פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [רעג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְעוֹלָם יִתְיָרֵא אָדָם מִלְּהוֹרוֹת בִּפְנֵי רַבּוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק הַדָּר עִם הַנָּכְרִי (סג, א): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מֵתוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַאי דָּרוּשׁ? "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן [הַכֹּהֵן] אֵשׁ [עַל־הַמִּזְבֵּחַ] וְעָרְכוּ עֵצִים עַל־ הָאֵשׁ" (ויקרא א, ז), אָמְרוּ, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. וְתַלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לְפָנָיו. אָמַר לָהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְאֵימָא שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ: תָּמֵהּ אֲנִי אִם יוֹצִיא זֶה שְׁנָתוֹ, וְלֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ. וְאָמְרָה לוֹ: וְכִי נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהּ: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא, אֶלָּא כָּךְ מְקֻבְּלָנִי: כָּל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה. וַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ תַלְמִיד יְהוּדָה בֶּן גּוּרְיָא שְׁמוֹ, וְהָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. וְכִי בְּפָנָיו הָיָה וְהָא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת קָאָמַר? וּלְטַעַמֵיךְ, שְׁמוֹ שֶׁל אָבִיו לָמָּה לִי? אֶלָּא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר מָשָׁל הָיָה.

וכי בפניו הוה. אותו תלמיד שהורה והלא רחוק ג' פרסאות היה ושלא בפניו מותר להורות אלא בפניו היה והאי דקתני רחוק ממנו שהיה רחוק מקומו ממקום רבו ג' פרסאות ומיהו כי אורי קמיה אורי: והא רחוק ממנו קאמר. דאי הוראה לאו רחוקה ממנו הוה מאי אתא ר' יוחנן לאשמעינן שהיה התלמיד דר רחוק ממנו ג' פרסאות:

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: כָּל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל־כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא" וגו' (איוב לב, ו) וּכְתִיב: "עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (דברים לב, כד). זְעִירֵי אָמַר: נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ" (תהלים קיט, יא) רַב הַמְנוּנָא רְמֵי: כְּתִיב: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ", וּכְתִיב: "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב" (שם מ, י)? לָא קָשְׁיָא, כָּאן בִּזְמַן שֶׁעִירָא הַיְאִירִי קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עִירָא הַיְאִירִי קַיָּם.

צפנתי אמרתך. כנסתי דברי מלהורות במקום שאהא חוטא עליהן: צדק. דברי תורה: עירא היאירי. רבו הוה כדכתיב היה כהן לדוד רב לדוד:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, יֵשׁ לוֹ לִטֹּל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ לְהוֹרוֹת, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (ה, א): כִּי הֲוָה נָחֵית רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה לְבָבֶל, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא לְרַבִּי: בֶּן אָחִי יוֹרֵד לְבָבֶל, יוֹרֶה? יוֹרֶה. יָדִין? יָדִין. יַתִּיר בְּכוֹרוֹת? יַתִּיר. כִּי הֲוָה נָחֵית רַב לְבָבֶל, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא לְרַבִּי: בֶּן אֲחוֹתִי יוֹרֵד לְבָבֶל, יוֹרֶה? יוֹרֶה. יָדִין? יָדִין. יַתִּיר בְּכוֹרוֹת? אַל יַתִּיר. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (ה, ב): מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּלָא חֲכִים. וְהָא אַמְרִינָן דַּחֲכִים טוּבָא? אֶלָּא דְּלָא בָּקִי בְּמוּמֵי, וְהָא אָמַר רַב: שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ גָּדַלְתִּי אֵצֶל רוֹעֶה בְּהֵמָה דַקָּה לֵידַע אֵיזֶה מוּם קָבוּעַ וְאֵיזֶה מוּם עוֹבֵר? אֶלָּא לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד לְרַבָּה בַּר בַּר חַנָּה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם הוּא גּוּפֵיהּ, דְּרַב בָּקִי בְּמוּמֵי טְפֵי וְשָׁרֵי מוּמֵי דְלָא יָדְעֵי אִינְשֵׁי, וְאָמְרֵי: כִּי הַאי שְׁרָא רַב, וַאֲתוּ לְמִישְׁרֵי מוּם קָבוּעַ.

יורה. רבי חייא שאל לרבי היורה רבה בר בר חנה והשיבו רבי יורה ושאל עוד ידין ואמר רבי ידין יורה הוא איסור והיתר ידין דיני ממונות ואם דיין ידין ברשות פטור מלשלם כשטעה יתיר יראה במומין ואם קבוע הוא יתירנו לשחטו דביומי דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום דלאחר חורבן היה: מום קבוע. דאין עתיד להתרפאות מום עובר דמתרפא: לחלוק לו כבוד לרבה. כדי שינהגו בו בני בבל כבוד שבק ליה האי חשיבותא דאלו לרב הוי נהגי ביה כבוד בלאו הכי: ואי בעית אימא. דקאמר אל יתיר משום הא גופיה משום הא מילתא דקאמר שמונה עשר חדשים גדלתי וכו': דלא ידעי אינשי. אינו ניכר לרבים שהוא מום:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אִי גָמִיר, רְשׁוּתָא לָמָּה לֵיהּ לְמִשְׁקַל? מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה דְּתַנְיָא: פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לְמָקוֹם אֶחָד וְרָאָה בְנֵי אָדָם שֶׁמְגַבְּלִין עִסּוֹתֵיהֶן בְּטֻמְאָה. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מַה אַתֶּם מְגַבְּלִין עִסּוֹתֵיכֶם בְּטֻמְאָה? אָמְרוּ לוֹ: תַּלְמִיד בָּא לְכָאן וְהוֹרָה לָנוּ: מֵי בִצְעִים אֵין מַכְשִׁירִין, וְהוּא "מֵי בֵּיצִים" דָּרַשׁ לְהוּ. וְטָעוּ נַמֵּי בְּהָא דִּתְנַן: מֵי קַרְמְיוֹן וּמֵי פוּגָה פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵי בִצְעִים. וְאִינְהוּ סָבוּר, מִדִּלְגַבֵּי חַטָּאת פְּסִילֵי, אֲכְשׁוּרֵי נַמֵּי לָא מַכְשְׁרֵי. וְלָא הִיא, הָתָם לְעִנְיָן חַטָּאת בְּעֵינָן מַיִם חַיִּים, הָכָא אֲכְשׁוּרֵי נַמֵּי כָּל דְּהוּא מַכְשִׁירֵי. תָּאנָא: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ: תַּלְמִיד אַל יוֹרֶה אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ.

שמגבלין. לשין עיסותיהן בטומאה לא היו מקפידין לטהר כליהם: מי בצעים. אגם מרשת"ק בלע"ז אין מכשירין לקבל טומאה ואנו ממי בצעים לשין הילכך לא מקבל העיסה טומאה מי ביצים הלש עיסה במי ביצים של תרנגולת ואווז והם טעו בין ביצים לבצעים: קרמיון ומי פוגה. נהרות של אגמים ופסולין למי חטאת של אפר פרה מפני שהן מי בצעים ואנו מים חיים אל כלי בעינן למי חטאת: כל דהו. כל מים מכשירין לקבל טומאה: נטל רשות מרבו. וכי יהיב ליה רבו רשות מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו:

תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אִקְלַע לְחַתָּר, דָּרַשׁ לְהוּ: מֻתָּר לִלְתֹּת חִטִּים בַּפֶּסַח. אָמְרוּ לֵיהּ: לָאו רַבִּי מַנֵּי דְמִן צוֹר אִיכָּא הָכָא, וְתַנְיָא: תַּלְמִיד אַל יוֹרֶה הֲלָכָה בִּמְקוֹם רַבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת כְּנֶגֶד מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל? אֲמַר לְהוּ: לָאו אַדַּעתָּאִי.

לחתר. שם מקום: מותר ללתות חטים. לשרות מעט במים ולכתשן במכתשת ולא חיישינן לחימוץ הואיל וכתשן מיד:

לְפִיכָךְ טוֹב לוֹ לָאָדָם לִירָא מִבּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ וּמֵרַבּוֹתָיו וְאַל יְהֵא גַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵאָבוֹת: וְהַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה – שׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּחַ. אֲבָל יַחֲשׂךְ עַצְמוֹ מִן הַהוֹרָאוֹת בְּכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב לְהוֹרוֹת וְאַל יָבוֹא לִידֵי הַטְעָיָה.

והגס לבו בהוראה. בלא עיון ובלא המתנה שוטה שמרבה עליו איבה ורשע שאינו מקפיד אם יגזול או ישביע לשוא גס רוח שגסות רוחו הביאתו לידי כך להורות ולדון לקנות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5