פֶּרֶק שִׁשִּׁי [רמד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בִּמְקוֹם תּוֹרָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק רַבִּי מֵאִיר: תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד וְנָתַן לִי שָׁלוֹם וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אֲנִי. אָמַר לִי רַבִּי: רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ וכו'.

וְאִם יִרְאֶה בְּנֵי אָדָם חֲפֵצִים לִלְמֹד יְלַמֵּד כָּל מַה שֶּׁיֵּדַע, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות סג, א): תַּנְיָא, הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר: בְּעֵת שֶׁמַּכְנִיסִין – פַּזֵּר, וּבְעֵת שֶׁמְפַזְּרִים – כַּנֵּס, אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁהַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו – פַּזֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד" (משלי יא, כב): וְאִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו – כַּנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו).

בעת שמכנסין. שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים: פזר. אתה לשנותן לתלמידים: בעת שמפזרים. שהגדולים שבדור מרביצים תורה: כנס. אתה ולא תטול שררה עליהם דאף זו לכבוד שמים היא לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה הפרו תורתך: ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס. ואל תטיל דברי תורה לבזיון: הפרו תורתך. מלפזרה בשעה שהכנוס הוא לשם שמים:

וְאִם אֵין רַב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁיְּלַמְּדֵהוּ יֵלֵךְ לְבַקְּשׁוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָאֵהוּ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק ד מֵאָבוֹת: רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶיךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.

הוי גולה למקום תורה. אם אין תלמידי חכמים במקומך ואל תאמר שתמתין עד שיבואו ת"ח לכאן שמא לא יבואו ואם יבואו אל תאמר שחבריך יקיימוה בידך שתלמד מהן אינו דומה שומע מפי הרב עצמו לשומע מפי תלמידיו אלא ילך הוא בעצמו לרב וילמוד ממנו. ד"א שאפילו חריף ובקי אתה לך אצל הרב ושם יש תלמידים הרבה והם יקיימו בידך שתשא ותתן עמהם והיינו דמסיים ואל בינתך אל תשען:

וְכָל מִי שֶׁגּוֹלֶה אַחַר תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְטִלְטוּלוֹ מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּלְמְדֶנָּה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, בְּפֶרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נד, ב): תָּאנָא דְּבֵי רַב עָנָן: מַאי דִּכְתִיב: "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת" (שופטים ה, י)? אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִין מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כַּצָּהֳרַיִם; "יֹשְׁבֵי עַל־מִדִּין" (שם), אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין וְדָנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ; "הֹלְכֵי" (שם), אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא; "עַל־דֶּרֶךְ" (שם), אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה; "שִׂיחוּ" (שם), שֶׁכָּל שִׂיחָתָן הֵם דִּבְרֵי תוֹרָה.

רוכבי אתונות. אלו ת"ח דקרא לעיל מיניה איירי בחכמי ישראל לבי לחוקקי ישראל המבהירים הלכה כצהרים צחורות הוא לשון צהרים שהח' מתחלף בה': יושבי על מדין. לשון המתנה יושבים ומתונים בדין כדי שיצא הדין לאמתו: הולכי. היינו טורח הלימוד שהולך לבית המדרש על המקרא: על דרך. הוא לימוד המשנה: שיחו. אז כשלמד מקרא ומשנה שיחתם בגמרא שכל שיחתן וכו' כמ"ש דאפילו שיחת ת"ח צריכין לימוד:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק הָרוֹאֶה (סג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה, הָיָה שָׁם רַבִּי יְהוּדָה, רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם, וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. פָּתְחוּ כֻלָּן בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרְשׁוּ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה, רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם, וְדָרַשׁ: "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל וְנָטָה־לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" וגו' (שמות לג, ז), וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין מְרֻחָקִין אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, אָמְרָה תוֹרָה: "וְהָיָה כָּל־מְבַקֵּשׁ ה"' (שם), תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנּוֹשְׂאִים מַשְׂאוֹי עַל כִּתְפֵיהֶם וְהוֹלְכִין מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וכו'. כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה (סימן קפח), בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִין.

לכרם. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות: בכבוד אכסניא. מכניסי אורחין בבתיהם: ראש המדברים. שהיה חשוב בי קיסר וצוה שהוא ידבר ראשון בכל מקום: שנים עשר מיל. שלש פרסאות מחנה ישראל מבית הישימות עד אבל השטים אמרה תורה וכו' כלומר קרא הכתוב מבקש ה':

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ח, א): "אַף חֹבֵב עַמִּים וגו' וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ" וגו' (דברים לג, ג), תָּאנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְכַתְּתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם.

לְפִיכָךְ נָהֲגוּ רַבּוֹתֵינוּ לֵילֵךְ לְהִגָּלוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ מוֹצְאִים יְשִׁיבוֹת שֶׁל תּוֹרָה כְּדֵי לִלְמֹד, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁעָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא, כִּדְגָרְסִינָן בִּכְתֻבוֹת, פֶּרֶק אַף עַל פִּי (סב, ב) וּבִנְדָרִים, פֶּרֶק הַנּוֹדֵד (נ, א). רַבִּי עֲקִיבָא רַעְיָא לְבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ הֲוָה. חֲזִיתֵיהּ בַּרְתֵּיהּ, דַּהֲוָה צָנוּעַ וּמַעֲלֵי, אָמְרָה לֵיהּ: אִי מִקַּדִּישְׁנָא לָךְ, אֲזֶלֶת לְבֵי רַב? אָמַר לָהּ: הֵן. אִיקַדְשָׁה לֵיהּ בְּצִנְעָא. שַׁדְרְתֵיהּ. שָׁמַע אֲבוּהָ וְאִיקְפַּד, אַפְקָהּ מִבֵּיתֵיהּ וְאַדְרָהּ הֲנָאָה מִמָּמוֹנֵיהּ. אֲזַל וְיָתִיב בְּבֵי רַב תְּרֵיסַר שַׁתָּא. כִּי אֲתָא, אַיתֵי בַהֲדֵיהּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי תַלְמִידֵי. שָׁמְעָה לַהֲהוּא סָבָא דְּקָא אָמַר לָהּ: עַד כַּמָּה קָא מִדַּבֶּרֶת אַלְמְנוּת חַיּוּת. אָמְרָה לֵיהּ: אִי לְדִידִי צָאֵית יָתֵיב תְּרֵיסַר שְׁנִין אַחֲרִינָתָא, כִּי שָׁמָע, אָמַר: בִּרְשׁוּת קָא עֲבִידְנָא. אֲזָל הֲדָר וִיתֵיב בְּבֵי רַב תְּרֵיסַר שְׁנִין אַחֲרִינָתָא כִּי אֲתָא, אַיְתֵי בַּהֲדֵיהּ עַשְׂרִין וְאַרְבַּע אַלְפֵי תַלְמִידֵי. שָׁמְעָה דְּבֵיתְהוּ, הֲוָה קָא נָפְקָא לְאַפֵּיהּ. אָמְרוּ לָהּ שֵׁבָבוּתָא: שַׁאֲלִי מָנֵי וְאִיכְסִי. אָמְרָה לְהוּ: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ". כִּי מָטְיָא לְגַבֵּיהּ נָפְלָה עַל אַפָּהּ וּמְנַשְׁקָה לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ. הֲווּ קָא דַחֲפֵי לָהּ שַׁמְעֵיהּ. אָמַר לְהוּ: הַנִּיחוּ לָהּ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא. שָׁמַע כַּלְבָּא שָׂבוּעַ דְּגַבְרָא רַבָּה אֲתָא לְמָתָא. אָמַר: אֵיזֵיל לְגַבֵּיהּ, אֶפְשָׁר דְּמֵיפַר לִי נִדְרִי. אֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, יֵשׁ לִי נֵדֶר לְהָפֵר. אֲמַר לֵיהּ: מַאי הוּא? אֲמַר לֵיהּ: הָכֵי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא חֲתָנְךָ אִי הֲוָה צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן, אֲדַעְתָּא דְּגַבְרָא רַבָּה מִי נְדֶרֶת? אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, אֲפִילוּ פָּסוּק אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא נִיהוּ. נָפַל עַל אַנְפֵּיהּ וְנָשְׁקֵיהּ לְכַרְעֵיהּ וְיָהֵיב לֵיהּ פַּלְגָא דְּמָמוֹנֵיהּ. וְאַף בְּרַתֵּיהּ דְרַבִּי עֲקִיבָא עָבְדָה לְשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי כִי הַאי גַּוְנָא. אָמַר רַב פַּפָּא: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי רְחֵילָא בָּתַר רְחֵילָא אָזְלָא: כְּעוֹבְדִין דְּאִמָּא כָּךְ עָבְדָא בְּרַתָּא. וּבְפֶרֶק הַנּוֹדֵר כָּתוּב מַעֲשֶׂה זֶה יוֹתֵר בְּקֹצֶר.

כלבא שבוע. שם אחד מעשירי ירושלים שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא שבע ור' עקיבא היה רועה בהמותיו וראתה בת כלבא שבוע שר"ע צנוע במדות טובות ומעלי שטוב הוא במעשיו: קא מדברת. כמה את מתנהגת כך: שיבבתא. השכנה אמרה לה להתקשט בבגדים ואם אין לך שאלי לך: יודע צדיק נפש בהמתו. שהיה רועה ויודע שאין לבהמות כלום ורועה טוב מרחם עליהם ומנהיגם בנחת כן יודע שאבי אדרי מנכסיו בעבורו ושאין לי כלום וירחם עלי: דחפי לה שמעיה. עבדיו של ר"ע שלא היו יודעין שהיא אשתו אמר להם כלומר לכל תלמידיו ועבדיו תורה שלמדתי אני ואתם על ידה הוא שנתנה לי עצה למיזל לבי רב: כי האי גוונא. שאמרה ליה אם תלך לבי רב אקדש לך כמו שעשתה אמה לר"ע אביה: היא. התורה תגאלנו מעמלו וטרחו של התורה שלבו יהא פתוח בתורה ויזכה לראש ישיבה:

וְגַם מָצִינוּ מַעֲשִׂיּוֹת כְּתוּבִים כְּשֶׁהָלְכוּ לִלְמֹד תּוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי וּלְרַבִּי חָמָּא בַּר בִּזְנָא וּלְרַבִּי יוֹסֵי בְרֵיהּ דְּרָבָא וְלַאֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפְּרָקִים הַנִּזְכָּרִים וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ נִתְמַעֲטוּ הַיְשִׁיבוֹת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה. עַל כֵּן כָּל הָרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים יֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָאֶנָּה; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּגְלֶה לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים הִיא תִגְאָלֶנּוּ לַסּוֹף וְיוֹשִׁיבֶנּוּ בָרֹאשׁ.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5