פֶּרֶק שֵׁנִי [שכז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כְּשֶׁאָדָם מִתְעַסֵּק בְּדִבְרֵי מִצְוָה וּגְמִילוּת חֶסֶד וְשָׁלוֹם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁד בַּחֲבֵרָיו הַכְּשֵׁרִים, אֲבָל דָּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, יֵשׁ לוֹ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. וְגַם מִן הַשָּׁמַיִם מְשַׁלְּחִין לוֹ שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַבָּא אוּמְנָא, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ (תענית כא, ב): אַבָּא אוּמְנָא הֲווּ מַיתוּ לֵיהּ שְׁלָמָא מֵרְקִיעָא כָּל יוֹמָא, וּלְאַבַּיֵּי מִמַּעֲלֵּי שַׁבַּתָּא לְמַעֲלֵּי שַׁבַּתָּא, וּלְרָבָא מִמַּעֲלֵּי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי לְמַעֲלֵּי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי. הֲוָה קָא חָלְשָׁה דַעְתֵּיהּ דְּאַבַּיֵּי עַל דְּאַבָּא אוּמְנָא. אָמְרוּ לֵיהּ: לָא מָצִית לְמֶעֱבַד כְּעוֹבְדֵיהּ. מַאי עוֹבְדֵיהּ דְּאַבָּא אוּמְנָא? הֲוָה עָבֵיד לְהוּ דוּכְתָּא לְגַבְרֵיהּ לְחוּדַייהוּ וּלְנָשֵׁי לְחוּדַייהוּ. וַהֲוָה לֵיהּ לְבוּשָׁא דְּאִית בֵּיהּ קַרְנָא דַהֲוַת בְּזִיעָא כִּי כּוּסִילְתָּא, דְּכִי הֲוָת אָתְיָא אִתְּתָא הֲוָה מַלְבִּישׁ לָהּ, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִיסְתַּכֵּל בָּהּ. וַהֲוָה לֵיהּ דוּכְתָּא מִבָּרָא לְמִרְמָא בֵּיהּ פְרִיטֵי; מָאן דְּאִית לֵיהּ רָאמֵי בֵיהּ וּמָאן דְּלֵית לֵיהּ [הֲוָה יָתִיב וְיָתִיב וְ]לָא מִיכְסִיף. וְכַד הֲוָה חָזֵי אִינֵישׁ דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ, הֲוָה יָהֵב לֵיהּ פְּרִיטֵי וַאֲמַר לֵיהּ: זִיל אִיבְרֵי נַפְשָׁךְ. זִמְנָא חָדָא שָׁדַר אַבַּיֵּי זוּגָא דְרַבָּנָן לְמִבְדְקֵיהּ. אָזְלוּ לְבֵיתֵיהּ וְאַכְלִינְהוּ וְאַשְׁקִינְהוּ וּמָךְ לְהוּ בִסְתַּרְקֵי. לְצַפְרָא כַרְכִינְהוּ וְאַיתִינְהוּ לְשׁוּקָא. אָמְרוּ לֵיהּ: לְשַׁימִינְהוּ מַר. אֲמַר לְהוּ: הָכֵי וְהָכֵי שָׁווּ. אָמְרוּ לוֹ: דִּלְמָא שָׁווּ טְפֵי? אֲמַר לְהוּ: בְּהָכֵי שָׁקְלֵי לְהוּ. אָמְרוּ לֵיהּ: בְמַאי חֲשַׁדְתִּינָן? אֲמַר לְהוּ: אֲמִינָא, מִילְתָא דְמִצְוָה אִית לְהוּ לְרַבָּנָן וּכְסִיפָא לְהוּ מִילְתָא לְמֵימָר. אָמְרוּ לֵי:הּ לִשְׁקְלִינְהוּ מַר. אֲמַר לְהוּ: מֵהַהִיא שְׁעְתָּא אֲסַחְתֵיהּ לְדַעְתִּי מִינָאִי וְיְהַבִיתִינְהוּ לִצְדָקָה. חָלשׁ דַּעְתֵּיהּ דְרָבָא בִּדְאַבַּיֵּי. אָמְרוּ לֵיהּ: מִסְתַּיָךְ דְּקָא מִגְנָא זְכוּתָךְ אֲכוּלָא כְּרַכָּא.

אבא אומנא. מקיז דם. בא לו שלמא מרקיעא בת קול אומרת לו שלום עליך: הוה עביד להו. כשהיה מקיז דם לבני אדם: ולנשי לחודייהו. לצניעותא: קרנא. שמוצצין בו את הדם קעפ"ף זעצין בל"א: דהות בזיעא. והיה בו נקב וסדק קטן כמו כי כוסילתא כמו העוקץ של הסכין שהקיז דם: למרמא ביה. מעות שכירתו דשקל: לא מיכסף. דעבד כאלו זרק שם המעות וגם הוא לא ידע מאן דזרק שם המעות ומאן דלא זרק: איברי נפשך. תבריא עצמך כלומר קנה לך אכילה ושתיה ואכול ושתה כדי שיבריא גופך: למבדקיה. במעשיו לבדקו: בסתרקי. טפיט"ן בל"א: לצפרא כרכינהו. רבנן לביסתרקי דאבא אומנא שהיו ישנים עליהם ואייתינהו לשוקא לזבונינהו פגע בהן אבא אומנא ואמרו ליה לשיימינהו מר כמה הן שוים והב לנו דמייהו והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנים או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהן: במאי חשדתינן. כשראית שלקחנוהו: מלתא דמצוה. כגון חתן וכלה להשיאם או פדיון שבוים: וכסיפא. ובושים אתם למימר לי לאלתר ואהכי אתיתו למגבי גבאי למיעבד כולי האי: לשקלינהו מר. שלא עשינו אלא לנסותך אמר אבא אומנא אסחתיה העתקתי דעתי מהם כשראיתי בידכם ואתיאש מהם להיותם לצדקה על כן לא אחזור ללקחם מצדקה: חלש דעתיה דרבא. דלאביי אתא שלמא כל מעלי שבתא ולרבא במעלי יומא דכפורי אמרו ליה מסתייך די לך דבר זה דבזכותך אתה מגין על כל העיר:

רְאוּ כַּמָּה הָיוּ מַעֲשָׂיו טוֹבִים. וּגְדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּם אֵיךְ הָיָה דָנָם לְכַף זְכוּת בְּדָבָר זֶה. וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת (משנה ו): וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

והוי דן את כל האדם לכף זכות. כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן כגון אדם שאין אנו יודעין ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לכף זכות ואפשר לדונו לחובה מדת חסידות לדונו לכף זכות אבל אדם שהוחזק ברשע מותר לדונו בחובה שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה:

וְזֶהוּ סִבַּת מְנִיעַת הַקְּטָטָה בֵּין הַחֲבֵרִים וְרִבּוּי הַשָּׁלוֹם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם לְכַף זְכוּת, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק מְפַנִּין (קכז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת דָּנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּרַד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן לַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן וְנִשְׂכַּר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד שָׁלֹשׁ שָׁנִים. בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי וְאֵלֵךְ וְאָזוּן אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי. אָמַר לוֹ: אֵין לִי מָעוֹת. תֵּן לִי בְּהֵמוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי בְּהֵמוֹת. תֵּן לִי קַרְקָעוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי קַרְקָעוֹת. אֲמַר לֵיהּ: תֵּן לִי פֵרוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי. תֵּן לִי כָרִים וּכְסָתוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי. הִפְשִׁיל טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהָלַךְ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ לְבֵיתוֹ. וְאַחַר הָרֶגֶל נָטַל שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ וְעִמּוֹ מַשְׂאוֹי שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים, וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי "תֵּן לִי שְׂכָרִי" וְאָמַרְתִּי לְךָ "אֵין לִי" – בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנִי? אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא פְרַקְמַטְיָא בְזוֹל נִזְדַמֵּן לְרַבִּי וְלָקַח בָּהֶן. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי "תֵּן לִי בְהֵמוֹת". וְאָמַרְתִּי לְךָ "אֵין לִי" – בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנִי? אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא מֻשְׂכָּרוֹת הֵן בְּיַד אַחֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לִי "תֵּן לִי קַרְקָעוֹת" וְאָמַרְתִּי לְךָ "אֵין לִי" – בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנִי? אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא מוּחְכָרוֹת הֵן בְּיַד אַחֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי "תֵּן לִי פֵרוֹת" וְאָמַרְתִּי לְךָ "אֵין לִי" – בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנִי? אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי "תֵּן לִי כָרִים וּכְסָתוֹת" וְאָמַרְתִּי לְךָ "אֵין לִי" – בָּמֶּה חֲשַׁדְתָּנִי? אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הִקְדִּישׁ רַבִּי כָּל נְכָסָיו לַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ: הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהִדַּרְתִּי כָּל נְכָסַי מִפְּנֵי הוֹרְקְנוֹס בְּנִי, שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁבַּדָּרוֹם וְהִתִּירוּ לִי אֶת נִדְרִי. וְאַתָּה שֶׁדַּנְתַּנִּי לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יָדִין אוֹתְךָ לְכַף זְכוּת.

וזהו. כשתדין לכף זכות הוא סבה למניעת הקטטה: בפחי נפש. בדאבון נפש: מוחכרות. שוכר וחוכר חדא היא אלא זה שוכר במעות וחוכר בפירות ושניהן שוכרין מבעל הבית שדותיו זה נותן סך מעות לשנה וזה נותן לו סך פירות משדה בין שעושה הרבה בין מעט:

תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁפָּדָה רִיבָה אַחַת בַּת יִשְׂרָאֵל וְלַמָּלוֹן הִשְׁכִּיבָה תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו. לְמָחָר יָרַד וְטָבַל וְשָׁנָה לְתַלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁכַּבְתִיהָ אֶצְלִי – בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּנוּ תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק לָרַבִּי. בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי – בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ, שֶׁמָּא מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ רָאָה רַבִּי קֶרִי. אָמַר לָהֶם: כָּךְ הָיָה; וְאַתֶּם שֶׁדַּנְתּוּנִי לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יָדִין אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת.

בחסידאחד. כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אלעאי: שפדה ריבה. נערה מן השבוים: שאינו בדוק לרבי. שאינו מכיר במדותיו לסמוך עליו ולהניחה אצלנו:

תָּנוּ רַבָּנָן: פַּעַם אַחַת הֻצְרַךְ דָּבָר לַחֲכָמִים אֵצֶל מַטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִים אֶצְלָהּ. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ אֶצְלָהּ? אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: אֲנִי אֵלֵךְ. הָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְתַלְמִידָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּיתָהּ חָלַץ תְּפִלָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִכְנַס וְנָעַל דֶּלֶת בִּפְנֵיהֶם. אַחַר שֶׁיָּצָא, יָרַד וְטָבַל וְשָׁנָה לְתַלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: בְּשָׁעָה שֶׁחָלַצְתִּי תְּפִלַּי – בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? כְּסָבוּר רַבִּי, דִּבְרֵי קְדוּשָׁה אַל יִכָּנְסוּ בִמְקוֹם הַטּוּמְאָה. בְּשָׁעָה שֶׁנָּעַלְתִי דֶלֶת אַחֲרַי – בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ, שֶׁמָּא דְּבַר מַלְכוּת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי – בַּמֶּה חֲשַׁדְתּוּנִי? אָמַרְנוּ, שֶׁמָּא נִתְזָא צִינוֹרָא מִפִּיהָ עַל בְּגָדָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לָהֶם: הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הָיָה; וְאַתֶּם שֶׁדַּנְתּוּנִי לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יָדִין אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת.

מטרוניתא. כותית תרגום שומר הפלגשים נטיר מטרוניתא: דבר מלכות. וצריך להעלימו מהם: צינורא. רוק ורוקו של זב מטמא וגזרו על העובדי כוכבים ומזלות שיהיו כזבים לכל דבריהם:

לָמַדְנוּ כַּמָּה טוֹב לָדוּן לְאָדָם כָּשֵׁר לְכַף זְכוּת וְיִגְרֹם אַהֲבָה וְאַחְוָה בֵּין הַחֲבֵרִים. וְהַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים הוּא רַע וְנֶעֱנָשׁ בְּגוּפוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק הַזּוֹרֵק (צז, א): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵן לֹא־יַאֲמִינוּ לִי" וגו' (שמות ד, א), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, כְּבָר יִשְׂרָאֵל הֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, מַאֲמִינִים, דִּכְתִיב: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה"' (שם יד, לא), בְּנֵי מַאֲמִינִים, דִּכְתִיב: "וְהֶאֱמִן בַּה"' (בראשית טו, ו); אֲבָל אַתָּה אֵין סוֹפְךָ לְהַאֲמִין, דִּכְתִיב: "יַעַן לֹא־ הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" (במדבר כ, יב). וְלָקָה, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא־נָא יָדְךָ" וגו' (שמות ד, ו).

דכתיב. באברהם והאמין בה': עוד הבא נא ידך בחיקך והנה ידו מצורעת. היינו לוקה בגופו:

וּמִי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּדָבָר וְאֵין בּוֹ – מֻכְפָּל שְׂכָרוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק כָּל כִּתְבֵי (שבת קיח, ב): אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי עִם מִי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּדָבָר וְאֵין בּוֹ.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5