פֶּרֶק שֵׁנִי [רכג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַמִּשְׁפָּט הוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם: עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח, טז). רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁבְּכֹח הַדִּין וּבָעֹנֶשׁ שֶׁיַּעֲנִישׁוּ וְיָכוֹפוּ הַדַּיָּנִין עָלָיו, יִשְׁמְרוּ בְּנֵי אָדָם הָאֱמֶת. וּלְמַעַן הָאֱמֶת יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם, שֶׁאֵינָן בָּאִין לַחֲלֹק. וְאַף־עַל־ פִּי שֶׁכָּתוּב בַּפָּסוּק בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, הָאֱמֶת קוֹדֵם הַדִּין, אֶלָּא שֶׁהַנָּבִיא קִדֵּם הָאֱמֶת, בְּאָמְרוֹ, שֶׁהָאֱמֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא יְקַיְּמוּהוּ לִשְׁמָהּ, אֶלָּא מִפַּחַד הַדִּין, שֶׁהוּא טוֹב, כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ בְּשָׁלוֹם. וְהַכֹּל חוֹזֵר לְדֶרֶךְ אֶחָד.

שהוא טוב. ר"ל גם טוב הוא אם יקיימו האמת אפילו שאינו מקיים לעשותו באמת אלא מפחד הדין:

וְגָרְסִינָן בְּסִפְרֵי, פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים: מִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּין בֵּית דִין לְכָל יִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: "שֹׁפְטִים" וגו' (דברים טז, יח); וּמִנַּיִן שֶׁמְמַנִּים שֹׁטְרִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֹׁטְרִים" (שם). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁמְמַנִּין אֶחָד עַל גַּבֵּי כֻלָּם? שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּתֶּן־לְךָ" (שם). וְאוֹמֵר: וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי ה' עִם־הַטּוֹב" (דברי הימים־ב יט, יא). וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: "צֶדֶק צֶדֶק תִרְדֹּף" (דברים טז, כ), רְדֹף אַחַר בֵּית דִּין שֶׁדִּינוֹ יָפֶה, אַחֲרֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאַחֲרֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר; "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת־ הָאָרֶץ" (שם), מְלַמֵּד, שֶׁמִּנּוּי הַדַּיָּנִין כְּדַאי הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָם וְשֶׁלֹּא לְהַפִּילָם בַּחֶרֶב.

שוטרים. חובטים במקלות על פי הדיינים לכל מי שאינו שומע דאם אין שוטר אין דיין:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (טז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן שֶׁמַעֲמִידִין שׁוֹפְטִים לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: "שֹׁפְטִים תִּתֶּן". וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמִידִין שׁוֹטְרִים לְיִשְׂרָאֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן". וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמִידִין שׁוֹפְטִים לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט? תַּלְמוּד לוֹמַר "לִשְׁבָטֶיךָ" (דברים טז, יח). וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמִידִים שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים לְכָל עִיר וָעִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּתֶּן־לְךָ" (שם). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: "לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ" (שם), מִצְוָה בַּשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ.

שופטים לכל שבט ושבט. אם יש בעיר אחת מב' שבטים עושין ב' סנהדראות: אחד ממונה על כלם. זו סנהדרי גדולה: מצוה בשבט לדון את שבטו. ולא ילכו בני שבט זה לשבט אחר לבית דינם:

וְגָרְסִינָן בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה: דָּבָר אַחֵר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים", אָמַר רַבִּי אַחָא: בּוֹא וּרְאֵה, שֵׁשׁ מַעֲלוֹת הָיוּ בְכִסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא" (מלכים־ א י, יט). וּבַפָּרָשָׁה הַזֹּאת כְּתוּבִים שֵׁשׁ פְּעָמִים "לֹא תַעֲשֶׂה". וְאֵלּוּ הֵן: "לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט" (דברים טז, יט); "לֹא תַכִּיר פָּנִים" (שם); "וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד" (שם); "לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה" (שם שם, כא); "וְלֹא־תָקִים לְךָ מַצֵּבָה" (שם שם, כב), "לֹא־תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם" (שם יז, א). הֲרֵי שֵׁשׁ. וְהָיָה הַכָּרוֹז עוֹמֵד לִפְנֵי כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה עוֹלֶה בַּמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה, הָיָה הַכָּרוֹז אוֹמֵר: "לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט"; מַעֲלָה שְׁנִיָּה, הָיָה הַכָּרוֹז אוֹמֵר: "לֹא תַּכִּיר פָּנִים"; שְׁלִישִׁית, אוֹמֵר: "לֹא תִקַּח שֹׁחַד"; רְבִיעִית, אוֹמֵר: "לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה"; חֲמִישִּׁית, אוֹמֵר: "לֹא־תָקִים לְךָ מַצֵּבָה"; שִׁשִּׁית, אוֹמֵר: "לֹא־תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה".

והיה הכרוז עומד. יש אומרים כרוז ממש היו האריות קוראים כי מלאכת שמים היה וי"א כך היה כתוב ביד האריות: לא תטע לך אשרה. שכל מי שמושיב דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה וכאילו העמיד מצבה לעבודת כוכבים ומזלות: לא תזבח וגו'. כי כל מום רע ואין לך מום גדול מזה דיין שאינו הגון:

דָּבָר אַחֵר: "שֹׁפְטִים". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הַקָּטָןיוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְהָיָה לוֹ פַרְדֵּס אֶחָד וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: נוֹתֵן אֲנִי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה לִבְנִי שֶׁאֲנִי אוֹהֲבוֹ יוֹתֵר מִכָּל בָּנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּל הָאוּמוֹת אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ" (הושע יא, א); וּמִכָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב כְּמוֹ הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט" (ישעיה סא, ח); אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נוֹתֵן אֲנִי מַה שֶׁאָהַבְתִּי לָעָם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב. הֱוֵי "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְשַׁמְּרִין אֶת הַדִּין אֲנִי מִתְגַּבֵּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט" וגו' (שם ה, טז). וְעַל־יְדֵי שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים צְדָקָה יִתְקַדֵּשׁ שְׁמִי וּמַשְׁרֶה אֲנִי קְדוּשָׁה בֵּינֵיכֶם, דִּכְתִיב: "וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה" (שם). וְאִם שְׁמַרְתֶּם אֶת שְׁנֵיהֶם, הַצְּדָקָה וְהַדִּין, מִיָּד אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם גְּאוּלָה שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה" וגו' (שם נו, א).

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5