פֶּרֶק שֵׁנִי [כז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

יֵשׁ גְּדוּלָה אַחֶרֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִזֹּאת, בְּמַחְלֹקְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאֵין רָאוּי לָאָדָם לַחֲזֹר אַחֲרֶיהָ וְאִם רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ הִיא בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְאִם מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ בָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּעֵרוּבִין (יג, ב): אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁלֹשׁ שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. הַלָּלוּ אוֹמְרִים הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.

וּמִפְּנֵי מַה זָכוּ בֵּית הִלֵּל לִקְבֹּעַ הֲלָכָה כְמוֹתָן, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחִין וַעֲלוּבִין הָיוּ וְשׁוֹנִין דִּבְרֵיהֶם וְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי לְדִבְרֵיהֶם, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לָא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִית רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת (ולא אמרו לו דבר)? אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: מִשָּׁם רְאָיָה? אַף הֵם אָמְרוּ: אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ.

עלובין. סבלנים: ושונין דבריהם ודברי בית שמאי. כשהיו ב"ש מביאין ראיה לדבריהם מה"ת וב"ה מביאין ראיה מקרא אחר היו ב"ה דורשים מקרא של ב"ש למה בא ולא היה קל בעיניהם כאותה ששנינו בברכות ב"ש אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו קריאת שמע ובבוקר יעמדו שנא' ובשכבך ובקומך וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנא' ובלכתך בדרך א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין: שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם. דקאמרי להו שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה: בית שמאי פוסלין. גזירה שמא ימשוך אחר שלחנו:

לְלַמְּדְךָ, שֶׁכָּל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, וְכָל הַמַּגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ. וְכָל הַמְחַזֵּר אַחַר הַגְּדוּלָה, הַגְּדוּלָה בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְכָל הַבּוֹרֵחַ מִן הַגְּדוּלָה, הַגְּדוּלָה מְחַזֶּרֶת אַחֲרָיו. וְכָל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתוֹ, וְכָל הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ.

כל הדוחק את השעה. שמתיגע להעשיר ולהתגדל ורוא' שאינו מצליח ואעפ"כ חוזר והולך למרחקים ומכניס עצמו לגבוהות ולגדולות: השעה עומדת לו. לאחר זמן עתידה לעמוד לו שעה מוצלחת:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (עירובין נד, א) וּבְמַסֶּכֶת נְדָרִים, פֶּרֶק הַנּוֹדֵר מִן הַיֶּרֶק (נה, א): רָבָא, הֲוָה לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף מִילְתָּא בַהֲדֵיהּ, כִּי מְטָא מְעַלֵּי יוֹמָא דְּכִפּוּשֵּׁי, אָמַר: אֵיזֵיל וַאֲפַיְסֵיה. אָזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ דְקָא מָזִיג לֵיהּ כַּסָא דְּחַמְרָא, אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי כַּסָא, דְּאֶמְזְגָה אֲנָא לֵיהּ. מְזֵיג לֵיהּ, כַּד טַעֲמָה אֲמַר לֵיהּ: דָּמֵי לִי הַאי מְזִיגָא לִמְזִיגָא דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא. אָמַר לֵיהּ: לָא תֵתֵיב אַכַּרְעֵיךְ עַד דִּמְפַרֶשֶׁת לֵיהּ לְהַנֵּי קְרָאֵי. מַאי דִּכְתִיב: 'וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וּמִבָּמוֹת הַגַּיא' (במדבר כא, יח־כ). אֲמַר לֵיהּ: אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר הַזֶּה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתוֹ, תּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה'; וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, נְחָלוֹ אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל'; וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵל, עוֹלֶה לִגְדוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת'. אֲבָל אִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא' (במדבר כא, כ). וְאִם חוֹזֵר בּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא' (ישעיה מ, ד).

מילתא. כעס: אמר. רבא: איזיל ואפייסיה. לרב יוסף: דמי לי האי מזיגא למזיגא דרבא. דרב יוסף סגי נהור הוה ולא היה רואה לרבא אלא הכירו בטעם היין שרבא מזגו לפי שהיה מכיר רב יוסף במזגו של רבא מתחלה שהיה בקי ליתן מים במדה לפי שכל היין שלהם היו מוזגים במים מפני חזקו: לא תיתיב אכרעך. לפי שהגיס לבו שאל לו מקרא זה כדי להשפיל דעתו ונתכוין רב יוסף להזהיר לרבא שיהא שפל רוח ביותר: נתנה לו במתנה. מהשתכח: כל גיא ינשא. ואע"ג דלאו גבי האי קרא כתיב דרשינן ליה למי שבא לידי גיא ומשפיל עצמו חוזר ומתנשא:

אָמַר רַב הוּנָא: מַאי דִּכְתִיב: 'חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ־בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים' (תהלים סח, יא)? אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּחַיָּה זוֹ שֶׁדּוֹרֶסֶת וְאוֹכֶלֶת, תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו, אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. וְאִם עוֹשֶׂה כֵן, אָמַר רַב הוּנָא: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ סְעוּדָה בְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים' (שם).

שדורסת ואוכלת. מיד לאחר הריגתו שאינו מקפיד על תענוגיו אלא אוכל בשר בלא תבלין וכן שאר תענוגים: לעני. לזה שמשים עצמו כעני וללישנא בתרא ששם עצמו כעני לחזור עליה:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי עֲלָהּ, בְּפֶרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין: (נה, א): אָמַר רַב דִּימֵי בַּר חָמָא: מַאי דִּכְתִיב: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא' (דברים ל, יב־יג)? 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', 'שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ; 'וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא', שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲבֹר (עליה) אַחֲרֶיהָ. רָבָא אָמַר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', לֹא תִּמְצָאֶנָּה בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַשָׁמַיִם: 'וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא', לֹא תִמְצָאֶנָּה בְּמִי שֶׁמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַיָּם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', לֹא תִמְצָאֶנָּה בְּגַסֵּי הָרוּחַ; 'וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא', לֹא תִמְצָאֶנָּה לֹא בַסַּחֲרָנִים וְלֹא בַתַּגָּרִים.

סחרנים. מחזירין בעיירות: תגרים. בעיר במקומן:

וְגַם כֵּן שָׁנִינוּ בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵאָבוֹת (משנה ז'): רַבִּי צַדּוֹק אוֹמֵר: אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶן. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלָף. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.

אל תעשם עטרה. אל תעשה לתורה כעטרה להתגדל בהם: ולא קרדום לחפור בהן. ולא תלמוד תורה כדי לעשות לך ממנה מלאכה שתתפרנס בה כמו קרדום לחפור בה שהעושה כן מועל בקדושתו של תורה וחייב מיתה בידי שמים כנהנה מן ההקדש: ודאשתמש בתגא חלף. המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכל הקדש חלף ועבר מן העולם: תגא. כתר בלשון ישמעאל:

וְעִם כָּל זֶה, אַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָה מַרְגֶּשֶׁת, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּרִאשׁוֹנָה (כב, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ, אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וְהָא כְתִיב: 'לֹא־ תִקֹם וְלֹא־תִטֹּר (ויקרא יט, יח)? הַהוּא בְמָמוֹן כְּתִיב, דְּתַנְיָא: 'לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר'.

שאינו נוקם ונוטר כנחש. שאינו מקפיד על כבודו: בממון כתיב. בממון אסור לנקום ולנטור:

אֵי זוֹ הִיא נְקִימָה וְאֵי זוֹ הִיא נְטִירָה? נְקִימָה, אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ, לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ אוֹמֵר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻמְךָ, אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתָּנִי מַגָּלְךָ, זוֹ הִיא נְקִימָה. וְאֵי זוֹ הִיא נְטִירָה? אוֹמֵר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ. אוֹמֵר לוֹ: לֹא. לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ אוֹמֵר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ. אֲמַר לֵיהּ: הֵילָךְ, וְאֵינִי כְמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתָּנִי, זוֹ הִיא נְטִירָה. וְצַעֲרָא דְגוּפָא לָא.

ואיני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה. הדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו: וצערא דגופא לא. וכי בצערא דגופא אינו אסור לנקום ולנטור והא תניא תלמידי חכמים עלובים שנעלבים מיד אחרים ואינם עולבים אחרים:

וְהָתַנְיָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עֲלוּבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵין מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ' (שופטים ה, לא)? לְעוֹלָם דְּנָקִיט לֵיהּ בְּלִבֵּיהּ. וְהָאָמַר רָבָא: כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו? דִּמְפַּיְסֵי לֵיהּ וּמִפַּיִיס. נִמְצָא שֶׁרָאוּי לְהַרְגִּישׁ כְּשֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת כְּבוֹדוֹ וְכָל זֶה כְּפִי לִמּוּדוֹ.

עושין מאהבה. עושים מצוה מאהבת המקום ולא שיטול שכר: דנקיט ליה בלביה. ואם בא אחר לנקום נקמתו בקו המשפט ישתוק: המעביר על מדותיו. שאינו מדקדק למדוד מדה כנגד מדה למצערים אותו אלא מניח מדותיו והולך לו: מעבירין לו על כל פשעיו. אין מדת הדין מדקדק אחריו אלא מניחתו והולכת אלמא אפילו מצערא דגופא ימחול ולא ינקום וינטור. ומשני: דמפייסי ליה. לבקש מחילה:

וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק רַבִּי מֵאִיר: אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדוּלָה וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם וְנֶאֱמָן בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעוּלָתֶךָ.

ואל תחמוד כבוד. להתכבד בתורתך שמתוך כך נראה כאילו אתה עושה שלא לשמה: ששלחנך גדול משלחנם. הוא השכר שתקבל על למודה של תורה:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5