פֶּרֶק שֵׁנִי [קעו] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאִשָּׁה הִיא בַּת זוּגוֹ שֶׁל אָדָם, אַל תַּחֲשֹׁב בְּעֵינֶיהָ לְבַעֲלָהּ כְּחָבֵר, אֶלָּא כְּאָדוֹן. וְעַל זֶה אָמַר הַמְשׁוֹרֵר: "כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ" (תהלים מה, יב). וְהָאִשָּׁה תֹּאהַב לְבַעֲלָהּ וְהוּא יִמְשָׁל בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל־ אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" וגו' (בראשית ג, טז). וְאִם יְהֵא בְעֵינֶיהָ כְּאָדוֹן – יֹאהֲבֶנָּה וּתְהֵא בְעֵינָיו כְּאָחוֹת. כִּי מָצִינוּ לְשָׂרָה שֶׁקָּרְאָה לְאַבְרָהָם אָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲדֹנִי זָקֵן" (שם יח, יב).וְאִם תְּמַעֵט הַדִּבּוּר אֶלָּא לְצֹרֶךְ, תְּהֵא חֲבִיבָה יוֹתֵר עַל בַּעֲלָהּ. וְאִם תְּדַבֵּר לְפָנָיו בְּחֵן וּבַעֲנָוָה וְיִהְיוּ עֵינֶיהָ תְּלוּיוֹת לוֹ כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יָד גְּבִרְתָּהּ, אָז תְּיֻקַּר וּתְכֻבַּד מְאֹד בְּעֵינָיו.

ותהא בעיניו כאחותו. כמו שאמר אברהם ויצחק אחותי היא:

אָמְרוּ בַמִּדְרָשׁ, שֶׁצִּוְּתָה חֲכָמָה אַחַת לְבִתָּהּ כְּשֶׁהָיְתָה מוֹלִיכָתָהּ לְבֵית בַּעֲלָהּ, אָמְרָה לָהּ: בִּתִּי, עִמְדִי לְפָנָיו כְּלִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְשָׁרְתִהוּ, וְאִם תִּהְיִי לוֹ אָמָה, הוּא יִהְיֶה לָךְ עֶבֶד וִיכַבְּדֵךְ כִּגְבִירָה. וְאִם תִּתְגַדְּלִי עָלָיו, יִהְיֶה לָךְ לְאָדוֹן בְּעַל כָּרְחֵךְ וְאָז תִּהְיִי בְעֵינָיו נִקְלָה כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת. וּתְקַשְּׁטֵהוּ וּתְיַפֵּהוּ בֵּין חֲבֵרָיו. וְאִם תָּבוֹא לוֹ אַכְסַנְיָא, מִקְּרוֹבָיו אוֹ מֵאוֹהֲבָיו, תְּקַבְּלֵם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְתוֹצִיא לָהֶם יוֹתֵר מִדַּאי כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּבֵּד בַּעֲלֵךְ בְּעֵינֵיהֶם. וְתִשְׁמֹר אֶת בֵּיתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וּבָזֶה תִּשָּׂא חֵן בְּעֵינָיו וְתִהְיֶה עֲטֶרֶת בַּעֲלֵךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד).

עמדי לפניו כלפני המלך. כלומר חשוב כמלך כאלו הוא מלך ותשרתהו: בין חבריו. כדי שיוכל לילך בין חבריו בבגדים נאים ומקושטים והוא כבוד לו: אכסנאי. אורח שהוא קרוב לבעלה: ותוציא להם יותר מדאי. תכבדם בהצאות מרובה בדברים חשובים:

וּלְעוֹלָם תִּשְׁתַּדֵּל הָאִשָּׁה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ לְפִי שֶׁלֹּא תֵּשֵׁב בְּטֵלָה, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם. וּבָזֶה מְשֻׁבַּחַת אֵשֶׁת חַיִל, כְּדִכְתִיב "דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ" (שם לא, יג). וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק אַף־עַל־פִּי, בַּמִּשְׁנָה (נט, ב): אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ: טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת וּמְבַשֶּׁלֶת וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ וּמַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ, אֵין מַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבַּע, יוֹשֶׁבֶת בַּקַתֵּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.

לידי שעמום. שגעון: הכניסה לו שפחה אחת. בנדוניא: בקתדרא. כסא חשוב מוכן לשרים ולא תטרח בשבילו לילך בשליחות להביא מבית לעלייה: שהבטלה מביאה לידי זמה. מכח הרהורים רעים:

וְגַם תִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּקַלְּלֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְבִיאוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה (סב, ב): אָמַר רַבִּי אַמֵּי: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי עֲנִיּוּת. וְאֵלּוּ הֵן: הַמַּשְׁתִּין מַיִם בִּפְנֵי מִטָּתוֹ עָרֹם וְהַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם וְשֶׁאִשְׁתּוֹ מְקַלַּלְתּוֹ בְּפָנָיו. הַמַּשְׁתִּין מַיִם בִּפְנֵי מִטָּתוֹ עָרֹם, אָמַר רָבָא: לָא אֲמָרָן אֶלָּא דִּמְהַדָּר אַפֵּיהּ לְפוּרְיָא, אֲבָל לְבַרָאִי לֵית לָן בָּה. וְכִי מְהַדָּר אַפֵּיהּ לְפוּרְיָא נַמֵּי לָא אֲמָרָן אֶלָּא אֲאַרְעָא, אֲבָל אַמָּנָא לֵית לָן בָּהּ. וְהַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. לָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא מָשָׁא כְּלָל, אֲבָל מָשָׁא וְלָא מָשָׁא לֵית לָן בָּהּ. וְלָאו מִלְתָּא הִיא, דַּאֲמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מַשָׁאֵי מְלָא חָפְנָאֵי מַיאָ וְיַהַבוּ לִי מְלָא חָפְנָאֵי טִיבוּתָא. וְשֶׁאִשְׁתּוֹ מְקַלַּלְוֹ בְּפָנָיו, אָמַר רָבָא: עַל עִסְקֵּי תַכְשִׁיטֶיהָ. וְהַנֵּי מִילֵי דְּאִית לֵיהּ וְלָא עָבִיד לָהּ.

המשתין מים וכו'. כדאיתא בסי' קי"ט:

גַּם תִּזָּהֵר לִהְיוֹת צְנוּעָה בְּתוֹךְ בֵּיתָה מְאֹד אֲפִילוּ מִבַּעֲלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה בְעֵינָיו, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתוֹלִין (קמ, ב): וַאֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לִבְנָתֵיהּ: לִיצְנְעִיתוּן בְּאַפֵּי גַבְרַיכוּ, לָא תֵיכְלוּן נַהֲמָא בְּאַפֵּי גַבְרַיכוּ וְלָא תֵיכְלוּן יָרְקָא בְּלֵילְיָא, וְלָא תֵיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא, וְלָא תִשְׁתּוּן שִׁיכְרָא בְּלֵילְיָא וְלָא תְפַנּוּן הֵיכָא דְקָא מְפַנּוּ גַבְרַיְכוּ. וְכִי קָרֵי אִינָשׁ אַבָּבָא, לָא תֵמְרוּן "מַנּוּ" אֶלָּא "מַנִּי". דְּנָקֵט לֵיהּ מַרְגְנִיתָא בְּחַד יָדָא וְכוּרָא בְּחַד יָדָה, מַרְגְנִיתָא אַחְוֵי לֵיהּ וְכוּרָא לָא אַחְוֵי לֵיהּ עַד דְּאִצְטַעֵר וְהָדַר אַחְוֵי לֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: חֲזִיתוּן כַּמָּה חָבִיב מָאן דְּצְנִיעַ. וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ אִשָּׁה כְּבוּדָהּ, צְנוּעָה וִירֵאַת שָׁמַיִם.

באפי גברייכו. פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו: ירקא בליליא. מפני ריח הפה: שיכרא. ותמרי משלשלין ומביאין לידי הפחה: היכא דקא מפנו גברייכו. בגלוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומה ונמאסת לו בזכרו: מנו. לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים כי מנו הוא לשון זכר מאן הוא: אלא מני. ל' נקבה מאן היא:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5