פֶּרֶק שֵׁנִי [רפא] – ספר מנורת המאור עם פירוש

צָרִיךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה לֵבוֹשׁ מֵחֲטֹאתָיו בְּזָכְרָם בְּלִבּוֹ, אוֹ כְשֶׁיִּתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם, וְיוֹעִיל לוֹ לִשְׁנֵי דְבָרִים: הָרִאשׁוֹן, לִכָּנַע לִבּוֹ מִן הַגַּאֲוָה שֶׁהָיְתָה בוֹ; וְהַשֵּׁנִי, לְבַל יוֹסִיף חֵשֶׁק הֶעָווֹן עוֹד בְּקִרְבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל־יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי" וגו' (ירמיה לא, יח). רוֹצֶה לוֹמַר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִסַּרְתַּנִי עַד שֶׁהֻכְרַחְתִּי לָשׁוּב מִדַּרְכִּי – נִחַמְתִּי, וַאֲנִי מִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָבַרְתִּי; וּמֵאַחַר שֶׁאֲנִי זוֹכֵר מַעֲשַׂי הָרִאשׁוֹנִים וּמוֹדִיעָם לְלִבִּי בִּזְכִירָה וּבְוִדּוּי – סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ, בְּצַעֲרִי אֶת כָּל גּוּפִי בִּיגוֹן לִבִּי וּבְשִׁבְרוֹן עַצְמִי, וַאֲנִי מוֹסִיף בְּלִבִּי בּוּשָׁה וּכְלִימָה בְּחֶרְפַּת חַטֹּאת נְעוּרַי. כִּי אִם אָדָם בּוֹשׁ בְּפֶשַׁע חֲבֵרוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, מַה יַּעֲשֶׂה בְּפָשְׁעוֹ לִפְנֵי מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ – אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִימָה. וּבִרְאוֹת אָדָם שֶׁמּוֹחֵל לוֹ חֲבֵרוֹ בְּרַחֲמוֹ עָלָיו, יֵבוֹשׁ מִמֶּנּוּ עַל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ. גַּם בִּרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַעֲבִיר עַל עֲווֹנוֹ וְאֵינוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ – יוֹסִיף בּוּשָׁה בִּלְבָבוֹ. וְעַל זֶה אָמַר: "כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי", רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁסָּלַחְתָּ לִי חֶרְפַּת נְעוּרַי, כְּמוֹ "נְשׂוּי־פֶּשַׁע" (תהלים לב, א). וְכֵן כְּתִיב: "לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ [וגו'], בְּכַפְּרִי־לָךְ לְכָל־אֲשֶׁר עָשִׂית" (יחזקאל טז, סג).

בפשע. שעשה לפני חבירו:

וְעַל דָּא גָּרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (יב, ב): אָמַר רַב הוּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי־לָךְ לְכָל־אֲשֶׁר עָשִׂיתָ נְאֻם ה' אֱלֹהִים". וְדִילְמָא צִבּוּר שָׁאנֵי? אֶלָּא מֵהָכָא: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־ שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא־עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה" (שמואל־א כח, טו), וְאִלּוּ בָּאוּרִים וְתוּמִים לָא קָאָמַר, מִשּׁוּם דְקָטַל נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וּמְנָא לָן דְּאַחִילוּ לֵיהּ? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת־יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד־ פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת־מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים" (שם שם, יט) וַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "עִמִּי" – בִּמְחִיצָתִי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי: מֵהָכָא, "וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה"' (שמואל־ב כא, ו). "בְּחוּר ה"' לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא "בְּחִיר ה"', יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: "שָׁאוּל בְּחִיר ה"'.

וגם ביד הנביאים וגם בחלומות. ולא א"ל גם באורים ותומים לפי שנתבייש ממנו שלא יאמר לו אתה גרמת לעצמך שלא נענית באורים ותומים לפי שהרגת את הכהנים: עמי במחיצתי. שמואל אמר לשאול שיהא עמו בגן עדן: ורבנן אמרי מהכא. שמעינן דאחילו לו והוקענום גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו שהיה רעב ג' שנים וישאל דוד בה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים שהרג את הכהנים שהיו מספיקין לגבעונים לחם ומים שהגבעונים נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ויקרא דוד לגבעונים ויאמר מה אעשה לכם וברכו את נחלת ה' והם אמרו לו יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום בגבעת שאול ובת קול יצאה וסיימה אחריהם בחיר ה' דודאי הם לא אמרו בחיר ה' שהרי לגנותו הם באין ולא לכבדו והמחבר אמר בחור ה' לא נאמר דאז י"ל שהגבעונים אמרו כן שאול שהיה בחור ה' למלכות ואף על פי כן חטא ע"כ נטרד מהבחירה אבל בחיר ה' משמע עדיין הוא בבחירת ה':

וְגָרְסִינָן נַמֵּי: מַאי "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן קְרַב אֶל־ הַמִּזְבֵּחַ" וגו' (ויקרא ט, ז)? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רוֹאֶה אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּתַבְנִית שׁוֹר וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ שֶׁמָּא הָיָה נִזְכָּר לוֹ עֲוֹן הָעֵגֶל וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִלִּקְרָב אֶל הַמִּזְבֵּחַ מִפְּנֵי אוֹתוֹ עָוֹן. וּמִיָּד אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "קְרַב אֶל־ הַמִּזְבֵּחַ" כְּבָר נִמְחַל לְךָ אוֹתוֹ עָוֹן, הוֹאִיל וְנִתְבַּיַּשְׁתָּ מִמֶּנּוּ.

כתבנית שור. י"ל משום שהיו קרנות למזבח:

לְפִיכָךְ, הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים אִם הָיָה בָּא לְיָדָם שׁוּם חֵטְא הָיוּ מַעֲלִין עַל לִבָּם אוֹתוֹ תָּמִיד וּמִתְבַּיְּשִׁין מֵה'. וְכֵן אָמַר דָּוִד: "כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדַע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נא, ה). רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהָיָה תָמִיד כְּנֶגֶד לִבּוֹ חַטָּאתוֹ וְיוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לַחֲזֹר בּוֹ וּלְכַיּוֹצֵא בוֹ. וְכֵן אָמַר עֶזְרָא: "אֱלֹהַ בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ" וגו' (עזרא ט, ו). לָמַדְנוּ, שֶׁכְּשֶׁאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ מֵחֵטְא אֲשֶׁר עָשָׂה, אַל יַחֲזֹר עוֹד אֵלָיו וִיכֻפַּר לוֹ.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5