——–
{וַיּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:}
"ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים". היות וממוכן היה הקטן שבשרים האלו (כמבואר לעיל בפס' י"ד), ואמר דבריו לפני המלך והשרים, הרשה לעצמו ליעץ למלך דבר שלא כל כך הגון למלך ולא לטובתו, וכאמור לעיל (שם), כיון שיוכל אחר כך לתרץ את עצמו, שסמך על המלך שלא ימהר לקבל את העצה הזו, ויבחן בעצמו את העצה ויראה אם הוגנת היא או לא. וגם שאר השרים יוכלו לעזור למלך לבחון את העצה אם טובה היא או לא, ובפרט שהם יותר חשובים ממנו, בודאי שעליהם מוטל להחליט אם העצה ראויה למלך או לא. וכיון שהסכימו כולם לעצה, עליהם מוטלת האשמה, ולא על ממוכן. שהוא רק העלה אפשרות מה לעשות, ולא קבע בצורה החלטית, והם הם אלו שקבעו. כך חשב ממוכן.
ועוד חשב, שיוכל לטעון, שמה שהמלך והשרים קיבלו את העצה, זה ראיה שהעצה נכונה, שאם לא כן למה קבלוה, ומה שהמלך מתחרט על מה שעשה, אין זה בגלל שהעצה לא טובה, שאם כן למה קיבל בתחילה עצה זו. אלא שהמלך מתחרט על מה שעשה (אף על פי שזה מה שהיה צריך לעשות), כיון שסוף סוף גרם לעצמו רעה במה שעשה, ולכן מתחרט. אבל אין לו להאשים את יועציו, כי עצתם נכונה היא – לפי מה שביקש מהם שיפסקו לו את הדין האמיתי בלא להתחשב בנתונים המיוחדים שמדובר באשת המלך, והם שפטו לו לפי מה שביקש מהם, וכאמור לעיל (בפסוק הקודם).
את כל זה חשב ממוכן, ולכן לא פחד לייעץ למלך להרוג את ושתי.
[ובאמת מצינו בדברי רבותינו (תרגום ב' א') שאחשורוש הרג את שאר השרים על כך שהסכימו לעצה. אבל את ממוכן (הוא המן) לא הרג עתה, (וגם למי שאומר ממוכן זה דניאל, הלא לקמן (ד' ה') ניזכר 'התך' והוא דניאל (מגילה ט"ו א'), ורואים שאחשורוש לא הרג אותו). ואפשר לבאר שהסיבה שלא הרגו אחשורוש היא בגלל שממוכן הטיל את האשמה על שאר השרים, שלא היה להם להסכים לעצה, ועוד, שהם גדולים וחשובים יותר ממנו, והיה עליהם להחליט, וכאמור, ולכן הניח לו אחשורוש ולא הרגו. ולמי שאומר שממוכן זה המן, היתה עוד סיבה שאחשורוש לא הרג את המן, שהמן היה עשיר גדול (כמבואר בפסוק (ג' ט') ועשרת אלפים ככר כסף וגו') ובגלל זה אהבו אחשורוש, וכמו שראינו איך שגידלו מעל כל השרים (ג' א'), וזה בגלל חמדת הממון שבערה בו, ורצה להשיג על ידי המן יותר, ואף על פי שאחשורוש היה עשיר גדול, רצה עוד, שבעל המנה רוצה כפלים. ולכן אהב אותו מאוד, והשאירו].
לעיל בפסוק י"ד מבואר שהיה נס במה שממוכן היה מתוך השבעת השרים הרואים פני המלך אחשורוש, ואותם שבעת השרים היו נמצאים לפני אחשורוש דוקא באותו זמן, כך שיכל להתייעץ איתם, (וממוכן שהיה מתוכם יעץ להעניש את ושתי). וגם מבואר שם שממוכן היה קטן השרים. ומה היה הנס בכל זה, בא הפסוק שלנו ואומר שהנס הוא שרק ממוכן הסכים לייעץ כזו עצה, כיון שהיו לו רצונות פרטיים במה שייעץ, [כמבואר לעיל]. וכאן גם כן מבואר שבגלל שהיה עומד לפני המלך והשרים, לא פחד לייעץ כן, שהרי לבסוף כשיתברר שהעצה לא טובה לאחשורוש יטיל ממוכן את האשמה על אחשורוש ועל שאר היועצים למה הסכימו לעצה (וכדלעיל).
וגם בפסוק זה רואים בבירור איך שממוכן חיפש רק את טובת עצמו – שרצה להתנקם במלכה ושתי, שהרי בתחילה לא דיבר מהתחצפותה למלך (שזוהי עיקר עבירתה), אלא פתח ואמר – לא על המלך לבדו עותה ושתי כי על כל השרים וגו'. ורק אחר כך הוסיף להגדיל את עוונה של ושתי (במה שיהיה גם בזיון למלך), בשביל שהמלך יתקצף הרבה, וישיב לה כגמולה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5