פֶּרֶק שֵׁנִי [רח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַתּוֹרָה, כִּדְגָרְסִינָן בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵלּוּ מְצִיאוֹת (ל, ב): תָּנָא רַב יוֹסֵף: "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם" (שמות יח, כ), זֶה בֵּית חַיֵּיהֶם: "הַדֶּרֶךְ" (שם), זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים; "יֵלְכוּ" (שם), זוֹ בִּקּוּר חוֹלִים; "בָהּ" (שם) זוֹ קְבוּרָה; "וְאֶת־הַמַּעֲשֶׂה" (שם), זֶה הַדִּין; "אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שם), לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אָמַר מַר: "יֵלְכוּ",זוֹ בִּקּוּר חוֹלִים, הַיְינוּ גְּמִילוּת חֲסָדִים? לָא צְרִיכָא, דַּאֲפִילוּ בֶּן גִּילוֹ נַמֵּי. וְאַף־עַל־גַּב דַּאֲמַר מַר: בֶּן גִּילוֹ נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּחָלְיוֹ, אֲפִילוּ הָכֵי אִבָּעְיָא לֵיהּ לְמֵיזַל. "בָהּ" זוֹ קְבוּרָה, הַיְנוּ גְּמִילוּת חֲסָדִים? לָא צְרִיכָא, דַּאֲפִילוּ זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ.

זה בית חייהם. ללמד להם אומנות להתפרנס: הדרך. בה"א הידיעה הוא הדרך הידוע דרך ה' להלוך אחר מדותיו שנאמר אחרי ה' תלכו לכו אחר מדותיו מה הוא גומל חסד וכו' וכתיב ודרך חסידיו ישמור וטוב ללכת אל בית אבל וגו': ילכו. זה בקור חולים דבהליכתו לחוד יעשה מצוה בלי שום מעשה כדמסיק בן גילו נוטל אחד מס' בחליו: בה. זו קבורה כי המתעסק במצות קבורת המת אין תכלית עשייתו רק בה כי אינו מצפה לתשלום גמול והוא חסד של אמת משא"כ בשאר ג"ח. ובה היינו קבר שנותנין בה הגוף: את המעשה. לפי מעשיו נדון: אשר יעשון. הוא ענין נוסף נאמר בשני בעלי דינין שאחד מהם יתרצה בו לפנים משורת הדין שהדבר תלוי בהם דהדיין לא יעשה לפנים משורת הדין בע"כ:

וְגָדוֹל שְׂכַר הַמְבַקֵּר חוֹלִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק מְפַנִּין (קכז, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים אָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיָּם לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֶחָד מֵהֶם בִּקּוּר חוֹלִים. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ב מֵחֵלֶק הַכְנָסַת אוֹרְחִים (סימן קפז).

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בִּנְדָרִים, פֶּרֶק אֵין בֵּין הַמּוּדָר (מ, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה"' (תהלים מא, ב) וְאֵין "דָּל" אֶלָּא חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי" (ישעיה לח, יב). אִי נַמֵּי, מִן הַדִּין קְרָא: "מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן־ הַמֶּלֶךְ" (שמואל־ב יג, ד). וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם־רָשָׁע לְיוֹם רָעָה" (משלי טז, ד). וְאִם בִּקֵּר מַה שְּׂכָרוֹ? מַה שְׂכָרוֹ כִּדְאָמְרִינָן: נִצֹּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם! אֶלָּא, מַה שְּׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה? "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ" (תהלים מא, ג). "יִשְׁמְרֵהוּ" מִיֵּצֶר הָרַע; "וִיחַיֵּהוּ" מִן הַיִּסּוּרִין; "וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ", שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְכַבְּדִין אוֹתוֹ; "וְאַל־תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו" (שם), שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵעִים כְּנַעֲמָן, שֶׁרִפְּאוּהוּ מִצָּרַעְתּוֹ וְאַל יִזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵעִים כִּרְחַבְעָם, שֶׁחִלְּקוּ אֶת מַמְלַכְתּוֹ.

משכיל אל דל. משגיח אליו לבקרו ולפקוח בצרכיו: דורי נסע ונגלה מני. בני דורי נסעו ממני כמו נסחו בל יסע יתידותיו: ונגלה מני כאהל רועי. כאהל רועי בהמה שמסיעו מכאן ותוקעו במקום אחר כשכלה מרעה זה: קפדתי. חתכת חיי מהר כמו הממהר לרוץ: מדלה. פירוש מרוממותי ומגובהי: יבצעני. ישברני: מיום ועד לילה. מיום ועד לילה כמו מזכר ועד נקבה: תשלימני. תכלני: כל פעל ה'. ברא למענהו בשבילו שיקלסוהו אפי' הרשע הבא לגיהנם יקלס להקב"ה וע"כ שם לו שארית שיקלסוהו והגיהנם נקרע רע: רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו. כגון אלישע דהוא נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן לטבול בירדן: כרחבעם. בן שלמה שהשיאו עצה לומר אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים ונחלקה מלכותו על ידם:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמִדְרָשׁ תְּהִלִּים: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל" וגו' זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל" (משלי יט, יז). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מֵתִישׁ מִמֶּנּוּ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵחָלְיוֹ וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקְּרוֹ מוֹסִיף אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְחָלְיוֹ. דָּבָר אַחֵר: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־דָּל", מִי שֶׁהוּא קוֹבֵר מֵת מִצְוָה. רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר: מִי שֶׁהוּא מַשְׂכִּיל יֵצֶר טוֹב עַל רָע. רַבִּי אַסֵּי אוֹמֵר: מִי שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ". וְרַבָּנָן אָמְרֵי: לְמִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַמַּלְכוּת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר דְּאָמַר: מְבַקֵּר חוֹלִים? דִּכְתִיב: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל־ עֶרֶשׂ דְּוָי" (תהלים מא, ד). וּמַאי טַעְמָא דְּמָאן דַּאֲמַר: מִי שֶׁהוּא קוֹבֵר מֵת מִצְוָה? מִשּׁוּם דִּכְתִיב: "וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ". מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אַבָּא דַּאֲמַר: מַשְׂכִּיל יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע? מִשּׁוּם דַּאֲמַר: "בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה"' (שם שם, ב), שֶׁהוּא מְמַלֵּט יֵצֶר הַטּוֹב מִיֵּצֶר הָרַע. וּמַאי טַעְמָא דְרַבִּי אַסֵּי דַּאֲמַר: הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי? מִשּׁוּם דַּאֲמַר: "וִיחַיֵּהוּ". וּמַאי טַעְמָא דְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי: לְמִי שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִן הַמַּלְכוּת? מִשּׁוּם דַּאֲמַר: "וְאַל־תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו".

מוסיף אחד. שהרי אם היה מבקרו היה ממעט ואותו מיעוט נחשב לו כאילו הוסיפו: בורח מן המלכות. בורח מן שררה וכבוד. וי"מ שמציל חבירו מבריחו מן המלכות: ואל תתנהו בנפש אויביו. מדה כנגד מדה על שהציל חבירו מגזרת מלכות וכולם סיפיה דקרא מאשרי משכיל אל דל וגו':

כְּלַל הַדְּבָרִים: כָּל הָעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם נְצְרָךְ, אוֹ עִם נִשְׁבָּר אוֹ נִדְכֶּה, שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכָר אֶלָּא לְשׁוּם שָׁמַיִם – שְׂכָרוֹ גָּדוֹל.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5