פֶּרֶק שֵׁנִי [קלו] – ספר מנורת המאור עם פירוש

מִקְרָא מְגִלָּה אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ קִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (מגילה יד, א): תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לְיִשְׂרָאֵל לֹא פָחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה. מַאי דָרוּשׁ? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: קַל וָחֹמֶר: וּמַה מֵּעַבְדוּת לְחֵרוּת אוֹמְרִין שִׁירָה, מִמָּוֶת לְחַיִּים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אִי הָכֵי נֵימָא הַלֵּילָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִין "הַלֵּל" עַל הַנֵּס הַנַּעֲשָׂה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מַתְקִיף לָהּ וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם לְמַעֲלָה, עַל עִנְיָן הַלֵּילָא, בְּפֶרֶק כד מֵחֵלֶק תְּפִלּוֹת (סימן קיד).

חוץ ממקרא מגילה. וא"ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי: מעבדות לחרות. ביצ"מ אמרו שירה על הים: נימא הלילא. שהיא שירה:

וְאִם תִּקְנוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה הִסְכִּימוּ עִמָּהֶם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין (מכות כג, ב) וּבְפֶרֶק שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִים: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים עָשׂוּ בֵּית דִין שֶׁל מַטָּה וְהִסְכִּימוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל יָדָם; מִקְרָא מְגִלָּה וּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בַּשֵּׁם וַהֲבָאַת מַעֲשֵׂר. מִקְרָא מְגִלָּה, דִּכְתִיב: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כז), קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִּבְּלוּ לְמַטָּה. וּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בַּשֵּׁם, דִּכְתִיב: "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם" (רות ב, ד). וְאוֹמֵר: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו, יב). מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵימָא בֹעַז הוּא דַעֲבַד מִנַּפְשֵׁיהּ, אֲבָל מִשְּׁמַיָא לָא הִסְכִּימוּ, תָּא שְׁמַע: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". וַהֲבָאַת מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: "וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן וְתִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבָשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ" (דברי הימים־ב לא, ה). וּכְתִיב: "הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף לְבֵיתִי" וגו' (מלאכי ג, י). אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי.

ושאלת שלום בשם. ואין כאן הוצאת שם לבטלה שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם והסכימו ב"ד של מעלה על ידו דקאמר ליה מלאך לגדעון ה' עמך גבור החיל: והבאת מעשר. לבהמ"ק כדי שלא יקבלום לוים שאינם מהוגנים ולא יחלקו לעובדי עבודת כוכבים ומזלות דכתיב בדברי הימים וכפרוץ הדבר ותקנת חזקיה היה להכין לשכות בבהמ"ק להביא את כל המעשרות בהן כדי שלא יקבלום הלוים עובדי כוכבים ומזלות דכתיב התם ויאמר חזקיה להכין לשכות בבהמ"ק וגו' והסכים הקב"ה על ידו דכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר וגו':

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמִּקְרָא מְגִלָּה לֹא נִכְתָּב בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה, הַכֹּל נִרְאָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּסִינַי וְכָל מַה שֶּׁעָבַר וְכָל מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בַּמְּגִלָּה (יט, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: "וַעֲלֵיהֶם כְּכָל־הַדְּבָרִים" (דברים ט, י)? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶׁסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ. וּמַאי נִיהוּ? מִקְרָא מְגִלָּה.

דקדוקי תורה. רבויין אתין וגמין מעוטין אכין ורקין: דקדוקי סופרים. שדקדקו אחרונים מלשון משנה הראשונים:

וּכְשֶׁנִּכְתְּבָה אַחַר כָּךְ, בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמְרָה, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (ז, א): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ" וגו' (אסתר ו, ו). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶיהָ" (שם ב, טו). רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דוּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי" (שם שם, כב). רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבַבִּזָה לֹא שָׁלְחוּ אֶת־יָדָם" (שם ט, י). אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוַאי הָתָם הֲוָה אֲמֵינָא לְהוּ דִּידִי עֲדִיפָא מִדִּידְכוּ: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (שם שם, כז), קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִבְּלוּ לְמַטָּה. אָמַר רַבָּה: לְכֻלְּהוּ אִית לְהוּ פִירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא.

ויאמר המן בלבו. מנא ידעי כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוה"ק נגלה עליהם: ויודע הדבר למרדכי. מי גילה לו אלא רוח הקודש היה שורה עליו: ובבזה לא שלחו את ידם. מנא ידעי מה עשו הרחוקים:

וַאֲמְרִינָן הָתָם: רַב יוֹסֵף אָמַר: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעֲבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים" (שם שם, כח). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: "וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם" (שם). וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִיבָטֵל, חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר.

לא יעברו. מנא ידעי את העתיד:

וְגַם כָּל הַמּוֹעֲדִים, חוּץ מִימֵי הַפּוּרִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי, בְּפָסוּק "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחֲנָהּ" (ט, ב): כָּל הַמּוֹעֲדִים בְּטֵלִים וִימֵי הַפּוּרִים אֵינָם בְּטֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם". וְגַם כְּתִיב שָׁם: אָמַר רַבִּי: אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם" (ויקרא טז, לד). וְנִרְאֶה פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא בְּאֶחָד מִן הַמּוֹעֲדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת" (איכה ב, ו), אֲבָל בִּימֵי הַפּוּרִים הִבְטִיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ. וְגַם הִבְטִיחַ עַל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיְּכַפֵּר וַאֲפִלּוּ אֵינָם שָׁבִים כָּרָאוּי.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5