פֶּרֶק תְּשִׁיעִי [קצז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַצְּדָקָה שֶׁאָדָם נוֹתֵן לְפַרְנָסַת יְתוֹמִים הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה, לְפִי שֶׁהֵם קְטַנִּים וַעֲגוּמִים וְאֵין לָהֶם אָב שֶׁיְּרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְעַל זֶה קְרָאָהוּ "עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל־עֵת" (תהלים קו, ג), כִּדְאִיתָא בַּפֶּרֶק שֶׁלִּפְנֵי זֶה. וְחַיָּבִין לָתֵת לָהֶם מְזוֹנוֹת וּלְהַשִּׁיאָן. וְהַיְתוֹמָה קוֹדֶמֶת לַיָּתוֹם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק מְצִיאַת הָאִשָּׁה (כתובות סז, א): תָּנוּ רַבָּנָן: יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהִתְפַּרְנֵס, מְפַרְנְסִין אֶת הַיְתוֹמָה וְאַחַר כָּךְ מְפַרְנְסִין אֶת הַיָּתוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לְחַזֵּר וְאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּה לְחַזֵּר. יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לִינָּשֵׂא מַשִּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין אֶת הַיָּתוֹם, מִפְּנֵי שֶׁבָּשְׁתָהּ שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה מִשֶּׁל אִישׁ. תָּנוּ רַבָּנָן: יָתוֹם שֶׁבָּא לִישָּׂא, שׂוֹכְרִים לוֹ בַּיִת וּמַצִּיעִין לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו, ח). "דֵּי מַחְסֹרוֹ", זֶה בַּיִת; "אֲשֶׁר יֶחְסַר", זֶה מִטָּה וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן; "לוֹ", זוֹ אִשָּׁה וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, יח).

להתפרנס. מזונות של צדקה: דרכו לחזור. על הפתחים: לינשא. משל צדקה דאמרינן אשר יחסר לו זו אשה:

גַּם מָצִינוּ לַחֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ זְהִירִין מְאֹד בִּצְדָקַת יָתוֹם וִיתוֹמָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית כד, א): אֶלְעָזָר אִישׁ כְּפַר בַּרְתּוֹתָא כַּד הֲווּ חֲזוּ לֵיהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה הֲווּ טָשׁוּ מִנֵּיהּ, דְּכָל דַּהֲוָה נָקִיט הֲוָה יָהִיב לְהוּ. יוֹמָא חַד סָלִיק לְשׁוּקָא לְמִזְבַּן לֵיהּ נְדוּנְיָא לִבְרַתֵּיהּ. חַזְיוּהָ גַּבָּאֵי צְדָקָה, טָשׁוּ מִנֵּיהּ. אָזַל בַּתְרַיהוּ, אֲמַר לְהוּ: בְּמַאי עַסְקִיתוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: בְּיָתוֹם וִיתוֹמָה. אָמַר לָהֶם: הָעֲבוֹדָה, שֶׁהֵן קוֹדְמִין לְבִתִּי. שָׁקַל כָּל דַּהֲוָה בְיָדֵיהּ יָהֵב לְהוּ. פָּשׁ בְהַדֵיהּ חַד זוּזָא, זָבֵין בֵּיהּ חִטִּים וְאַסֵּיק שָׁדְיֵהּ בְּאַכְלְבָּא (פירוש: אוצר של חטים). אֲתָאִי דְּבֵיתְהוּ, אָמְרָה לָהּ לִבְרַתָּהּ: מַאי אַיתִי לָךְ אָבוּךְ? אָמְרָה לָהּ: כָּל מַאי דְּאַיתֵי, בְּאַכְלְבָּא אַסֵּיק. סָלְקָא, חַזְיֵהּ לְאַכְלְבָּא דְּמַלְיָיָא חִטֵּי וְקָא נַפְקָא בְּצִינוֹרָא דְּדַשָּׁא. כִּי אֲתָא מִבֵּי מִדְרְשָׁא, אָמְרָה לֵיהּ: בּוֹא וּרְאֵה מֶה עָשָׂה לָךְ אוֹהֲבָךְ. אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, הֶקְדֵּשׁ הֵן עָלַיִךְ וְאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא כְּאֶחָד מֵעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל.

טשו מיניה. הגבאים היו מתחבאין מלפניו משום כשראה גבאי שגובה לצדקה היה נותן לגבאים כל מה שהיה אצלו: ביתום ויתומה. להזדווגם זו לזו: בצינורא דדשא. שהיה האוצר כל כך מלא עד שהחטים דוחקין ויוצאין לחוץ בנקבים של צינורא דפתחא: אוהבך. הקב"ה שהיתה יודעת שהוא לא נתן כ"כ בו: אלא כאחד מעניי ישראל. משום דמעשה נסים הוא ואסור לאדם ליהנות ממעשה נסים כדאמרינן ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו:

וּבָרוּר הוּא שֶׁצְּדָקַת יָתוֹם וִיתוֹמָה שְׂכָרוֹ גָּדוֹל.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5