——–
ה' שפתי תפתח – הבא להתפלל מוסף או מנחה וערבית, והתחיל לומר "ה' שפתי תפתח", ושמע קדיש או קדושה, יענה ויחזור לומר שוב "ה' שפתי תפתח וכו'". (ו קצה)
ברכת אבות – היא הברכה הראשונה ששם אנו מזכירים את אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב. ויזהר לכוון בה מאוד. ואם לא כיוון בה, מן הדין היה צריך לחזור ולהתפלל, אך מאחר ויש חשש שגם אם יחזור, לא יכוון, לכן אינו חוזר. ומכל מקום הרגיל לכוון בברכת אבות, ואירע פעם אחת שלא כיוון וסיים את התפילה, ויודע שאם יחזור להתפלל יכוון בה, רשאי לחזור ולהתפלל. וכמו כן רשאי לומר לשליח ציבור שיכוון עליו בתפלתו, ויענה אמן על כל ברכה. (סימן קא ס"א. ה"ב ה שעא)
וזוכר "חסדי אבות" "ומביא גואל" לבני בניהם למען שמו – מזכיר חסדי אבות אצל הגאולה, לומר שאף אם תמה זכות אבות, אבל גאולתו לעולם קיימת, שהרי הבטיח בשמו הגדול שיגאלנו. וכשם ששמו קיים לעולם ולעולמי עולמים, כך גאולתנו לעולם קיימת. וזהו פירושו: "וזוכר חסדי אבות" לבניהם לגואלם, ואף אם תמה זכות אבות, "מביא גואל לבני בניהם למען שמו" שקיים לעולם. (טור סימן קיג)
מוריד הטל – שבח שאומרים בימי הקיץ החל ממוסף של יום טוב ראשון של פסח. ואם טעה ואמר מוריד הגשם – אם נזכר כשאמר ברוך אתה ה' – יאמר למדני חקיך, ויחזור לאתה גיבור, אבל אם סיים מחיה המתים – חוזר לראש התפילה. (ו מט)
הטעם שאם טעה והזכיר מוריד הגשם בקיץ מחזירים אותו, כי אין זה סימן ברכה שירדו גשמים בקיץ. ויש לשאול, הלוא מבואר בגמרא (תענית ב ע"ב) שרק אם יצא חודש ניסן וירדו גשמים, אז זה סימן קללה, אבל בחודש ניסן עצמו, אינו סימן קללה, אם כן מדוע כשטעה מיד בפסח ואמר מוריד הגשם, מחזירים אותו, הלוא בניסן עדיין אין זה סימן קללה? ויש ליישב, כיון שברוב ימי הקיץ שלא מזכירים מוריד הגשם הוא סימן קללה, לא רצו חכמים לחלק בתוך ימי הקיץ עצמם, שבימים הראשונים עד סוף חודש ניסן לא חוזר, ולאחר מכן חוזר. ולכן אמרו כלל שווה לכל ימי הקיץ, שאם טעה והזכיר מוריד הגשם מחזירים אותו. (הר"ן, בית יוסף סימן קיד)
המסופק אם אמר מוריד הטל או מוריד הגשם: בתוך שלושים יום ראשונים לאמירת מוריד הטל [עד ט"ו באייר] – חוזר, כי מן הסתם מתוך הרגל לשונו אמר מוריד הגשם, אבל לאחר שלושים יום – אינו חוזר, שמן הסתם לאחר תשעים תפילות שבמשך שלושים יום, הורגלה לשונו לומר מוריד הטל. ועצה טובה, שביום טוב ראשון של פסח יחזור 90 פעם לומר: "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל", ומכאן ואילך – אם יסתפק אם אמר גשם או טל, אינו חוזר, שכבר הורגלה לשונו ומן הסתם הזכיר טל. וכן נהג רבנו מאיר מרוטנבורג. וטוב שיאמר כן 101 פעם. (טור ושו"ע סימן קיד סעיף ט. ו נד)
משיב הרוח ומוריד הגשם – הוא שבח שאומרים בימות החורף החל מתפילת מוסף של שמחת תורה. ואם טעה ואמר מוריד הטל – אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה', טוב שיחזור לאתה גיבור ויאמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אבל אם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה', אינו חוזר. והטעם בזה, כי גם בחורף יורד טל, ואין זה סימן קללה. והטעם שמזכירים את הגשמים בברכת מחיה המתים, כי כשם שתחיית המתים היא חיים לעולם, כך הגשמים חיים הם לעולם. (ו מד, מו. טור סימן קיד)
מחיה המתים – המתפלל והגיע ל"ברוך אתה ה' מחיה המתים" ושמע קדושה מהמנין שלו או ממנין אחר, יענה עמהם. (ה תריג)
המתפלל שחרית, וכשהגיע למחיה המתים שמע ממנין אחר קדושה של מוסף "כתר יתנו לך", ישתוק ויכוון לצאת ידי חובה, ולא יענה עם הציבור ממש, כיון שאין הקדושות שוות. ואולם מנהג בני אשכנז לענות. (קט ס"ג. ה תריד)
ברכות האמצעיות [אתה חונן עד שמע קולנו] – מותר לבקש בהן כל בקשה שהיא מענין הברכה, כגון: ברפאנו, יכול לבקש על החולה, ושנזכה לבריאות איתנה, כדי שנהיה בריאים וחזקים לעסוק בתורה כראוי ולשמור כל המצוות. ויתחיל קודם בברכה ואחר כך יוסיף. כמו כן, יכול לבקש כל צרכיו בשמע קולנו, שהיא ברכה כללית. ואם אינו יודע לבקש בלשון הקודש, יבקש בלשון שמבין. (סימן קטו משנ"ב. ו קיב)
וכתב בספר חסידים (סימן קנח): ואם תצטרך לפרנסה אל תשים לבך רק לאותה ברכה, או אם יש לך חולי אל תשים לבך רק לברכת חולים, מפני שאומרים עליך בשמים: "זה פלוני סבור שאינו צריך אלא לזאת", לכן תכוון בכל הברכות. ואל תשים כוונת לבך רק לבקשות, כי עיקר הכוונה לברכות ולשבח, לכן אמרו יכוון בכולם, ואם אי אפשר יכוון בברכת אבות או במודים, כי אם תכוון רק בבקשות אז יהיו למעלה משׂטינים שאומרים אין ראוי לקבל תפלתו, שבכבוד ה' אינו חושש לבקש בכוונה ובדרך תחנונים, ואיך נעשה רצונו, שברצון נפשו מכוון ולא בשבח.
אתה חונן – מאחר וההבדל בין האדם לבהמה הוא הבינה והשכל, לכך קבעו חז"ל ברכת 'אתה חונן' בתחילת הברכות האמצעיות, שאם אין בינה אין תפילה. (סימן קטו)
הצריך חיזוק בהבנה בתורה או ששוכח לימודו, יבקש ויתחנן לבורא עולם בברכה זו שיחון אותו להבין את התורה בשכל ישר ועמוק, ושיזכור היטב את לימודו. (ו סב)
כתב בספר חסידים (סימן קלא): אם מבקש אדם דבר שהוא שבח לבוראו, כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים, ושופך את נפשו עליו, הקב"ה שומע תפלתו, אף על פי שאין בידו מעשים טובים. ואמרו בגמרא (ברכות נ ע"א) שהפסוק: "הרחב פיך ואמלאהו", נאמר על דברי תורה. ופירש רש"י שיבקש אדם כל תאוותו מה' בדברי תורה ומצוות. ובאר המהרש"א, בתחילת פסוק זה נאמר: "אנוכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים", ללמדך שאל תחשוב שלא אוכל למלא כל משאלותיך, הרי אנוכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים, אשר ראית שם את היכולת בידי למלא כל שאלותיך.
השיבנו – אם אחד ממכריו אינו שומר תורה ומצוות, ישתדל להזכירו מידי פעם בברכה זו שיערה עליו הקב"ה רוח טהרה ממרום לשוב בתשובה. ומעשה בבנו של מהר"ם אלשיך, שיצא לתרבות רעה, והורה רבנו האר"י ז"ל למהר"ם להתפלל עליו בברכה זו, וכן עשה, ובפתע פתאום חזר בתשובה שלימה. (ו סג)
ברכת השנים [בחורף] – בארץ ישראל מתחילים לבקש על הגשמים [לבני ספרד – "ברך עלינו", ולבני אשכנז – "ותן טל ומטר לברכה"] בתפלת ערבית של ליל ז' בחשון, עד מנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח. (סימן קיז ס"א)
ואף על פי שמן הראוי היה להתחיל לבקש על הגשם תיכף ומיד לאחר חג הסוכות, שהרי כבר מיום טוב האחרון של החג, התחלנו לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, מכל מקום מאחר ובזמן בית המקדש, היו עם ישראל עולים לשם לקיים מצות עליה לרגל, והיו עולים גם מבבל שהוא ישוב יהודי המרוחק ביותר אז מירושלים, וזמן חזרתם אָרַךְ כשבועיים ימים עד הגיעם למחוז חפצם, לכך תיקנו חז"ל לעכב את בקשת הגשם, כדי שלא ירדו גשמים כשהם עדיין בדרך ויעכבום ויצערום. ואף לאחר חורבן בית המקדש, היו מתאספים מכל התפוצות לעלות לרגל לכותל המערבי שלא זזה שכינה משם, ומפני תקנת עולים אלו איחרו את השאלה של טל ומטר לשבעה בחשון. (ו עו)
בחוץ לארץ [לבד ממקומות שהאקלים דומה לשל ארץ ישראל], מתחילים לבקש על הגשמים כחודש וחצי לאחר ארץ ישראל, מתפילת ערבית של יום הששים שאחר תקופת תשרי [מובא בלוחות השנה זמן התקופה]. וטעם ההבדל בין חוץ לארץ לארץ ישראל, מאחר ובחוץ לארץ גשמיהם מרובים ואינם צריכים לגשמים כל כך מיד בתחילת החורף, לא כן בארץ ישראל שאין הגשמים מרובים וזקוקים להם יותר, לכן מקדימים לבקש מליל ז' בחשון. (ו פא)
מי שטעה ואמר ברך עלינו [ותן טל ומטר] לאחר שמחת תורה קודם ז' בחשון או קודם יום השישים לתקופה בחוץ לארץ, יצא. כי על כל פנים עונת הגשמים היא. ובצרוף דעת הגאונים, הרמב"ן והרא"ה, שכיום שאין בית מקדש ואין עולים לרגל שחוזרים מירושלים לבתיהם, צריכים כבר ממוצאי החג לבקש על הגשם. (ו עח, פג)
טעה ואמר ברכנו [ותן ברכה]
נזכר בסיום הברכה קודם שחתם ברוך אתה ה' – לבני ספרד, יחזור לתחילת הברכה. ולבני אשכנז יאמר: "ותן טל ומטר לברכה", וימשיך הברכה. (הלכה ברורה ו קצד)
חתם ברוך אתה ה' – יאמר: "למדני חוקיך", ויחזור לתחילת הברכה.
חתם ברוך אתה ה' מברך השנים – כל שלא התחיל תקע בשופר, יאמר: "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה" בלבד, וימשיך תקע בשופר.
התחיל תקע בשופר – ימשיך עד "שמע קולנו", ולפני שיאמר 'כי אתה שומע תפלת כל פה', יאמר: "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה" בלבד.
חתם ברוך אתה ה' ולא אמר שומע תפלה – יאמר: "למדני חוקיך", כדי שיהיה נראה כאומר פסוק, ויאמר שם "ותן טל ומטר…" כנ"ל, כי אתה שומע תפלת כל פה וכו'.
חתם שומע תפלה – יאמר "ותן טל ומטר…" לפני ברכת רצה.
התחיל תיבת 'רצה' או שנזכר בהמשך העמידה – חוזר לברך עלינו, וממשיך תקע בשופר ושאר הברכות על הסדר.
סיים 'יהיו לרצון אמרי פי' השני – אף שעדיין לא פסע לאחוריו, חוזר לראש התפילה. ואם רגיל להוסיף תחינות ובקשות לאחר מכן, כל עוד שלא סיימן – חוזר לברך עלינו, אבל אם נזכר לאחר שסיימן – חוזר לראש התפילה. (קיז ס"ה. ו פד)
אם טעה ולא ביקש על הגשם בערבית של ליל ז' בחשון, דינו כנ"ל. ואולם אם סיים תפלתו, יחזור להתפלל בתנאי של נדבה. (ו פח)
כתב הראבי"ה: אם נזכר שלא אמר ותן טל ומטר אחר שחתם מברך השנים, אומר שם ותן טל ומטר וממשיך תקע בשופר כנ"ל, וכדין הטועה בברכת המזון בשבת ולא אמר רצה והחליצנו, ונזכר אחר שחתם ברוך אתה ה' בונה ירושלים ולא התחיל ברכה רביעית, שאומר: ברוך… אשר נתן שבתות למנוחה וכו'. ויש להבין, הלוא כששכח רצה והחליצנו, תקנו לו חז"ל ברכה מיוחדת בשם ומלכות, בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה וכו', ומדוע לא תקנו גם פה ברכה בפני עצמה בין מברך השנים לתקע בשופר? ויש ליישב שאם יוסיף ברכה באמצע העמידה, יש כאן הפסק באמצע הברכות, ולכן לא התירו לו להוסיף אלא נוסח בקשה בלבד ותן טל ומטר לברכה, כי כל עוד שלא התחיל את הברכה הבאה, נחשב לו כאילו הוא עדיין בברכה הקודמת. לא כן בברכת המזון שכבר סיים את שלושת הברכות שהן מהתורה [שברכה רביעית חז"ל תיקנוה], נמצא שסיים ברכת המזון של תורה, ולכן אין כאן חשש הפסק אם יוסיף ברכה. (בית יוסף סימן קיד)
מי שטעה ונזכר באלוקי נצור [שדינו שחוזר לברך עלינו], ושמע קדיש או קדושה, לא יענה. ואף שבדרך כלל עונה שם, מכל מקום במקרה זה לא יענה, כי אם יענה נמצא שגילה דעתו שסיים תפילתו לגמרי, שהרי באמצע התפילה אסור לענות, ויצטרך לחזור לראש התפילה, לכן ישתוק ויכוון למה שאומר השליח צבור, ואז יחזור רק לברך עלינו. (ו צ)
מסופק אם אמר ברך עלינו
מי שהסתפק אם אמר ברך עלינו [ותן טל ומטר לברכה] אחר שהתחיל 'רצה', אם הוא בתוך שלושים יום לשבעה בחשון [עד ז' כסלו] – חוזר כפי החילוקים שהובאו לעיל, כי מן הסתם מתוך הרגל לשונו אמר ברכנו [ותן ברכה], אבל לאחר שלושים יום – אינו חוזר, שמן הסתם לאחר תשעים תפילות שבמשך שלושים יום, הורגלה לשונו לומר כהוגן. ועצה טובה, שבליל ז' בחשון יחזור 90 פעם: "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו" – לבני ספרד. ולבני אשכנז יאמר – "ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". ואז – אם יסתפק, אינו חוזר. (טור ושו"ע קיד ס"ט. ו צ)
ישראלי שיצא לביקור בחו"ל קודם ז' בחשון, ימשיך לומר "ברכנו" גם לאחר ז' בחשון [שלא כמנהג ארץ ישראל], ויאמר "ותן טל ומטר…" בשומע תפלה. אולם אם יצא אחר ז' בחשון, ימשיך לומר ברך עלינו [שלא כמנהג חוץ לארץ]. ואם העלוהו שליח ציבור יאמר "ברכנו", ובשומע תפלה יאמר בלחש "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה". (ו צז, צח)
תייר שבא מחוץ לארץ לבקר בארץ ישראל קודם שישים יום לתקופה, יאמר ברך עלינו כמנהג ארץ ישראל, וכשיחזור לחו"ל יחזור לומר כמנהגם, וטוב שיאמר ותן טל ומטר וכו' בשומע תפלה. (ו צט)
ברכת השנים [בקיץ] – ממוצאי יום טוב הראשון של פסח, מתחילים לומר "ברכנו" [ותן ברכה] עד ז' בחשון בשנה הבאה.
טעה ואמר ברך עלינו [ותן טל ומטר לברכה],
נזכר בסיום הברכה קודם שחתם ברוך אתה ה' – לבני ספרד, יחזור לתחילת הברכה. ולבני אשכנז יאמר: "ותן ברכה", וימשיך הברכה. (ה"ב ו קצד)
חתם ברוך אתה ה' – יאמר: "למדני חוקיך", ויחזור לתחילת הברכה.
חתם ברוך אתה ה' מברך השנים או שנזכר בהמשך העמידה – חוזר לברכנו, וממשיך תקע בשופר והלאה על הסדר.
סיים 'יהיו לרצון אמרי פי' השני – אף שעדיין לא פסע לאחוריו, חוזר לראש התפילה. ואם רגיל להוסיף תחינות ובקשות לאחר מכן, כל עוד שלא סיימן – חוזר לברכנו, אבל אם נזכר לאחר שסיימן – חוזר לראש התפילה. (קיז ס"ה. ו פד, צט)
מסופק אם אמר ברכנו
מי שהסתפק אם אמר ברכנו [ותן ברכה] אחר שחתם ברוך אתה ה' מברך השנים, אם הוא בתוך שלושים יום לט"ז בניסן [עד ט"ז אייר] – חוזר כפי החילוקים שהובאו לעיל, כי מן הסתם מתוך הרגל לשונו אמר ברך עלינו [ותן טל ומטר לברכה], אבל לאחר שלושים יום – אינו חוזר, שמן הסתם לאחר תשעים תפילות שבמשך שלושים יום, הורגלה לשונו לומר כהוגן. ועצה טובה, שביום טוב ראשון של פסח יחזור 90 פעם: "רופא חולי עמו ישראל, ברכנו" – לבני ספרד. ולבני אשכנז יאמר – "ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן ברכה על פני האדמה". ואז – אם יסתפק, אינו חוזר. (טור ושו"ע סימן קיד ס"ט. ו צ)
רצה – ישים לב בראשי חודשים ובחגים להוסיף נוסח 'יעלה ויבוא'. ופרטי הדינים בזה, מבוארים בעזרת ה' כל אחד במקומו [בהלכות ראש חודש ובהלכות המועדים].
מודים – מי שטעה בתפלתו ובמקום "מודים" הרגיל, אמר "מודים דרבנן", יצא. (ו קצד)
אלוקי נצור – כתב החיד"א: ידקדק באמירת "אלוקי נצור לשוני מרע וכו'", ויבין מה שאומר: "ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה", שתיבת 'לכל' כוללת בין גדול בין קטן, בין עני בין עשיר, בין חכם בין טפש, ואיך יקפיד אחר כך ויכעס?! (ו קלא)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5