——–
בפסוק ראשון, יתן יד ימין על עיניו, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שימנעהו מלכוון. ובעל משקפיים, אינו צריך להסירם כשנותן היד על עיניו. (ד תקלב, תקלו)
יקרא בפיסוק זה, ויכוון פירוש המילים: "שמע ישראל" – הָבֵן עם ישראל. "ה' אלוקינו" – אדון הכל היה הווה ויהיה, שהוא יכול הכל ומולך עלינו, "ה' אחד" – אדון הכל היה הווה ויהיה, יחיד ומיוחד. (ד תקלה)
עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון, ואם לא כיוון בו לקבל עליו עול מלכות שמים, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולקוראו שוב. (סימן סג סעיף ד. ד תקלב)
ידגיש את אות יו"ד של 'שמע ישראל', שלא תשמע כאל"ף, אִשְראל. (סימן סא סעיף יח)
אמרו חז"ל (ברכות יג ע"ב): כל המאריך באחד – מאריכים לו ימיו ושנותיו. והיינו שיאריך מעט בחי"ת, ויכוון שהקב"ה מושל בשמים ובארץ [ז' רקיעים והארץ=ח]. ויאריך בדלי"ת, ויכוון שהקב"ה יחיד בעולמו, ומושל בד' רוחות העולם. ואם אינו יכול להאריך ולכוון בשיעור זה, יאריך בכוונה במחשבתו. ואולם, לא יאריך באל"ף, כדי שלא ישמע כאומר אֵי – חד, כאילו אינו אחד, חס ושלום. (טור ושו"ע סימן סא סעיפים ו, ח. ד תקלז)
אל תשכח להמליך את הקב"ה גם עליך
אומר רבי ישראל מסלנט: אדם זוכר להמליך את הקב"ה על כל העולם, שבעה רקיעים, בארץ ובארבע רוחות העולם, אך שוכח להמליכו על עצמו.
כשמאריך ב-ד' של אחד, יאמרנה מעט רפויה, כדי שלא ישמע כאומר: 'דֵ', או כאומר 'דוֹ', שזה שניים בארמית, חס ושלום. (ד תקלח)
כתב מרן השלחן ערוך (סימן סב סעיף ה): "צריך שליח ציבור להשמיע קולו ב'שמע ישראל', כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים כולם יחד".
אמרו במדרש (שיר השירים רבה פרק ח): "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי". כשישראל נכנסים לבתי כנסיות וקוראים קריאת שמע בכוונת הדעת, בקול אחד, בדעה וטעם אחד, הקב"ה אומר להם: "היושבת בגנים", כשאתם קוראים "חברים" [חבורה אחת יחד], אני ופמליא שלי מקשיבים "לקולך השמיעיני". אבל כשקוראים בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם, רוח הקודש צווחת ואומרת "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי", לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד, בנעימה אחת, "עַל הָרֵי בְשָׂמִים", בשמי שמים העליונים". ע"כ.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5