——–
א. ויקרא אל משה (א.א)
איתא בבעל הטורים – "ויקרא" א' ד"ויקרא" זעירא. שמשה לא רצה לכתוב אלא "ויקר" כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה לו ה' אלא במקרה, וא"ל הקב"ה לכתוב גם בא' וכתבה קטנה.
יש לתמוה, דהא כל אות ואות שישנה בתורה, תלויים בה תילי תילים של הלכות. כיצד א"כ, מיעט משה אות אחת מן התורה נגד רצון ה'?
ב. עוד יש להבין, כיצד לבסוף הסכים ה' להשאיר את אות הא' קטנה כפי שעשה משה?
ג. עוד יש לשאול, מדוע באמת לא הסכים ה' עם משה לכתוב "ויקר" אלא ציוהו לכתוב "ויקרא"?
ד. עוד יל"ע, דאיתא במדרש תנחומא (סוף כי תשא), כי משיור הדיו של א' זעירא זו שנשתייר בקולמוס, העבירו על ראשו, ומזה קרני ההוד.
ויש להבין, מה העניין שזכה משה שקרן עור פניו דווקא מן אותם שיירי הדיו של אות ה-א' דויקרא?
ה. עוד יל"ע, מה העניין שנהג משה בדיו התורה שלא כמנהגו בשפיכתו על ראשו – מעשה אשר אינו נראה כמעשה מרומם וכו'?
ו. ויקרא אל משה (א.א)
איתא בויקרא רבה (פ"א.ג) – עשרה שמות נקראו לו למשה וכו'. אמר לו הקב"ה למשה: חייך, מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה -"ותקרא שמו משה", הוי "ויקרא אל משה".
וצ"ע, מדוע קראו ה' למשה דווקא כשם שקראתו בתיה, ולא באחד משאר עשרת שמותיו. [ועוד שהרי השם "משה" איננו מביע אלא את פעולת המשייה של בתיה]?
ז. ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וכו' (א.א)
איתא במדרש רבה (א.טו) – מכאן אמרו: כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו וכו'.
וצריך להבין, מדוע באמת "נבילה טובה הימנו"?
ח. עוד יש לידע, מדוע דרשו חז"ל את יסוד "נבילה טובה הימנו" דווקא בקרא הכא ד"ויקרא"?
ט. ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל (א.יז)
פירש רש"י – נוצה ממש, והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב והקטיר – כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני.
ויש לידע, מה העניין שעל אף הריח הרע של שריפת כנפי העוף, קרבים הם לגבי המזבח ואף "המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר [מאמר סב] בעניין עבירה לשמה. וז"ל – אין דרכו של האדם ברורה לפניו, ונשאר מקום לספיקות, ומחמת שלוש סיבות, האחת, מה דאיתא בגמ' נזיר (כג ב): "גדולה עבירה לשמה", היינו שלפעמים על האדם לעשות דבר שבעצם הוא עבירה, אם יש לו בזה כוונה לשם שמים. וא"כ אין דרכו של האדם ברורה לפניו, כי אף כשיודע שדבר זה אסור מן התורה, עדיין יתכן שיש לעשותו משום "גדולה עבירה לשמה".
השנית, מה שאמרו בגמ' מנחות (צט א): "אמר ריש לקיש: פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה". ופרש"י: "כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, זהו יסודה. כלומר, מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה".
השלישית, מה שאמרו בגמ' תמורה (יד ב): "ר' יוחנן ור"ל וכו' ודרשי הכי "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל". ופרש"י: "כשעושין הדבר לשם קדושת השם ראוי להפר תורתך".
הדברים הללו עלולים להביא מבוכה רבה לכל בן תורה, כי הרי כל עבירה יתכן בה לשמה, וכל ביטול תורה יתכן בו "ביטולה זהו יסודה", וכל שאלה של "הפרו תורתך" שייך בה עת לעשות, והדין בשו"ע אינו פותר את הספיקות במקרים הללו, והשאלה – מה עלינו לעשות – במקומה עומדת. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי פעמים, אף כשיודע כי מעשהו אסור מן התורה, עדיין יתכן שיש לעשותו משום "גדולה עבירה לשמה". כי פעמים "שביטולה של תורה זהו יסודה". עד שנחשב ש"מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה".
וכפי שהורונו רבותינו, לנהוג בבריאות הגוף והנפש גם יחד, ופעמים להשתמש בגשמיות למען קיום הרוחניות.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב', ג', ד' וה' מתורצות – רצתה התורה ללמדנו, כי אפשר ש"ויקרא ה' אל משה" דווקא מכח בחינת "ויקרא"- א' ד"ויקרא" זעירא.
כרצון משה לעשות הא' דויקרא זעירא. ברצונו לרמז לנו, כי פעמים שמעשינו נראים חיצונית כ"ויקר" כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה לו ה' אלא במקרה. ואף נראה כי פועלים אנו מעשינו כבחינת "א' זעירא"- שלא כרצון ה'.
אך מ"מ, "א"ל הקב"ה לכתוב גם בא' וכתבה קטנה"- כי פעמים שרצון ה' שנתבטל מתורתו, ונקטין אף את אותיות ה'. כי פעמים שביטולה זהו יסודה, למען התעלותינו הרוחנית בהחלפת כוחותינו למען קיום מצוות ה'.
לזה דווקא משיור הדיו של א' זעירא זו שנשתייר בקולמוס, העבירו משה על ראשו וזכה לקרני ההוד. ללמדנו, כי פעמים דווקא משיורי הדיו, אשר אינם נכתבים ונלמדים כהרגלם, אלא נשפכים ומתבטלים בשפיכתו על ראשנו, בעושינו מעשים אשר נראים כביטול תורה וכמעשים אשר אינם נראים כי הינם למען רוממות התורה, הוא אשר מזכנו לגדלות האדם להיות ת"ח גדול ומאיר בתורה, בזכיית האדם בקרני הוד התורה, בהיותו בבחינת "ויקרא ה' אל משה".
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – מכל עשרת שמותיו של משה, לא קראו ה', אלא בשם שקראתו בתיה בת פרעה -"ותקרא שמו משה", הוי "ויקרא אל משה". ללמדנו, כי פעמים מעשה חולין כמעשה בתיה בת פרעה, ברצותה למשוט התיבה, נגד רצון אביה [- כביכול מעשה הנראה חיצונית כמעשה אסור], נחשב הוא למעשה קדוש ומרומם, עד ששמו של מנהיגם של ישראל נקרא על שמו.
ללמדנו, כי בכדי לצאת "משה"- גדול הדור, בבחינת "ויקרא אל משה" אפשרי דווקא בהיותו בבחינת "משה"- מעשה בתיה, בעשותו פעמים "ביטולה למען יסודה" תוך התכוונו לטובה למען התעלותו הרוחנית לעשות רצון בוראו.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וכו'"- מכאן אמרו: כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו וכו'. כי ת"ח אשר אין בו "דעת", כאשר אינו מערב "דעת" בקיום תורתו, בלומדו התורה ללא מנוחת הנפש ובריאות הגוף כראוי, "אינו ת"ח"- כי לא יגיע הוא לבסוף להתעלותו הראויה, בהריסתו כל תורתו. כי פעמים בעת הצורך "ביטולה זהו יסודה".
אין ראוי לדרוש את יסוד "נבילה טובה הימנו" אלא דווקא בקרא הכא ד"ויקרא", אשר מלמדנו יסוד נעלה זה דא' זעירא – כי זהו רצון ה' יתברך.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – ציותה התורה את הכהן כי "ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל", ועל אף כי אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, אמר הכתוב והקטיר – כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני. ללמדנו, כי פעמים מצוונו ה' לעשות מעשים אשר נראים חיצונית כביכול "כמריחים ריח רע, ואף חיצונית נפשו של אדם קצה ממעשים אלו", אך רצון ה' בהקטרה זו, למען קיום התורה, כי פעמים שביטולה זהו יסודה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5