——–
א. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (כה.ב)
איתא במדרש רבה – "ויקחו לי תרומה"- הה"ד: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"- אל תעזבו את המקח שנתתי לכם. יש לך אדם לוקח מקח כי יש בו זהב ואין בו כסף, יש בו כסף ואין בו זהב. אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר: וכו' יש בו זהב שנאמר: וכו' ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו וכו'.
ויש להבין, כיצד ב"מקח התורה שנתתי לכם" יש גם כסף וזהב?
ב. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו' (כה.ב)
יש לדקדק, מדוע נקט קרא לשון "ויקחו לי" ולא "ויתנו לי". הרי תרומה לא לוקחים, אלא נותנים?
ג. ועשו ארון עצי שטים וכו' וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו וכו' (כה.י-יא)
יש להבין, מדוע ארון העדות אשר היה עשוי עצי שיטים, היה הכרח לצפותו זהב מבית ומחוץ?
ד. והיו הכרובים פורשי כנפים וכו' ופניהם איש אל אחיו וכו' (כה.כ)
איתא בבבא בתרא (צט.) כיצד הן עומדין וכו' ולמ"ד פניהם לבית, הא כתיב: "ופניהם איש אל אחיו"? ומשני: דמצדדי אצדודי. [ופי' הרשב"ם: קצת לבית וקצת לזה כאדם המדבר אל חברו והופך ראשו קצת לצד אחר].
ויש לידע, מה העניין שפני הכרובים היו מעט כלפי ההיכל ומעט כלפי הכרוב השני?
ה. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות וכו' (כה.כב)
יש להבין, מדוע הועמדו הכרובים דווקא מעל ארון העדות ולא במקום אחר?
ו. ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון (כו.לה)
יש לידע, מה העניין שמקום המנורה הינו "נוכח השולחן" דווקא?
ז. ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה וכו' (כו.לה)
איתא בב"ב (כה:) אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין. וסימנך: שלחן בצפון ומנורה בדרום. ורבי יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר, שנאמר: "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד".
ויש לשאול, כיצד ע"י שיחכים בתורה יזכה אף לעושר?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 257) בעניין הפרנסה. וז"ל – תבעו חז"ל מבני גד ובני ראובן, כי לפי רום ערכם ומדרגתם בדבקות נחשב להם זה כפגם "שמיהרו ליטול חלקם", אף שהיה באמת חלקם כנ"ל, אך מהירות זו למה? למה להם לבקש קודם שנצטוו? הרי זה ביטוי לבהלה שבאה ע"י הנגיעה – אם גם דקה לפי ערכם – בענייני העוה"ז, שהתבלטה אז עוד יותר במה שהקדימו צאנם לטפם.
הרי כיון שהיתה בם נגיעה קלה של אהבת העוה"ז, כבר נכוו בטומאת הסכלות של עשיית הטפל עיקר והעיקר טפל, ובזה כבר אין ברכה, כי הברכה היא התפשטות הכלים לעבודה הרוחנית בבחינת סייעתא דשמיא, ואם אין המקבל ראוי, כי התפתחה אצלו אהבת הדבר כשלעצמו ולא רק בתורת כלי, מונעים ממנו התפשטות הכלים כדי שלא להרבות טומאה בנפשו, לכן אבדו את ברכת הארץ, וגלו לפני שאר השבטים. עכ"ל.
וכבר איתא במשנה באבות (פ"ג מי"ז) "אם אין תורה אין קמח"- כי בלעדי התורה אין קמח, רק ע"י עסק התורה יזכה האדם "בקמח"- בממון ובעושר.
א"כ מבואר – כי כל ברכת העושר של האדם תלויה בתורה הקדושה, וכל פגם בלימוד התורה וברוחניות האדם, נפגמת ממילא ברכת עושרו של האדם. השלם בתורתו-שלם בממונו, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – התורה הינה "לקח טוב נתתי לכם"- ויש בה גם כסף וזהב – ועושר גדול, כי רק מכח התורה, אפשר לזכות לעושר גדול, רק "אם יש תורה, יש קמח".
לזה דקדק קרא באומרו: "ויקחו לי תרומה"- לרמז, כי רק מכח ה"לי תרומה"- "לי"- לשמי, מכח קיום התורה והמצוות בשלימות, יהיה שייך בכלל "ויקחו"- שיהיה להם מהיכן לקחת תרומה לה', כי רק מכח עסק התורה הקדושה, זוכים לפרנסה ועושר גדול -"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך".
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – ארון העדות מצופה זהב מבית ומחוץ. ללמדנו, כי ע"י התורה (העדות), ממילא מגיע עושר גדול – והזהב מצפה את הארון מבית ומחוץ.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – עניין הכרובים באים ללמדנו, כי "הכרובים"- אשר הינם סמל לפרנסה (כדמוכח במדרש גבי שלמה וכו'), אף כאשר כרוב אחד עוסק עם חבירו במקח וממכר, עליו לדעת כי אין הפרנסה מגיעה מכח עמלו במקחו, אלא מכח התורה – מאת ה' יתברך.
אף כאשר "פני הכרוב אל אחיו", הפרנסה יכולה להגיע רק כאשר פניו יהיו מצודדות "אל היכל ה'"- השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.
אף לכן הכרובים עומדים מעל ארון העדות דווקא. ללמדנו, כי אין בכוחנו לפעול בפרנסתנו מאומה, אלא אנחנו כתינוק [כרוב – כרביא – כתינוק (ריש סוכה)] היונק מאימו – ואין לו מאומה משלו. כן אנו, אין לנו מאומה משלנו, הכל מאת ה', ופרנסה יכולה להגיע רק מכח הארון – התורה שממנו הפרנסה יונקת ומושפעת.
ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – השולחן עומד ממול המנורה דווקא. ללמדנו, כי אין הפרנסה (השולחן) מגיע אלא מכח המנורה – התורה הקדושה (המאירה בשמן התורה). השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.
זהו שאמר רבי יהושע בן לוי: "לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר". כי כוונתו, שאם ידרים לכיוון המנורה ממילא יעשיר לבסוף, כי הרי התורה היא המעשירה, והיא המשפיעה את פרנסת האדם. וממילא לומד התורה באמת, זוכה לעושר רוחני וגשמי גם יחד.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5