לדעת הרב עובדיה זיע"א
——–
מאורע מסעיר זה לבטח הכה גלים בעולם כולו. כולם דיברו ודשו בפרשיה המסעירה. מה בדיוק היה ואיך היה, מה היא אמרה ואיך הוא הגיב, כן מוצדק או לא מוצדק, מי יעץ ומדוע יעץ, כיצד יתגלגלו העניינים הלאה, ומי תהיה המלכה הבאה…
אבל שום פרשן פוליטי לא ידע את האמת שעומדת מאחורי הדברים. למעשה, במאורע זה, הטמין הקב"ה כמה זרעים ראשונים להצלתם העתידית המופלאה של היהודים:
* בראש ובראשונה, כעת התפנה כסא המלכות עבור אסתר, שבאמצעותה יגלגל הקב"ה את נס ההצלה.
* הנה, לאחר שהתפכח אחשורוש מיינו, הוא הצטער מאוד מאוד על הריגת ושתי. הצער והכאב הפכו עם הזמן לתחושת כעס ושנאה, אשר הלכה והתפתחה בליבו של אחשורוש כלפי המן יועצו. אומנם בהמשך הדרך הוא העלה את המן לגדולה – אך היה זה מתוך אינטרסים ושיקולים שונים. אולם בליבו נטר לו שנאה, והיתה זו הכנת הקרקע להוצאתו להורג. [ולכן ממוכן שהוא המן, נכתב שמו במגילה כך: "מומכן" – "מום כאן", שהחל ממעשה זה שמר לו אחשורוש טינה חזקה.]
– "הוא שהרג את אשתו [ושתי] מפני אהובו [המן], הוא שהרג לבסוף את אהובו [המן] מפני אשתו [אסתר]".
* יתירה מזו: המן כעת הכין לעצמו את הפח שאליו הוא יפול! באומרו "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר" – בזאת הגיש המן הצעת חוק חדשה במלכות פרס, לפיה תינתן למלך סמכות עליונה ובלעדית לחרוץ משפט בדיני נפשות, מבלי להתייעץ עם השרים והשופטים. והצעת החוק הזו אכן אושרה! ובקדרה שבישל בה נתבשל: כאשר בהמשך קצף עליו המלך ורצה להורגו, מיד יכול היה להצביע על העץ ולצוות: "תלוהו עליו". אילו לא נחקק חוק זה, היה צריך המלך לכנס ועדת יועצים ולהגיש תביעה בבית המשפט העליון, והמן הדיפלומט כבר היה יודע איך לצאת מזה. הוא היה משתמש בקשריו הרבים, מוחק ראיות מפלילות מפה ומשם, מעביר כמה מעטפות מתחת לשולחן, דואג לגייס איזה עד מדינה מפוקפק, והבג"ץ כבר היה מוצא את הדרך להוציא אותו זכאי… (רבי שמואל די אוזידא בפירוש למגילה עמוד נו)
* איגרותיו של אחשורוש, התקבלו בקרב האזרחים – תחילה בגיחוך מה: איזה מלך כסיל, הלוא מי אינו יודע כי כל אדם שורר בביתו?! אפילו קרח או מוכה שחין – בביתו הוא מלך. [טוב, אז עדיין לא קמו ארגונים למען זכויות האישה (ששכחו קצת גם את זכויות הגבר. טוב, לא משנה)]. זה המסר החשוב שהמלך רוצה להעביר באיגרותיו המלכותיות?!
הגיחוך התחלף בלעג של ממש, כאשר כעבור תקופה קצרה פשטה השמועה כי המלך שרוי בצער רב על אובדן המלכה. איזה מלך הפכפך! אם הוא כל כך אוהב אותה – מדוע הסכים להוציאה להורג?!
כך קיבלו איגרותיו של אחשורוש התייחסות ורושם של הפכפכיוּת. והיה זה הנס של היהודים! כעבור שנים, כאשר קיבלו אזרחי המדינה אגרות נוספות – "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים… ביום שלושה עשר לחודש אדר…" – שונאי ישראל חגגו. היה קשה להם להמתין למועד הנקוב, שיחול בעוד כמעט שנה. הם רצו והשתוקקו לבצע את הכתוב – מיד ועכשיו. ואז חלילה לא היה נשאר מ[שונאיהם של] ישראל שריד ופליט. אלא שדבר אחד מנע מהם לעשות זאת – זכרן של האגרות הראשונות שנשלחו לפני כמה שנים. היטב זכרו כי המלך התחרט לבסוף על מה שגזר על ושתי. ואם כן אולי גם עכשיו הוא עתיד להתחרט, ואז הוא ידרוש את דמם של היהודים. כך נאלצו שונאי ישראל לחכות בסבלנות, עד היום המיועד, אשר התהפך לבסוף לששון ולשמחה. (מגילה יב ע"ב)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
חג החנוכה בהלכה ובאגדה
אלול התשס"ח – טלפונים לפרטים, ברורים והזמנות: 04-9988996 0522-813833
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5