פֶּרֶק שֵׁנִי [פה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ מִקַּטְנוּתוֹ, לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה כְּפִי כֹחַ הַנַּעַר וּכְפִי שָׁנָיו, כְּמוֹ שֶׁיּוּכַל הַנַּעַר לִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה. כֵּיצַד? כְּשֶׁיֵּדַע לְדַבֵּר מְחַנְּכוֹ בִּפְסוּקִים, כְּגוֹן: (דברים לג,ד) "תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" וגו' וּכְגוֹן פָּסוּק: (שם ו, ד) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וְכַדּוֹמֶה לַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיָּרִים מִמֶּנּוּ לַה' תְּרוּמָה וּבִכּוּרִים וִיהֵא רֵאשִׁית דִבּוּרוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ לְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים שֶׁיִּרְאֶה שֶׁאוֹהֲבָם הַתִּינוֹק וּמִתְאַוֶּה לָהֶם, לְפִי שֶׁיֵּלֵךְ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לִלְמֹד. וּכְשֶׁיַּגְדִּיל וְיִמְאַס בַּמַּתָּנוֹת הַקְּטַנּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, יִתֵּן לוֹ אֲחֵרוֹת כְּפִי תַאֲוָתוֹ. וּכְשֶׁיְּהֵא גָּדוֹל וְיִמְאַס בְּכָל זֶה, יַחֲזֹר לוֹמַר לוֹ: לְמַד תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב בָּרֹאשׁ וְיִקְרְאוּךָ רַב וִיכַבְּדוּךָ. וּכְשֶׁלֹּא יִתְפַּיֵּס בַּזֶּה, יֹאמַר לוֹ: לְמַד תּוֹרָה וּתְהֵא זוֹכֶה לְגַן עֵדֶן. וּלְבַסּוֹף, אִם יַדְרִיךְ בַּתּוֹרָה, הוּא יַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ אֲמִתָּת כַּוָּנָתָהּ וְעִדּוּנָהּ וְאַהֲבָתָהּ וְיִלְמְדֶנָּה לִשְׁמָהּ.

שירים. שיפריש מדבריו של נער תרומה לברך לה' שיהיה בכורים ראשית דבורו בדברי קודש לה':

וְעַד שֶׁיְּהֵא הַקָּטָן בֶּן שֵׁשׁ, אוֹ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים, אַל יַכְרִיחֵהוּ בְּעֹל הַלִּמּוּד, אֶלָּא דָּבָר מוּעָט בְּפִיּוּס, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר (כא, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכְּחָה תוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁבִּתְחִלָּה, מִי שֶׁהָיָה לוֹ אָב הָיָה מְלַמְּדוֹ תוֹרָה וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה. מַאי דָּרוּשׁ? "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם" (דברים יא, יט) וְלִמַּדְתֶּם אַתֶּם, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. מַאי דָּרוּשׁ? "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" וגו' (ישעיה ב, ג). וַעֲדַיִין מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב מַעֲלֵהוּ וּמְלַמְּדוֹ, מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה עוֹלֶה וְלוֹמֵד; הִתְקִינוּ, שֶׁיְּהוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה וּכְבֶן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה וּמִי שֶׁהָיָה רַבּוֹ כּוֹעֵס עָלָיו הָיָה בוֹעֵט בּוֹ וְיוֹצֵא.

יהושע בן גמלא. אחד מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני: ולמדתם אתם. האב עצמו מצווה ללומדו: פלך. הרבה מדינות בפלך אחד והוא לשון אפרכייא: בועט. כלומר מורד ברבו ויוצא לו לארצו:

עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְתִקֵּן, שֶׁיִּהְיוּ מוֹשִׁיבִין [מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת] בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ וּכְבֶן שֶׁבַע. אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת: עַד בַּר שִׁית לָא תְקַבֵּל, מִכָּאן וָאֵילָךְ קַבֵּל וּסְפֵי לֵיהּ כְּתוֹרָא. וַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת: כִּי מָחִית לִינוּקָא, לָא תִמְחֵי לֵיהּ אֶלָּא בְּעַרְקָא דִמְסַאנָא (פרוש: ברצועת מנעל), דְקָארִי קָארִי וּדְלָא קָארִי לֶהֱוֵי צַוְתָא לְחַבְרֵיהּ.

רב שמואל בר שילת. מלמד תינוקות היה: וספי ליה. האכילהו והשקהו תורה בעל כרחו כשור שנותנין עליו עול על צוארו: דמסאנא. לא תכה אותו אלא מכה קלה ברצועה קטנה שלא יזיק: דקארי. אם רוצה ללמוד: להוי צוותא. חבר לאחרים אינך זקוק ליסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא ישב עם האחרים בחברותא וסופו ליתן לב וילמוד:

וְגַּרְסִינַּן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק נַעֲרָה (נ, א): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם מְגַלְגֵּל עִם בְּנוֹ עַד שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. אֵינִי, וְהָא אֲמַר לֵיהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילָת: בָּצִיר מִבַּר שִׁית לָא תְקַבֵּל, בַּר שִׁית קַבֵּל וּסְפֵי לֵיהּ כְּתוֹרָא? לָא קַשְׁיָא, הָא לְמִקְרָא וְהָא לְמִשְׁנָה, דַּאֲמַר אַבַּיֵּי, אָמְרָה לִי אֵם: בַּר שִׁית לְמִקְרָא, בַּר עֲשָׂר לְמִשְׁנָה, בַּר תְּלֵיסַר לִתְעֲנִיתָא מֵעֵת לְעֵת וּבְתִינֹקֶת בַּת תְּרֵיסַר.

מגלגל עם בנו. אם מסרב מללמוד יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים: יורד עמו לחייו. לרדותו ברצועה ובחוסר לחם כדי שיהיה לו חיי צער עד שילמוד: וספי ליה כתורא. הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל כן פירש רש"י בכתובות: אם. מינקת ומגדלת של אביי כמו אני הייתי אמון אצלו: לתעניתא מעת לעת. להתענות כל היום וכגון יום כפור ותשעה באב שמתענה מעת לעת וחנוכם לשעות מקודם לכן שנתיים כדאמרינן ביומא: ובתינוקת. שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה ותרתי סרי דקאמר שנת י"ב גופא קאמר דאי בת י"ב ויום א' דאורייתא היא שמביאה שתי שערות ובת עונשין היא ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַב: כָּל הַמַּכְנִיס אֶת בְּנוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה פָּחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ, רָץ אַחֲרָיו וְאֵינוֹ מַגִּיעוֹ. אִיכָּא דְאַמְרֵי: חֲבֵרָיו רָצִין אַחֲרָיו וְאֵין מַגִּיעִין אוֹתוֹ. וְתָרְוַיהוּ אִיתְנְהוּ, הָא דְכָחִישׁ, הָא דְבָרִיא.

רץ אחריו. להברותו ולהחיותו ואין מגיעו כלומר לא יועיל לו כל הרפואות כי מסוכן הוא למות מרוב חולשה שתורה מכחשת כחו: חבריו רצין אחריו. להיות פקחין בתורה כמוהו ואינן מגיעין דמשמע טוב הוא כשילמוד בקטנותו: הא דכחיש. אל יכניסנו לפי שמסוכן הוא פן יחלש וימות: דבריא. יכניסנו לפי שמתפקח:

וְחַיָּב אָבִיו לְלַמְּדוֹ עַד כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג, כִּדְגַּרְסִינַּן פִּרְקָא קַמָּא דְקִדּוּשִׁין (ל, א): עַד הֵיכָן חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּגוֹן זְבוּלוּן בֶּן דָּן, שֶׁלִּמְּדוֹ אֲבִי אָבִיו מִקְרָא, מִשְׁנָה וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת.

זבולון בן דן. תלמיד שהיה בימיהם:

גַּם מָצִינוּ בְּחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּהְיוֹתוֹ מֶלֶךְ וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, בְּחִבַּת הַתּוֹרָה שֶׁיִּלְמְדוּ בָּנָיו, אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהָיָה מוֹלִיכָם עַל כְּתֵפוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (י, א): אָמַר רַב מַתְנָה: מַאי דִּכְתִיב: "מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר" (קהלת ח, א)? מִי כְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, בֵּין חִזְקִיָּה לִישַׁעְיָה. חִזְקִיָּה אָמַר: לֵיתֵי יְשַׁעְיָה גַבָּאִי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחָן בְּאֵלִיָּהוּ, דְּאָזַל לְגַבֵּי אַחְאָב. יְשַׁעְיָה אָמַר: לֵיתֵי חִזְקִיָּהוּ גַּבָּאי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחָן בִּיְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, דְּאָזַל לְגַבֵּי אֱלִישָׁע. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הֵבִיא יִסּוּרִין עַל חִזְקִיָּה וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָה: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת חִזְקִיָּה, שֶׁהוּא חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו" וגו' (מלכים־ב כ, א). מַאי "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (שם)? "מֵת אַתָּה", בָּעוֹלָם הַזֶּה; "וְלֹא תִחְיֶה" לָעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי? אֲמַר לֵיהּ, דְּלָא עֲסֶקֶת בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְלָא הֲווּ לָךְ בָּנִים. אֲמַר לֵיהּ, דַּאֲמָרִין לִי חוֹזָאֵי, דְּנַפְקִין מִנִּי בְּנִין דְּלָא מַעֲלוּ. אֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא לָמָה לָךְ, אַתְּ אִיבָּעֵי לָךְ לְאִעֲסוּקֵי בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה וּמַא יַדְּנִיחָא קַמֵּיה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי בְּרַתָּךְ, אֶפְשָׁר דְּגָרְמָא זְכוּתָא דִּידִי וְדִידָךְ וְנָפְקָא מִינָהּ בְּנִין מְעַלְיָא. אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵירָה. אֲמַר לֵיהּ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא. כָּךְ מְקֻבְּלָנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: אֲפִילוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן־יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (איוב יג, טו). יָהַב לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ, נָפְקוּ מִינָהּ מְנַשֶּׁה וְרַבְשָׁקֵה. יוֹמָא חַד אַרְכְּבִינְהוּ אַכַּתְפֵיהּ לְאַמְטוּנְהוּ לְבֵי מִדְרָשָׁא. אֲמַר לֵיהּ חַד מִינַיהוּ: חֲזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא לְמִטּוּיֵי בֵּיהּ גִּילְדְנֵי; וְחַד אָמַר: לִקְרוּבֵי קוֹרְבָּנָא לַעֲבוֹדָה זָרָה, חַבְטִינְהוּ בְּאַרְעָא, רַבְשָׁקֵה מִית, מְנַשֶּׁה חָיָה. קָרָא אֲנַפְשֵׁיהּ: "וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים" (ישעיה לב, ז).

אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב. דכתיב וילך אליהו להראות אל אחאב: ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע. כשהלכו על מואב הוא ויהושפט דמתוך שלא היו הולכים זה אל זה לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה: חוזאי. חוזים בכוכבים אמרו לי שבני יהיו רשעים: כבשי דרחמנא. סתרים דהקב"ה כמו רישא בכבשא בהטמנת האפר: נגזרה גזירה. שתמות: מקובלני מבית אבי אבא. דוד המלך שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל ולא מנע עצמו מן הרחמים: ארכיבנהו. נשא אותם על כתפיו להביאם לבית המדרש: חזי רישא דאבא למיטווי ביה גילדני. רואה אני שראוי לצלות דגים בגולגלתא דאבי כלומר שיעשה כלי מהגלגולת לצלות בו דגים. לאקרובי עליה על ראש אבי: חבטניהו. זרק חזקיהו אותם מן כתפיו לארץ:

וְגַם צָרִיךְ אָדָם לְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ בְּמִצְוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מֻרְגָּל בָּהֶן כְּשֶׁיִּגְדַּל, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה, פֶּרֶק הַיָּשֵׁן (כח, א) וְגַּרְסִינַּן נַמֵּי פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל (שם מב, א): קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַיָּב בְּסֻכָּה; קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת לְנַעֲנֵעַ לוּלָב, אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ לוּלָב; הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּב בְּצִיצִית וכו'.

קטן שאינו צריך לאמו. מחנכין אותו במצות:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (פב, א): רַב נַחְמָן אָמַר: בֶּן תֵּשַׁע וּבֶן עֶשֶׂר מְחַנְּכִין אוֹתָן לְשָׁעוֹת. וְהוּא הַדִּין לְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. וְכֵן כְּתִיב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי־יַזְקִין לֹא־יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו), רוֹצֶה לוֹמַר, כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַלִּמּוּד וְחִנּוּךְ הַמִּצְוֹת וְהֶרְגֵּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת בְּטֶבַע בְּנַעֲרוּתוֹ, כָּל שֶׁכֵּן בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר מִזֹּאת הַמִּדָּה, לְפִי שֶׁהַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה לוֹ טֶבַע; וְיוֹתֵר בְּזִקְנָתוֹ שֶׁמִּתְקָרֶרֶת רְתִיחַת הַטֶּבַע וּרְדִיפַת הַתַּאֲוָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים שֶׁאוֹמֵר עֲלֵיהֶם: אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ.

לפי שההרגל. הרגילות גורם לו בילדותו שיהא כן בזקנותו בטבע:

דָּבָר אַחֵר: אִם תַּעֲזֹב לַנַּעַר שֶׁיְּחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ עַל פִּי דַּרְכוֹ, לֵישֵׁב בָּטֵל וְלִרְדֹּף אַחַר יִצְרוֹ וְלֹא תִמְחֶה בְיָדוֹ לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. רוֹצֶה לוֹמַר, אֲפִילוּ שֶׁיַּזְקִין לֹא יוּכַל לְהָסִיר עַצְמוֹ מִמֶּנָּה, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ הַנְּבָלוֹת בְּטֶבַע וְלֹא יוּכַל לִפְרֹשׁ מֵהֶם. וּלְפִי זֶה הַפֵּרוּשׁ הוּא כְּמוֹ "שְׂמַח בָּחוּר" וגו' (קהלת יא, ט). רוֹצֶה לוֹמַר, אִם תִּשְׂמַח בָּחוּר, דַּע, "כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט". וְכֵן זֶה, אִם תָּנִיחַ לַנַּעַר שֶׁיְּחֻנַּךְ כְּפִי דַרְכּוֹ לְמַלְּאוֹת תַּאֲוָתוֹ, לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ בְּזִקְנָתוֹ. וְאִם תְּחַנְּכֶנּוּ בְּמִצְוֹת כְּשֶׁיַּזְקִין יַרְבֶּה וְיִגְדַּל.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5