פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קמח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הִלְכוֹת אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב וְהֶכְשֵׁרָם וּפְסוּלָם אֵין זֶה מְקוֹמָן, שֶׁהַכְּלָל הוּא לִבְחֹר הַנָּאֶה מִכָּל אֶחָד מֵהֶם. אֲבָל צָרִיךְ לִכְתֹּב בְּכַוָּנָתָם. אָמְרוּ עַל דֶרֶךְ הָאַגָּדוֹת, שֶׁהַמִּינִין הָאֵלּוּ בָּאוּ לְרַצּוֹת עַל הַמַּיִם, לְפִי שֶׁמַּתְחִיל זְמַן הָרְבִיעָה הָרִאשׁוֹנָה וּצְרִיכָה הָאָרֶץ לְמַיִם. וְעַל כֵּן רָמְזָה תוֹרָה בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת: מֵ"ם יוּ"ד מֵ"ם יְתֵרִים, לִרְמֹז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם, מַה שֶּׁלֹּא צִוָּה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה.

לבחור הנאה. היפה והנאה שימצא מהד' מינין: הרביעה הראשונה. זמן היורה של גשמים: בפרשת הקרבנות. כתיב בסוכות ביום השני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם הרי מים לרמז וכו': מה. שלא צוה כן לנסוך מים על הקרבנות בכל השנה רק בסוכות:

עַל כֵּן בָּאוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִין מְשֻׁבָּח כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּמִינוֹ וּבְעִנְיָנוֹ, לְשַׁבֵּחַ בָּהֶם לָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁגִּדְּלָם, וּלְהַלְּלוֹ בָּהֶם הַלֵּל גָּמוּר בְּכָל יְמוֹת הַחַג, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן גִּשְׁמֵי בְרָכָה בָּעוֹלָם, לְהַצְמִיחַ וּלְגַדֵּל כָּל הַצָּרִיךְ לְקִיּוּם בְּנֵי אָדָם. כִּדְגַרְסִינָן בְּוַיִּקְרָא רַבָּה פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים (ג): "וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל־יָהּ" (תהלים קב, יט), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְרֹאתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וּמֶה עָלֵינוּ? לִקַּח לוּלָב וְאֶתְרוֹג לְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" (ויקרא כג, מ).

הלל גמור. שגומרים ההלל בכל ימי החג: ועם נברא. ישראל שהם עתה בגלות כמתים ובעת הגאולה יהיו כבריה חדשה בזכות מצות סוכה ולולב:

"יַעֲלֹז הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ" וגו', "יַעֲלֹז הַשָּׂדֶה", זֶה הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" (בראשית ד, ח); "וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ", אֵלּוּ הַבְּרִיּוֹת, כְּמָה דְתֵימָא: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד, א). "אָז יְרַנְנוּ עֲצֵי הַיָּעַר" (דברי הימים־ א טז, לג), אָמַר רַב אַחָא: כְּתִיב "יַעַר" וּכְתִיב "וְכָל עֲצֵי יָעַר" (תהלים צו, יב)? "יַעַר" אֵלּוּ אִילָנוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין פְּרִי; וְ"כָּל עֲצֵי יָעַר" אֵלּוּ אִילָנוֹת שֶׁאֵין עוֹשִׂין פְּרִי. לִפְנֵי מִי? "לִפְנֵי ה' כִּי בָא" (שם צח, ט). לָמָּה? כִּי בָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים "לִשְׁפֹּט תֵּבֵל־בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים" (שם).

ויהי בהיותם בשדה. קין והבל וקרא לעולם שדה: כתיב יער. בדברי הימים י"ו אז ירננו עצי היער ובתהלים צ"ו כתיב כל עצי יער שהכל ירננו בעת הגאולה:

"אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" (שם כו, ו), בְּמֶקַח וְלֹא בְגֶזֶל; "וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ ה"' (שם), כִּי הָא דְתָנִינָן (סוכה מה, א): בְּכָל יוֹם וְיוֹם מְקִיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹמְרִים: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (שם קיח, כה); "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" (שם כו, ז), אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת; "וּלְסַפֵּר כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ" (שם), אָמַר רַבִּי אָבִין: זֶה "הַלֵּל", שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְשֶׁעָבַר וְיֵשׁ בּוֹ לְדוֹרוֹת וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת גּוֹג וּמָגוֹג וְיֵשׁ בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא. "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שם קיד, א) – לְשֶׁעָבַר. "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ" (שם קטו, א) – לְדוֹרוֹת. "אָהַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע ה"' (שם קטז, א) – לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. "כָּל־גּוֹיִם סְבָבוּנִי" (שם קיח, י) – לִימוֹת גּוֹג וּמָגוֹג. "אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ" (שם שם, כח) – לֶעָתִיד לָבֹא.

במקח ולא בגזל. שיקנה הלולב בדמים ולא יקח אותו בגזלה ודריש כפי לשון כפות תמרים: בקול תודה. היינו קרבן תודה ובעת הקרבנות היו הלוים משוררין ומחצרים בחצוצרות:

"וּלְקַחְתֶּם" (ויקרא כג, מ), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא, שֶׁתְּהֵא לְקִיחָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם; "לָכֶם" (שם), מִשֶּׁלָּכֶם וְלֹא אֶת הַגָּזוּל. אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹטֵל לוּלָב גָּזוּל לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לְלִסְטִים שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. וכו'. עַד כָּאן.

לקיחה לכל אחד. יהיה לולב בפני עצמו: ללסטים. גזלן שיושב בפרשת דרכים ומלסטם הבריות לאחר ימים נתפס הגזלן ובא אחד ואומר לו החזר לי מה שגזלת ממני ואני אמליץ טוב בעדך וכיון שהחזיר לו הולך ומראה הגזילה שגזל ונהרג על ידו כך הוא נוטל הלולב הגזול והשטן מקטרג עליו על ידו:

וּמָצִינוּ מִזֶּה הַפָּסוּק שֶׁל "אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר" (דברי הימים־א טז, לג), סֶמֶךְ לְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק לוּלָב הַגָּזוּל (סוכה לז, ב): הֵיכָן הָיוּ מְנַעֲנְעִין? בְּ"הוֹדוּ לַה"' (תהלים קיח, א), תְּחִלָּה וָסוֹף; וּבְ"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (שם שם, כה). וְהוּא רָמוּז כָּאן, שֶׁאָמַר: "אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר וגו' הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב וגו' וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ" וגו' (דברי הימים־א טז, לג־לה).

בהודו לה'. תחלה וסוף הודו שבתוך ההלל והודו שבסוף ההלל: אז ירננו עצי היער. בלולב הודו וגו' ואמרו הושיענו היינו הודו והושיעה נא:

וּבִזְכוּת מִצְוָה זֹאת זָכוּ יִשְׂרָאֵל וְיִזְכּוּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּפְסָחִים (ה, א): תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׂכַר שְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִשְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹן: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, דִּכְתִיב: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" (בראשית כה, כה); וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן" וגו' (ירמיה יז, יב); וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם" וגו' (ישעיה מא, כז).

בשכר שלשה ראשון. שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב שנקראו ראשונים זכו לשלשה ראשון:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי הָתָם בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (ל, ט): אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: בִּזְכוּת "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן", הֲרֵינִי נִגְלָה עֲלֵיכֶם, שֶׁנִּקְרֵאתִי "רִאשׁוֹן" (שם שם, ד); וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן עֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי"; וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנִּקְרָא "רִאשׁוֹן", דִּכְתִיב: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן" וגו'; וּמֵבִיא לָכֶם מָשִׁיחַ, שֶׁנִּקְרָא "רִאשׁוֹן", שֶׁנֶּאֱמַר: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן" וגו'.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5