פֶּרֶק שֵׁנִי [רד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל חֶלְקֵי הַצְּדָקָה הִיא הַנִּתֶּנֶת לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְעַל כֵּן מַקְדִּימִין נְתִינָה זוֹ לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן וּלְכָל דִּבְרֵי צְדָקָה. לְפִיכָךְ אִם גָּבוּ מָעוֹת לְכָל דְּבַר מִצְוָה, וַאֲפִילוּ לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת, יְכוֹלִין לְשַׁנּוֹתָם וְלִתְּנָם לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ לִקְנוֹת הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים לִבְנִיַּת הַבַּיִת – מוֹכְרִין אוֹתָם לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, שֶׁהוּא נִקְרָא מִצְוָה רַבָּה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ח, א): אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵיהּ דְּשְׁבֹר מַלְכָּא שָׁדְרָא אַרְנְקָא דְּדִינְרֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף. אָמְרָה לֵיהּ: לֶיהֶווּ לְמִצְוָה רַבָּה. יָתִיב רַב יוֹסֵף וְקָא מְעַיֵין בָּהּ: מַאי הִיא "מִצְוָה רַבָּה"? אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: מִדְּתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים וַאֲפִילוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, שְׁמַע מִינָהּ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים מִצְוָה רַבָּה הִיא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָארִי: מִנָּא הָא מִילְתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים מִצְוָה רַבָּא הִיא? אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: "וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי" (ירמיה טו, ב), וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְאֻחָר בְּפָסוּק זֶה קָשֶׁה מֵחֲבֵרוֹ. חֶרֶב קָשָׁה מִמָּוֶת, אִבָּעִית אֵימָא קְרָא וְאִבָּעִית אֵימָא סְבָרָא. אִבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, הָא קָא מִינְוִיּל וְהָא קָא לָא מִינְוִיּל: וְאִבָּעִית אֵימָא קְרָא: "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" (תהלים קטז, טו). רָעָב קָשֶׁה מֵחֶרֶב. אִבָּעִית אֵימָא קְרָא וְאִבָּעִית אֵימָא סְבָרָא. אִבָּעִית אֵימָא סְבָרָא, הָא קָא מִצְטַעֵר וְהָא לָא מִצְטַעֵר; אִבָּעִית אֵימָא קְרָא: "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי־חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב" (איכה ד, ט). שְׁבִי כֻּלְּהוּ אִיתְנְהוּ בֵּיהּ.

אין פוסקין צדקה על היתומים. אין היתומים מחוייבין ליתן צדקה כשפוסקין צדקה על הקהל: האי קא מינוול. חרב הוא מגואל בדם מה שאין כן במות: יקר בעיני ה' המותה. מי שמת מיתת עצמו: שבי כולהו איתנהו ביה. שהוא ביד העובד כוכבים ומזלות לעשות בו כל חפצו אם לרעב אם למות:

וְעִם כָּל זֶה אָמְרוּ ז"ל: אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים יוֹתֵר מִכְּדֵי דְמֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְסְרוּ הָאוֹיְבִים אֶת נַפְשָׁם עֲלֵיהֶם, בִּרְאוֹתָם שֶׁמּוֹסִיפִין עַל קִצְבָּתָן. וְגַם אֵין מַנִּיחִין לִקְרוֹבֵיהֶם לִפְדוֹתָם יוֹתֵר מִכְּדֵי דְמֵיהֶם. אֲבָל פּוֹדֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כִּי לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. וְגַם פּוֹדֶה אֶת אִשְׁתּוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, לְפִי שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ.

גַּם לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁפּוֹדִים לְתַלְמִיד חָכָם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ לִפְדוֹתוֹ וַאֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק, אֶלָּא אִם רָאוּ בוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם אִם יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּלִמּוּד – פּוֹדִין אוֹתוֹ בְּכָל עִנְיָן, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין, פֶּרֶק הַנִּזָּקִין (נח, א): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא שֶׁהָלַךְ לִכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. אָמְרוּ לוֹ: תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֳאִי, קְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית הָאֲסוּרִין וְאָמַר: "מִי־נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים" (ישעיה מב, כד). נַעֲנָה אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר: "הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא־ אָבוּ" וגו' (שם). אָמַר: מֻבְטָח אֲנִי בַּזֶּה שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵין אֲנִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל דָּמִים שֶׁפּוֹסְקִים עָלָיו. אָמְרוּ: לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. וּמַנּוּ? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע.

קווצותיו. שערות ראשו סדורות לו: תלתלים. שורות השערות תולין עגולין כטבעת: אמר מובטח אני בזה. שהיה קטן ואין דעתו לענות כזה:

גַּם אָמְרוּ: אֵין מַבְרִיחִים אֶת הַשְּׁבוּיִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְבִּידוּ תְּפִיסוֹת עֲלֵיהֶם. גַּם אָמְרוּ: מִי שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ לַגּוֹי אוֹ שֶׁשָּׁבָה אוֹתוֹ הַגּוֹי בְּחוֹבוֹ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה פּוֹדִין אוֹתוֹ, שְׁלִישִׁית אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ. אֲבָל פּוֹדִין אֶת בָּנָיו אַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם. [שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד בִּרְצוֹנוֹ, אֲפִילוּ לְמִצְוָה אַחַת, אָסוּר לִפְדּוֹתוֹ]. עֶבֶד שֶׁמָּל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבֵּל עָלָיו הַמִּצְווֹת, פּוֹדִין אוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל. פּוֹדִין אֶת הָאִשָּׁה קֹדֶם לָאִישׁ; וְאִם תָּבְעוּ שְׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵרָה, פּוֹדִין אֶת הָאִישׁ קֹדֶם הָאִשָּׁה, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְכָךְ.

אין מבריחים את השבוים. ליקח מהן בעל כרחם כדי שלא יכבידו על שאר השבוים שיש להם לתפסם ולאסרם בחבלים קשים ובתפיסות חזקות ולצערם: לפי שאין דרך. האיש לשכב עמו משכב זכור וגנאי ובושה הוא לו מאד:

וְכָל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: הַנּוֹתֵן מִנְּכָסָיו לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִּילֶנּוּ לוֹ וּלְזַרְעוֹ מִלִּפּוֹל בַּשֶּׁבִי; וְהַמְחַלֵּק מִנְּכָסָיו לִצְדָקָה לֹא יָבוֹא הוּא וְזַרְעוֹ לִצְטָרֵךְ לְקִבּוּל צְדָקָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב: "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ" וגו' (דברים טו, י). וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5