פֶּרֶק שֵׁנִי [רן] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל הַנּוֹתֵן חֶפְצוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה מְסַיְּעִין אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וּמְסַלְּקִין מִמֶּנּוּ הַמּוֹנְעִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְמַלְאֹת חֶפְצוֹ בַלִּמּוּד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק ג מֵאָבוֹת: רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר: כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ [וְכָל הַפּוֹררֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ]. עַל כֵּן טוֹב לוֹ לָאָדָם לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה שָׁלֵם, שֶׁאִם יִבָּטֵל מִמֶּנָּה יָבוֹאוּ לוֹ מוֹנְעִים רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק ד מֵאָבוֹת: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדֶךָ, וְאִם עָמַלְתָּ בַּתּוֹרָה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֵּן לָךְ.

הוי ממעט בעסק. סחורתך ומלאכתך ויהא עיקר עסקך בתורה: והוי שפל רוח. ללמוד מכל אדם אפילו ממי שהוא קטן ממך בחכמה: בטלים הרבה. שיסייעו לבטל התורה ד"א בטלים הרבה רשעים וחיות רעות שהם בטלים ועל ידם הקב"ה יביא עליך פורענות: אם עמלת בתורה. הוא עצמו ישלם שכרך ולא ע"י שליח ובזה מדה טובה מרובה ממדת פורעניות:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִסּוּרִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה, ז), וְאֵין עוּף אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (משלי כג, ה), וְאֵין רֶשֶׁף אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף" (דברים לב, כד). אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: הַאי, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ וגו' כִּי אֲנִי־ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו)? אֶלָּא, כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכֹעָרִין וּמַעֲכִירִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" וגו' (תהלים לט, ג).

התעיף. כשתסגור ותכפול עיניך לעוצמן ואין אותה גירסא מצוי בך: ולחומי רשף. בין רעב למזיקין נדרש לפניו ולאחריו יסורין ומזיקין: האי תינוקות. יודעים שהתורה מגינה שלומדים מספר חומש אם שמוע תשמעו וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר דאיוב כבר למדו: החשיתי. השתקתי מטוב מדברי תורה וכאבי נעכר בא מכה עכורה:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות סג, א): אָמַר רַב טוֹבִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַמַּרְפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" (משלי כד, י). וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (בבא בתרא עט, א): כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הַמַּרְפֶה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹפֵל בַּגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ" (שם כא, טז), וְאֵין רְפָאִים אֶלָּא יוֹרְדֵי גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָדַע כִּי־רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל" וגו' (שם ט, יח).

התרפית. מדברי תורה צר כחך צר כחו שאין יכול לעמוד ביום צרה:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (שם): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַפּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה – אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי אֶת־פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם" (יחזקאל טו, ז). וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (יב, ב) וּבְפִּרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ג, ב): אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וכו', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא מִנֵּר ב (סימן לא). וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּיוֹמָא (יט, ב): אָמַר רָבָא: הַשָּׂח שִׂיחַת חוּלִין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו, ז), וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.

מהאש יצאו. מן התורה פרשו דכתיב הלא כה דברי כאש וכתיב מימינו אש דת למו ופסוק הוא בירמיה: בם. בדברי תורה ולא בדברים אחרים ושיחת חולין ושיחת הילדים וקלות ראש:

וְגָרְסִינָן הָתָם, פֶּרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (לח, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי" (הושע ד, ו). אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַף מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי" (שם). וְגַם שָׁנִינוּ בְּפֶרֶק ג מֵאָבוֹת: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וכו'.

השוכח דבר אחד. בשביל שלא חזר עליה ומתוך כך שכחה יבא להתיר את האסור ונמצאת תקלה בא על ידו וכאלו מתחייב בנפשו בעונש שבא על ידו הוא מתחייב בעצמו:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק הַדָּר עִם הַנָּכְרִי (סג, ב): אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר פַּפָּא: לֹא נֶעֱנַשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עַל שֶׁבִּטֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם.

לא נענש יהושע. שמת בלא בן אלא על שביטל ישראל לילה אחת כשצרו על יריחו לא עסקו בתורה בלילה ובלילה לא היו עושין מלחמה והיה להם ללמוד:

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם: עַל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, וְעַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק וְעוֹסֵק, וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר.

המתגאה על הצבור. שלא לשם שמים שיש לו השם שהוא פרנס ואינו מתעסק בצרכי צבור רק מתגאה עליהם לכבודו ובמה שהוא נגד כבודו ורצונו מתגאה לנקום בו ועל זה בוכה הקב"ה:

לְפִיכָךְ טוֹב לוֹ לָאָדָם לָשׂוּם כָּל עֲסָקָיו בַּתּוֹרָה וְיִנָּצֵל מֵהַמּוֹנְעִים.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5