פֶּרֶק שִׁשִּׁי [קצד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַצְּדָקָה מְגִינָה גַּם כֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרָה וְגַם מַצֶּלֶת מִמִּיתָה עַצְמָה וְאַף מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים קוֹרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. צְדָקָה, דִּכְתִיב: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב). צְעָקָה, דִּכְתִיב: "וַיִּצְעֲקוּ אֶל־ה' בַּצַּר לָהֶם" וגו' (תהלים קז, ו). שִׁנּוּי הַשֵּׁם, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־ תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית יז, טו) וּכְתִיב: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" (שם שם, טז). שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה" (יונה ג, י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" וגו' (בראשית יב, א) וְהָדַר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שם שם, ב). וְאִידָךְ? דִּלְמָא הַהוּא זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאִתְהַנְיָא לֵיהּ.

שנוי מעשה. ששב מרעתו:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ד, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּנִיֵּאל? מִפְּנֵי שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּאר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָהֶן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֶה אַרְכָּא לִשְׁלֵוְתָךְ" (דניאל ד, כד) וּכְתִיב: "כֹּלָּא מְטָא עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא. לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי־עֲשַׂר עַל־הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה" (שם שם, כה־כו). מְלַמֵּדּ שֶׁהֶאֱרִיךְ שָׁנָה אַחַת גְּזֵרָתוֹ בִּצְדָקָה וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה שָׁב בִּתְשׁוּבָה. וְאִם זֶה מָצִינוּ בְּגוֹי, כָּל שֶׁכֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה מִכֹּל וָכֹל. לָמַדְנוּ שֶׁהַצְּדָקָה מְבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה.

נענש דניאל. שנשלך לגוב אריות: מלכא. אדוני המלך: מלכי. עצתי שאתן לך: ישפר עליך. ייטיב בעיניך: וחטאך בצדקה פרוק. שנתן לו עצה לטובת עניים של ישראל שהיו הרבה באותו הזמן ואפילו הכי נענש שאסור ליתן עצה טובה לעובד כוכבים ומזלות: כולא מטא. כל החלום של פורענות בא עליו כשפסק מליתן עוד צדקה: על היכל מלכותא. וראה כל אשר בנה ואמר הלא אני בניתי העיר ועתה כל מעותי אני נותן לצדקה ופסק מליתן מיד נעשה חיה וברח:

וְגַם מָצִינוּ שֶׁמַּצֶּלֶת מִמִּיתָה עַצְמָהּ מֵהַהוּא עוּבְדָא דְּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק, כִּדְאָמְרִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (יא, א): תַּנְיָא: אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. פַּעַם אַחַת בָּאת אִשָּׁה וְעָמְדָה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵין בְּקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסֵנִי, הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ מֵתִים בָּרָעָב. עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ. לְיָמִים חָלָה בִנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנָטָה לָמוּת. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ: כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא – וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק קִיֵּם אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, יָמוּת בְּשָׁנִים מוּעָטוֹת! תָּאנָא: הוֹסִיפוּ לוֹ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

העבודה. נשבע שבועה שאין בצדקה כלום: אתה אמרת. מתורתך למדנו לפיכך נברא אדם יחידי לומר לך כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא וכתיב קול דמי אחיך דמו וגם דם זרעיותיו מדכתיב דמי לשון רבים אף כשאתה מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך כאלו קיימת חייו וחיי זרעיותיו שמדה טובה מרובה ממדת פורענות:

וְגָרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, פָּרָשַׁת נֹחַ (נט, א): רַבִּי מֵאִיר אֲזַל לְהַדָא נַמְלָא, רָאָה אוֹתָן שְׁחוֹרֵי רֹאשׁ, אֲמַר לָהֶם: שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת בְּנֵי עֵלִי אַתֶּם, דִּכְתִיב: "וְכָל־מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים", (שמואל־א ב, לג)? אָמְרוּ לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: הִטָּפְלוּ בִּצְדָקָה וְתִהְיוּ זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" (משלי טז, לא).

נמלא. שם מקום וראה כולן שחורי ראש שערות ראשן שחור ולא הלבינו מזוקן שלא היה זקן ביניהם: אנשים. נערים ולא יאריכו ימיהם כל מה שיגדלו: הטפלו. דבקו עצמכם במצות צדקה:

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (י, א): הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה דְבָרִים קָשִׁים נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם: הַר קָשֶׁה בַּרְזֶל מְחַתְּכוֹ, בַּרְזֶל קָשֶׁה אֵשׁ מְפַעְפְּעוֹ, אֵשׁ קָשָׁה מַיִם מְכַבִּין אוֹתָהּ, מַיִם קָשִׁים עָבִים סוֹבְלִין אוֹתָן, עָבִים קָשִׁים רוּחַ מְפַזַּרְתָּן, רוּחַ קָשָׁה גּוּף סוֹבְלוֹ, גּוּף קָשֶׁה פַּחַד שׁוֹבְרוֹ, פַּחַד קָּשֶׁה יַיִן מְפִיגוֹ, יַיִן קָשֶׁה שֵׁינָה מְפַקַּחְתּוֹ, שֵׁינָה קָשָׁה מִיתָה מְבַטֶּלְתָּהּ, מִיתָה קָשָׁה צְדָקָה מְבַטֶּלְתָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב).

מפעפעו. מרככו שיכולין למשוך וליצוק: הגוף סובלו. גוף כל אדם מלא רוח: פחד. ורעדה ואנחה שוברת גופו של אדם: יין מפיגו. כששותה יין אז הוא משכח צרתו ומושך מלבו הדאגות שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש כי יין משמח לבב אנוש: שינה מפקחתו. כשניעור משנתו כבר יצא ממנו הבלבול ודעתו מיושבת עליו: שינה קשה. שהוא אחד מס' במיתה ואם מת הלך לו צער השינה ומיתה עצמו נקרא שינה שנאמר ישנתי אז ינוח לי:

וּמַצֶּלֶת גַּם מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, בְּסוֹף פֶּרֶק מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ (קנו, ב), דִּשְׁמוּאֵל וְאַבְלַט הֲווּ יָתְבֵי, חֲזִנְהוּ לְהַנָּךְ אִנְשֵׁי דְּקָא אָזְלֵי לְאַגְּמָא. אֲמַר אַבְלַט לִשְׁמוּאֵל: הַאי גַּבְרָא אָזִיל וְלָא אָתִי, דְּקָא טָרִיק לֵיהּ חִוְיָא וּמָאִית. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: אִם מִיִּשְׂרָאֵל הוּא אָזִיל וְאָתִי. אַדְהָכִי וְהָכִי אֲזוּל וַאֲתוּ. קָם אַבְלַט שַׁדְיֵהּ לְטוּנֵיהּ, אַשְׁכַּח בֵּיהּ חִוְיָא דְּפָסִיק וְשָׁדֵי בְּתַּרְתֵּי גוּבֵי (פירוש: בשתי חתיכות). אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: מַאי עֲבֶדֶת? אֲמַר לֵיהּ: כָּל יוֹמָא הֲוָה מְרַמִּינָן רִיפְתָּא בְּהַדֵּי הֲדָדֵי וַאֲכְלִינָן, הָאִידְנָא הֲוָה חַד גַּבָּן וְלָא רִיפְתָא בַּהֲדֵיהּ, הֲוָה קָא מִיכְסֵיף. אֲמִינָא לֵיהּ: אַנָּא קָאִימְנָא וּמַרְמִינָא לֵיהּ רִיפְתָא. כִּי מַטָּאֵי לְגַבֵּיהּ שֲׁוִי נַפְשָׁאִי כְּמָאן דְּשָׁקֵּיל מִנֵּיה, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִיכְסֵיף. אֲמַר: מִצְוָה עֲבֶדֶת. נָפַק שְׁמוּאֵל וְקָא דָּרִישׁ: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" וְלֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ מִמִּיתָה עַצְמָהּ.

אבלט. שם חכם עובד כוכבים ומזלות היה וחוזה בכוכבים: דקא אזלי לאגמא. להביא עשב אמר להאי גברא טריק ינשוך נחש וימות: אם מישראל הוא אזיל ואתי. דאין מזל לישראל כלומר אע"פ שמראה עליו המזל דבר רע יכול לבטל בתפלה וצדקה: בתרתי גובי. בשתי חתיכות היה נחתך דקצצו עם החנית ולא ידע: כל יומא. בחברותא היו אוכלין כל אחד נותן חלקו ואחד גובה מכולם: הוה קא מכסיף. נתבייש על שאין לו: אנא קאימנא ומרמינא. בשבילו לסלי וכי באתי אצלו לגבות ממנו עשיתי כאילו לקחתי ממנו: אמר. ליה שמואל מצוה עבדת ע"כ ניצלת: לא ממיתה משונה. ומיהו מיתה הגונה ימות אלא ממיתה עצמה מצלת ונותנת חיים:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה לֵיהּ בְּרַתָּא. וְאָמְרוּ לֵיהּ כַּלְדָּאֵי (פירוש: חוזים בכוכבים): הַהוּא יוֹמָא דְּעַילָא לְבֵי גְּנָנָא טָרֵיק לָהּ חִוְיָא וּמֵתָה. וַהֲוָה בִּסְעוּדָתָא, וּנָפְקַת אִיהִי וְשַׁקְלַת לְדִיסְתָּנָא וִיהַבַת לֵיהּ. כִּי מְטָאת לְבֵי גְּנָנָא שַׁקְלַת לְמַכְבַּנְתָּא וְנָעֲצָה בְּבִצְעָא. דְּגוּדָא (פירוש: תחבה בחור הכתל) אִיתְרַמֵּי לֵיהּ בְּעֵינָא דְּחִוְיָא. לְמָחָר, כִּי קָא שָׁקְלָה קָא סָרִיךְ וַאֲתֵי בַּתְרָהּ, אֲפִיקְתֵּיהּ קַמֵּיהּ דַּאֲבוּהָ. אֲמַר לָהּ: מַאי עֲבֶדֶת? אָמְרָה לֵיהּ: הָכֵי וְהָכֵי הֲוָה עוּבְדָא. אֲמַר לָהּ: מִצְוָה עֲבֶדֶת. נָפַק רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", לֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֶלָּא אֲפִילוּ מִמִּיתָה עַצְמָהּ.

לבי גננא. לחופתה: טריק. ינשוך לה נחש: דיסתנא. מתנות מיני מגדים שנתנו לה לחלקה: כי מטאת לבי גננא. בית החתונה לקחה מכבנתא נושקא של זהב שבראשה כמו טס ולמטה יש בה עוקץ ותחבה בחור א' שהיה בכותל של גינה ואיתרמי לה שתחבה בעין של נחש שהיה בחור זה והיא לא ידעה עד למחר כשבאת ליקח משם נמשך הנחש עם הטס מהחור אפיקתיה להנחש שהיה מת והראתה לאביה:

לָמַדְנוּ שֶׁהַצְּדָקָה מַצֶּלֶת אֶת הָאָדָם מִכָּל רַע.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5