על דרך פשט או דרש או אסמכתא בעלמא, כי מרוב חכמתם ופלפולם יוציאו דבר מתוך דבר והם ידעו הפשט יותר מכל הדורות הבאים אחריהם. והנה מי שלא למד המקרא לא ידע לקרות הפסוק, גם צריך הוא שידעו דיקות הלשון כי הוא ידריכנו להתבונן בתורה דברים רבים שלא פירשום קדמונינו שהיו חכמים גדולים בכל חכמה והבאים אחריהם לא יבינו רק דבריהם המפורשים, עד כאן דברי הראב"ע, וחידוש הוא שדווקא בדברי הפשטן הגדול המפורסם לבעל מקרא מצאנו כדברים אלו, וע"ש עוד דברים לגבי חלקי הלימוד, ואם נזכה שתלקט גם את דברי הראשונים בענין דרכי הלימוד, טוב להביא מדברי הראב"ע שם.
שם אות כב הבאת את דברי הגמרא בחגיגה י. שהיוצא מתלמוד ירושלמי לבבלי אין לו שלום, ונלע"ד פשוט דהני מילי בזמנם שהיו הבבלי והירושלמי שתי דרכי לימוד שונותוכן 'כתב' אין צריך לדעת לכתוב סת"ם, אלא להורות בהלכות סת"ם שמצוי שישאלוהו באמצע קריאת התורה. [יתכן ג"כ דמאותו הטעם שא"צ לסדר תפילת הפרקים, וכן א"צ ש"צ לסדר תפילתו, כיון שיש לו סידור, מאותו הטעם א"צ לידע ברכת חתנים אא"כ באמת מצוי שיתקעו בשמחת שבע ברכות בלא ברכון ואיני יודע המציאות בכ"ז, מאידך גיסא מ"ש על מילה צ"ע דהרי האב חייב בבנו למולו, ולהרבה פוסקים זהו חיוב ממש – עם סגולה]., אך בזמננו הרי אנו לומדים את שני התלמודים בסגנון לימוד אחד, ועוד הוסיפו המפרשים לכתוב בכל סוגיא בירושלמי את דעת הבבלי (ויש שהלכו בדרך קיצונית לנסות לפרש בהרבה מקומות שכוונת הירושלמי לומר כבבלי אף אם פירושם דחוק בירושלמי), וממילא אין מניעה ללמוד יחד את הבבלי והירושלמיויש להעיר שגם 'עוקר הרים' וודאי היינו רק בצורה שתביא בסופו של דבר לבירור הסוגיא אליבא דהלכתא. [עיין בסו"ס לעבדך באמת להגר"ד יפה שהביא בשם מרן החזו"א זצ"ל שאמר שבעבר היו אומרים על תינוק חכם שעתיד זה להיות מורה הוראה בישראל, והיום אומרים שיהיה ראש ישיבה גדול, וע"ש עוד מה שהביא מהחזו"א, וע"ע בס' הליכות שני ממרן הגרנ"ק שליט"א, ותמצא נחת – עם סגולה].. [אלו דברים של טעם – עם סגולה].
אמנם יש מקצת תועלת בלימוד מסודר של כל תלמוד בפני עצמו לראות שדבריו וסברותיו לשיטתו ממקום למקום, אך כמדומה שיש יותר תועלת למי שלומד כל פרק או מסכת בבלי ואח"כ ירושלמי, וכך שם ליבו לחילוקים ביניהם ולחידושי ההלכה והסברא בכל אחד מהםכמובן מדובר במי שעוקר הרים בדרך הנכונה הבנויה על ידיעות נרחבות, ומלבד זאת צריך שלא יכשיל את התלמידים להיות רק עוקרי הרים בלא שתהיה להם בקיאות כלל. [א"ה, הנה בגמ' שם אמרינן הכל צריכין למרי חטיא. ופרש"י כלומר רב יוסף הוא מרי חטיא שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני דמשנה וברייתא אבוהון דהלכתא ע"כ, א"כ ענין זה של סיני עדיף הוא בדיוק מטעם זה שעי"כ כל מה שמלמד וגם העוקר הרים שלו יותר טוב, וכן מפורש עוד בסנהדרין מ"ב א', (משלי כד-ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה (משלי יד-ד) ורב תבואות בכח שור ע"כ, ופרש"י מלחמתה של תורה. הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך ע"כ, ומבואר שוב את הענין הזה שע"י מה שמשנה וברייתא סדורין לו בפיו עי"ז העוקר הרים שלו יותר טוב, וע"ע במיוחס לרש"י בתענית ח' א' מ"ש שם, ובמכות י' א' ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהילים קו-ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה (ללמד) [למלל] גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב (למלמד) בהמון לו תבואה יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה ע"כ, ופרש"י, ללמד בהמון – לדרוש ברבים, שכל תבואה שלו – שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות עכ"ל, ולפי שראיתי שהרב המשיג הרגיש בזה כבר שהעיקר שיהא העוקר הרים על בסיס סיני, לכך הבאתי כ"ז, דלענ"ד היא גופא מה שמבואר בגמ' הוריות שם – עם סגולה]..
באות כט הבאת את המשנה בריש פ"ב דחגיגה, לגבי הגבלת לימוד סתרי עריות מעשה בראשית ומעשה מרכבה, והנה כיום לא נהגו כלל את דברי משנה זו, ולגבי סתרי עריות איני יודע תירוץ (ואולי מפני שעיקר הלימוד הוא בדינים דרבנן ולא בדינים דאורייתא). אך לגבי מעשה בראשית ומעשה מרכבה הבאת בעצמך בהערה קכז שיש שכתבו שבזמננו הותרה הרצועה (אם כי מודים שעדיין יש הגבלות בענין הלימוד). והרמח"ל ציטט בדרך עץ חיים את דברי מהר"י דלטאש שנדפסו בתחילת הזוהר, ושם איתא שלימוד הקבלה שלנו אינו בדרגת מעשה מרכבה. ובספר תיקונים חדשים תיקון ס"ט [א"ה עיין רש"י ע"ז י"ט א' שלא יפנה לעסוק בפירוקי הקושיות עד שתהא גירסת התלמוד ופירושה שגורה לו בפיו, וע"ע מקורות שהבאתי בפנים, ונראה לכאורה דזהו דרך ותהליך בשלמות האדם, שעיקר תכליתו ושלמותו היא באופן שילך בדרך זו, וכמו שבן ה' למקרא ובן ה' למשנה וכו' – עם סגולה]. כתב הרמח"ל שאמר לו אליהו הנביא שדיני המשנה נאמרו רק בזמן הגלות, אך אחרי שיש את ביאורי הרמח"לוכעין זה הבאת בפרק ב אות א' את דברי המדרש משלי (פ"י) שיהא תפוס בידו של אדם כל מה שקרא ושנה. כבר יכולים כל ישראל ללמוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה. [כמו שנראה לענ"ד פשוט שהרוצה ללכת ע"פ הדרכתו של הרמח"ל ב'דרך חכמה', לא צריך ללמוד דווקא שלחן ערוך ולהתבונן בבית יוסף. אלא באורח חיים ילמד משנה ברורה וכשצריך יעיין באחרונים במקורו של דין, וראיתי שכתב הרב יעקב הלל שכל הקולות אינם נוגעים להקבלות שנכתבו בש"ס שתוקפם מחייב לדורות ככל דברי חכמים. יחיאל גולדמינץ].
באות ל' הבאת את הגמרא בחולין ט. שת"ח צריך ללמוד כתב שחיטה ומילה וי"א אף קשר של תפילין ברכת חתנים וציצית. נלע"ד פשוט שכוונת הגמרא שת"ח צריך ללמוד את ההלכות שיתכן שידרש לפתע לקיימם ויהיה הקיום מוטל עליו, ולפי זה כיום בטל הטעם לגבי שחיטה מילה וברכת חתניםמשלי ז-ג שלא מצוי שידרש האדם פתאום לקיומם. ולעומת זאת חשוב מאד ללמוד הלכות אחרות כגון הלכות תפילה והלכות קריאת התורה והלכות שמחות, אשר כן מצוי שישאלו את הת"ח בהם וידרש להשיב לאלתר.
באות לו הבאת את דברי הגמרא בסוף ברכות ובסוף הוריות 'סיני ועוקר הרים סיני עדיף', והנה הגמרא שם מדברת לגבי ראש ישיבה. [וכמו שאנחנו רואים שבכל מקום הלכה כרבה לגבי רב יוסף. יחיאל גולדמינץ]. ולא לגבי הלימוד הפרטי של כל אדם, וכאשר נבוא לדון בזה לזמננו נראה שלגבי ראש ישיבה וודאי עוקר הרים עדיף, שהרי בזמננו לא לומדים את הבקיאות מפי רב אלא העיקר הוא לימודו של התלמיד מתוך הספרים, ותפקידו העיקרי של ראש הישיבה הוא ללמד פלפול אמיתיתהילים קכז-ד, ואם כן עוקר הרים עדיף טפיתהילים קכ-ד.
וגם לגבי הלומד עצמו יש לדון אם עדיף שיהיה סיני או עוקר הרים, שהרי בזמננו יש הרבה מפתחות בספרים ובתכנות מחשב, וממילא מי שיודע להשתמש בהם כראוי, אם עוקר הרים הוא, הרי יגיע לברור אמיתת הסוגיות יותר טוב ממי שהוא סיני ואינו עוקר הרים. אמנם וודאי צריך לרכוש בקיאות רחבה בכל נושא בתורה, וכוונתי רק שיש מקום לנטות להעדיף השקעה בעיון יותר ממה שהיה אפשר לעשות כן בעברתהילים מה-ו.
באות לז הבאת את דברי ויקרא רבה (ג א), שעדיף מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות (לכאורה פירושו ששה סדרים) ואינו רגיל בהםתהילים קכז-ה, נלע"ד דבאמת דבר זה שייך אף בזמננו אך בכל זאת גדר 'רגיל בהם' שונה, שבזמן חז"ל גדר 'רגיל בהם' הוא שיהיו שגורים בלשונו על פה שהרי לא היה ספרים, ואם לא ידע האדם את לימודו במדויק אין ידיעתו ידיעה, אך בזמננו שאם יסתפק יוכל לפתוח בספר ולראות, דיינו לומר שגדר 'רגיל בהם' הוא אם יודע בצורה ברורה את עיקרי הדברים על בוריין, ואם יסתפק בפרטים יוכל לבדוק בתוך הספר; ואם יודע ברמה זו יכול כבר להמשיך ללמוד נושאים נוספיםאשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער ע"כ, ומ"מ הכל לפי מה שהוא אדם, דהיום שהזכרון חלש, והדברים מוכיחים ואכמ"ל, א"כ אם יהא צורך לדעת הכל בע"פ הרבה מבני האדם לא יספיקו יותר מכמה פרקי משניות – עם סגולה]..
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5