——–
נאמר בתורה: "כה תברכו את בני ישראל". מפי השמועה למדו עד משה רבינו עליו השלום: כה תברכו – בעמידה. כה תברכו – בנשיאת כפים. כה תברכו – בלשון הקודש. כה תברכו – פנים כנגד פנים. כה תברכו – בקול רם. (סוטה לח ע"א, רמב"ם, קכח יד. ו שב)
כהן צרוד – שאינו יכול לברך בקול רם, רשאי לעלות לדוכן ולבקש מכהן אחר שיוציאו ידי חובה, וישתוק וישמע אותו, ויענה 'אמן' אחריו. (המבי"ט, מגן אברהם, חזון איש, משנת יעבץ. ו שג)
בנחת – צריך לומר את הברכות בנחת ובכוונה ולא במרוצה, כדי שתחול הברכה. כמובא במדרש: אמר להם הקב"ה לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם לברך את ישראל, תהיו מברכים אותם במרוצה ובהלה, אלא תנו דעתכם לברכם בכוונת הלב, כדי שתשרה הברכה בהם. (ו שע)
ניגון ערֵב – על הכהנים להתבונן בזכות הגדולה שנתן להם בורא עולם, להרעיף ברכות על עם ישראל, ועליהם לומר את הברכות בנעימה וניגון ערב, להראות שמייקרים ושמחים בזה, ולא כאותם המברכים במרוצה להיפטר מהר מן המצוה.
בתלמוד ירושלמי מבואר שצריך לברך בקול רם, דהיינו במעולה שבקולות. וביאר הב"ח, שקול רם, מלשון רוממות אל בגרונם, כלומר קול נעים זמירות, קול הדר מעולה שבקולות. וכתב האורחות חיים: אומרים 'יברכך' בקול ערב וניגון גדול, וכן בכל מילה ומילה. וכתב המאירי, הכהנים עונים 'יברכך' בנעימה גדולה, וכן ה', וכל תיבה ותיבה. וכתב הכל בו, והכהנים אומרים אחריו גם כן 'יברכך' בקול ערב ובניגון גדול, לפיכך החזן מקריא להם מילה במילה כדי שלא יטעו, לפי שהם מנגנים מאוד בכל מילה, וקרוב יהיה לטעות. וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך, אליה רבה ועוד. וכן כתב הלבוש, שהרי כל הברכות והתשבחות נאמרו בהלל וזימרה. וכתב בספר כתר כהונה: ראיתי מנהג איזה עדה, שאין הכהנים מנגנים אלא רק השליח ציבור מנגן קודם קריאת המילה, והכהנים עומדים ושותקים כל עת שירו וזִמרו ומייחלים ומצפים לו, וביציאת המילה מפיו, יחטפו המילה מיד. ולא ישר בעיני מנהגם, כי אדרבה בעיקר צריך שהכהנים ינגנו ולא השליח ציבור. (ו ש)
כתב מרן השלחן ערוך (סימן קכח סעיף כא): ינגנו ניגון אחד בברכת כהנים ולא שנים ושלשה ניגונים שונים, שמא תתבלבל דעתם של הכהנים.
כשמאריכים יותר בניגון הברכה, כגון בשבתות, בחגים ובימים הנוראים, יש להזהר שלא לחלק את התיבה לשניים, ועל כן אם רואה השליח ציבור שקשה לו להאריך בניגון בנשימה אחת, יקצר מעט בניגון, שלא תאבד משמעות המילה. (ו רפו)
אם השליח ציבור מאריך בניגון, כמו שמצוי שמאריכים בימים הנוראים, וישנו כהן שקשה לו להגביה את ידיו זמן ממושך, רשאי להוריד את ידיו בין תיבה לתיבה בעת שהשליח ציבור מנגן ויגביהם רק בעת שאומר את תיבות הברכה, כגון: אחר ברכת 'לברך את עמו ישראל באהבה' יוריד את ידיו, וכשיסיים השליח ציבור תיבת 'יברכך', יגביה ידיו ויאמר 'יברכך'. לאחר מכן יניח שוב את ידיו למטה, וכשיאמר תיבת ה', יגביה ידיו, וכן הלאה בכל התיבות. ובדרך זו לא יבואו הכהנים בטענה לשליחי הציבור המאריכים בימים הנוראים בברכת כהנים כמנהג ישראל מדורי דורות, וכן נהג מרן הראשון לציון שליט"א בהיותו חזן עשרות בשנים, להאריך בניגון בברכת הכהנים. ולא כאותם כהנים המקפידים על שליחי הציבור המאריכים, ומחמת כן אומרים את תיבות הברכה בקצרה בלא ניגון ובלא טעם, או שחוטפים הברכה קודם שסיים השליח ציבור את התיבה מפיו, וכן לא יעשה. (כתב סופר, פתחי תשובה, ארחות חיים, כף החיים קכח ס"ק עח)
"אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ"
על הפסוק בשיר השירים (ב ט): "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי", אומר המדרש (במדבר רבה יא אות ב): מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומסוכה לסוכה, כך הקב"ה מדלג ומקפץ מבית כנסת זו לבית כנסת זו, וכל כך למה? בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ כא): "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". "אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" – אמר רבי יוסי דומה לוולדותיה של איילה, שהם מדלגים ומקפצים כשהם קטנים וזריזים, כך הקב"ה מדלג ומקפץ ממקום למקום.
"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת", בשעה שאמר הקב"ה לאהרן ולבניו: "כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים, לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכים מפיך, שנאמר (דברים כו טו): "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל"! אמר להם הקב"ה, אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכים אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו, ולכך הוא אומר "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת", מבין כתפותיהם של הכהנים. "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים", מבין אצבעותיהם של הכהנים. "עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי", ואני אברכם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5