פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [רמח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה, שְׁמּוֹרֶה וּמֵבִיא אֶת הָאָדָם לְקַיֵּם וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (מ, ב): וּכְבָר הָיוּ רַבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים מְסֻבִּין בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְּלוֹד; וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל אוֹ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל? נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל. נַעֲנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה.

בית נתזה. שם האיש: שהתלמוד מביא לידי מעשה. נמצאו שניהם בידו:

וְגָדוֹל תַּלְמוּד, שֶׁקָּדַם לְכָל הַמִּצְווֹת, כִּדְגָרְסִינָן עֲלָהּ: תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּדוֹל תַּלְמוּד, שֶׁקָּדַם לְחַלָּה אַרְבָּעִים שָׁנָה, לִתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע, לִשְׁמִיטִין שִׁשִּׁים וְאַחַת, לְיוֹבְלוֹת מֵאָה וְשָׁלֹשׁ. מֵאָה וְשָׁלֹשׁ – מֵאָה וְאַרְבַּע הַוְיָן? קָסָבַר, יוֹבֵל מִתְּחִלָּתוֹ מְשַׁמֵּט. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לְמַּעֲשֶׂה כָּךְ דִּינוֹ קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, כִּדְרָב הַמְנוּנָא, דַּאֲמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד). וּכְשֵׁם שֶׁדִּינוֹ קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה כָּךְ שְׂכָרוֹ קוֹדֵם לְמַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו" וגו' (תהלים קה, מד־ מה).

גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה. כשיצאו ממצרים נתנה להם התורה בחדש השלישי ובחלה לא נתחייבו עד שנכנסו לארץ דכתיב בבואכם ואמר מר משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה דבכולן כתיב כי תבואו וכאן כתיב בבואכם משנכנסו לה ובתרומות ומעשרות לאחר כיבוש וחילוק דכתיב תבואת זרעך שיהא כל אחד מכיר חלקו והן י"ד שנה הרי נ"ד ומשם התחילו למנות שמיטין ועשו שמיטה לסוף שבע הרי ס"א שנים ולסוף נ' עשו יובל הרי ק"ג: מתחלתו משמט. מתחלת השנה מיו"כ עבדים נפטרים ושדות חוזרות ועדיין לא עבר אלא מ"ט שביעית אינה משמטת אלא בסופה דכתיב מקץ שבע שנים לסוף שבע כל שנה שביעית במנין ס"א: תחלת דינו. ליום הדין תחלת תביעות שעליו מפני מה לא עסקת בתורה: פוטר מים. הפורק עול תורה: ראשית מדון. הוא תחלת דינו ואין מים אלא תורה דכתיב הוי כל צמא הוי לשון זימון וקריאה וקיבוץ לאסוף אנשים כל צמא לכו למים לתורה: וכשם. שדין פורעניות תורה קודם לדין פורעניות מעשה כך שכרו אם עסק בתורה קודם לשכר מעשה: בעבור ישמרו חוקיו. ואמר מר לעיל תשמרון זו משנה וינצורו יקיימו:

וְגַם כֵּן גָּרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (טז, ב): אָמַר רַב יוֹסֵף: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת, דְּמֵעִקָּרָא קָא חָשִׁיב לֵיהּ לְמָרְדְכַי בָּתַר אַרְבָּעָה, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר־בָּאוּ עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְּשָׁן" (עזרא ב, ב), וּלְבַסּוֹף קָא חָשִׁיב לֵיהּ בָּתַר חֲמִשָּׁה, דִּכְתִיב: "הַבָּאִים עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" (נחמיה ז, ז). וְאָמַר רַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קַיָּם לֹא הִנִּיחוֹ עֶזְרָא וְעָלָה. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁכָּל אוֹתָם שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עִם עֵבֶר לֹא נֶעֱנַשׁ עֲלַיְהוּ וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם.

מעיקרא. בימי כורש כשעלו עם זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו ונמנו בספר עזרא כ"ד שנים היה בין מנין למנין בימי כורש לדריוש האחרון ולפי שנעשה מרדכי שר בנתיים ירד מחשיבותו אצל חכמים: ולבסוף. אחר ששמו אחשורוש על המס ולראש ולא היה לו פנאי לעסוק בתורה ופרשו ממנו סנהדרין: שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. שיש לך לשמוע למה לא עלה עזרא בימי כורש עד השנה השביעית לדריוש האחרון לאחר שנבנה הבית כמו שכתוב בעזרא ויבא ירושלים בחדש החמישי היא השנה השביעית למלך וגו' ובמדרש שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל וברוך לא עלה מבבל ומת שם בתוך השנים הללו והא דאמרן לעיל ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש בבבל היה מתנבא ושולח ספרים לירושלים: שהיה יעקב. למד תורה בבית עבר י"ד שנה כשפירש מאביו קודם שהלך אל בית לבן ולא נענש עליהן על כיבוד אביו ובשאר כל השנים שנשתהה בבית לבן ובדרך נענש:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק נִגְמַר הַדִּין (מד, ב) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִיוִיָא מִשְׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִים, דִּכְתִיב: "עַתָּה בָאתִי" (יהושע ה, יד) וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם.

עתה באתי. על מה שבטלת עתה שבלילה אין עת מלחמה והיה לך לעסוק בתורה דמשום דאמר עתה באתי דמשמע דעוד מילתא אחריתי עבד והיינו שביטל גם הקרבן תמיד של ערבית ובא המלאך בלילה על ביטול תורה ולא בא על ביטול קרבן:

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּךְ הִיא גְדוּלָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאֲפִילוּ מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכָל דָּבָר לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה הִיא הַמְעֻלָּה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת, פֶּרֶק כֹּהֵן מָשִׁיחַ (יג, א): כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי וְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּמַמְזֵר לְנָתִין וְנָתִין לְגֵר וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים, אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְמָרָא: מְנָא הַנֵּי מִילֵי? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, דַּאֲמַר קְרָא: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (משלי ג, טו), מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין לְךָ כֶּתֶר גָּדוֹל מִכִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

כהן קודם ללוי. דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים: לוי לישראל. דכתיב הבדיל ה' את שבט הלוי מתוך בני ישראל: וישראל לממזר. האי מיוחס והאי לא מיוחס: ממזר לנתין. דזה בא מטפה כשרה ונתין אינו בא מטפה כשרה: נתין לגר. זה גדל עמנו בקדושה מימות משה היו עם ישראל: גר לעבד. שגר אינו בכלל ארור: ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. דכתיב יקרה היא התורה וכו':

וְגָרְסִינָן בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה: מִפְּנֵי מַה בְּכָל הַכֵּלִים נֶאֱמַר "וְעָשִׂיתָ" וּבָאָרוֹן כְּתִיב: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" (שמות כה, י)? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹאוּ הַכֹּל וְיִתְעַסְּקוּ בָאָרוֹן כְּדֵי שֶׁיִּזְכוּ לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: שְׁלֹשָׁה כְתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר מַלְכוּת זֶה שֻׁלְחָן, דִּכְתִיב בּוֹ: "זֵר זָהָב" (שם שם, כד). וְכֶתֶר כְּהוּנָה, זֶה מִזְבֵּחַ, דִּכְתִיב בּוֹ: "זֵר זָהָב" (שם ל, ג). [כֶּתֶר תּוֹרָה זֶה אָרוֹן, דִּכְתִיב בּוֹ: "זֵר זָהָב" (שם כה, יא)]. לָמָּה נִכְתָּבִין זָר", וְנִקְרָאִים "זֵר"? לוֹמַר לְךָ? זָכָה אָדָם – נַעֲשִׂים לוֹ זֵר, לֹא זָכָה – נַעֲשָׂה זָר מֵהֶם. וּמִפְּנֵי מַה בְכֻלָּן כְּתִיב: "וְעָשִׂיתָ לּוֹ" (שם כה, כד; ל, ג) וּבָאָרוֹן כְּתִיב: "וְעָשִׂיתָ עָלָיו" (שם כה, יא)? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה מְעֻלֶּה יוֹתֵר מִכֻּלָּן; זָכָה אָדָם בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ זָכָה בְּכֻלָּן.

שלשה כתרים הם. הכתובים בתורה שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד כתר תורה כתיב ביה והדרת פני זקן זה שקנה חכמה כתר כהונה כתיב ביה וקדשתו קדוש יהיה לך כתר מלכות כתיב ביה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך: נכתבין זר. חסר יו"ד ונקראים זר בציר"י כאילו נכתב ביו"ד והוא לשון כתר: זכה. ללמוד לשמור ולקיימה זר לא זכה זרה משתכחת ממנו:

וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל (עב, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה זֵרִין הֵן: שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל אָרוֹן וְשֶׁל שֻׁלְחָן. שֶׁל מִזְבֵּחַ זָכָה בוֹ אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ; שֶׁל שֻׁלְחָן זָכָה בוֹ דָוִד וּנְטָלוֹ; שֶׁל אָרוֹן עֲדַיִן הוּא מוּנָח, כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל יָבוֹא וְיִטֹּל. שֶׁמָּא תֹּאמַר: פָּחוּת שֶׁבָּהֶם הוּא? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ" (משלי ח, טו). נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁהוּא הַמַּמְלִיךְ וְהַמַּמְלִיךְ גָּדוֹל מֵהַמֶּלֶךְ.

אהרן. שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח והמלוכה ניתנה לדוד ולזרעו עד עולם: בי מלכים ימלוכו. וגדול הממליך מן המלך והתורה אמרה מקרא זה:

וְשָׁנִינוּ בַּתּוֹסֶפְתָּא: גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת וְהַכְּהוּנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַעֲלוֹת וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים. וְאֵלּוּ הֵן: בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן וכו', עַד 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי' (אסתר ב, כב).

נקנית בשלשים מעלות. דכתיבי בספר שמואל משפט המלך והם שלשים עם אותם ששנוים בסנהדרין מלך לא דן ולא דנין אותו וכו' ועשרים וארבע מתנות כהונה: עד ותאמר אסתר. שזה הוא אחד ממעלות התורה לאמרה בשם אומרו ומביא גאולה לעולם:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5