פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קיח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל בְּנֵי מִצְוָה חַיָּבִין לִיקָבֵץ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְבָתֵּי־ כְנֵסִיּוֹת שֶׁבִּמְקוֹמָם, לְהִתְפַּלֵּל עִם הַקָּהָל וְשָׁם נִשְׁמַעַת תְּפִלָּתָם, שֶׁהַשְּׁכִינָה מְצוּיָה שָׁם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ו, א): אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִשְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה וְאֶל־הַתְּפִלָּה" (מלכים־א ח, כח), בִּמְקוֹם רִנָּה שָׁם תְּהֵא תְפִלָּה. אָמַר רָבִין בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל בְּקֶרֶב" וגו' (תהלים פב, א). וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". וּמִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" (שם). וּמִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" וכו' עַד "וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ" (מלאכי ג, טז). מַאי "וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"? אָמַר רַב אַסֵּי: אֲפִלּוּ חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. וּמִנַּיִן לְאֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עִמּוֹ וְקוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר טוֹב? שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ, כא).

כל בני מצוה. שהוא בן י"ג שנים שמצרפין אותו לעשרה מחויב הוא לבא לבה"כ שמא צריכין לו למנין עשרה ואף אם יש שם עשרה בלא הוא שם נשמעת התפלה יותר: במקום רנה. בבהכ"נ ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב: בעדת אל. בבית מועד שלו: ומנין לעשרה וכו'. עדה קרויה עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו כלב ויהושע ונשארו עשרה מרגלים וקוראם עדה: בקרב אלהים ישפוט. אלהים ב"ד ואין קרוין אלהים אלא בשלשה: איש אל רעהו. היינו שנים: אבוא אליך. ל' יחיד הוא:

וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ חַד, תְּרֵי צְרִיכָא לְמֵימַר? תְּרֵי מִיכְתְּבָן מִילַיהוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת חַד לָא מִיכְתְּבָן מִילֵיהּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ תְּרֵי, תְּלָתָא צְרִיכָא לְמֵימַר? מַהוּ דְתֵימָא, דִּינָא שְׁלָמָא בְּעָלְמָא הוּא וְלָא אָתְיָא שְׁכִינָה בֵּינַייהוּ, קָא מַשְׁמַע לָן דְּדִינָא נַמֵּי הַיְנוּ תוֹרָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ תְּלָתָא, עֲשָׂרָה צְרִיכָא לְמֵימַר? עֲשָׂרָה קָדְמָה שְׁכִינָה וְאָתְיָא, תְּלָתָא עַד דְּיָתְבֵי.

מיכתבן מילייהו. כדכתיב ויכתב בספר זכרון לפניו: קדמה שכינה ואתיא. קודם שיהיה כל העשרה שנאמר נצב בעדת אל מעיקרא משמע:

וְאִם לֹא נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל בְּלֶכְתּוֹ לִדְבַר הָרְשׁוּת, חוֹטֵא. כְּדַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (שם ו, ב): וַאֲמַר רָבִין אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָרָגִיל לָבֹא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְיוֹם אֶחָד לֹא בָא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁאִיל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים" וגו' (ישעיה נ, י). אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ, נֹגַהּ לוֹ וְיִבְטַח בְּשֵׁם ה'. וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ, אֵין נֹגַהּ לוֹ. מַאי טַעֲמָא? מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִבְטָח בְּשֵׁם ה' וְלֹא בָטַח וּלְהִשָּׁעֵן בֶּאֱלֹהָיו וְלֹא נִשְׁעַן.

משאיל בו. מה טיבו של פלוני למה לא בא: ירא ה'. שהיה רגיל לבא אליו: אשר הלך חשכים ואין נוגה לו. אשר עתה הלך למקום חושך אשר מנע עצמו מלהשכים לפתחי נגד המצוה והתורה הנקראים נר ואור ושאר מעשיו נקראים חושך מכ"ש אם עבר עבירה שהיא חושך וצלמות:

וּמִי שֶׁלֹּא נִכְנַס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל עִם בְּנֵי עִירוֹ נִקְרָא שָׁכֵן רָע, כְּדַאֲמְרִינָן הָתָם (ח, א): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵין נִכְנָס לְתוֹכוֹ לְהִתְפַּלֵּל נִקְרָא שָׁכֵן רָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' עַל־ כָּל־שְׁכֵנַי הָרָעִים" (ירמיה יב, יד). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם" (שם).

הנני נותשם מעל אדמתם. סיפיה דקרא הוא:

וְיִזָּהֵר לְבַל יַחֲזִיר אֲחוֹרָיו לְבֵית־הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל, כְּדַאֲמְרִינָן הָתָם (ו, ב): אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַמִּתְפַּלֵל אֲחוֹרֵי בֵּית־הַכְּנֶסֶת נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן" וגו' (תהלים יב, ט). אָמַר אַבַּיֵּי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲבָל מְהַדֵּר אַפֵּיה לְבֵי כְנִישְׁתָּא לֵית לָן בָּהּ.

אחורי בית הכנסת נקרא רשע. שנראה כמבריח עצמו מפתח בהכ"נ שבמזרח:

וְאִם נִכְנָס לְהִתְפַּלֵּל לְבֵית־הַכְּנֶסֶת עִם חֲבֵרוֹ יַמְתִּין לוֹ, כְּדאֲמְרִינָן הָתָם (ה, ב): תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הִמְתִּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְיָצָא טוֹרְפִין לוֹ תְפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ" (איוב יח, ד). וְאֵין צוּר אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" וגו' (דברים לב, יח). וְאִם הִמְתִּין לוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר:"לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעוֹתָיו" (ישעיה מח, יח־יט).

טורף נפשו באפו. זה שהלך לו אומר לו הקב"ה עליך מקרא זה נאמר שגרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנאמר ואשפוך את נפשי לפני ה' תפלתו אינה מקובלת לפני הקב"ה: הלמענך תעזב ארץ. וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו ופירש ר"ת דזה היה להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה ולכך בלילה יש להמתין ונאה להחמיר אף לנו: לוא הקשבת. לשון המתנה היא: למצותי. בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד להמתין על חבירך:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (ח, א): אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שְׁנֵי פְתָחִים וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי" (משלי ח, לד). שְׁנֵי פְתָחִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל מִיָּד בְּהִכָּנְסוֹ, אֶלָּא, שֶׁיִּשְׁהֶה כְּשִׁעוּר הַכְנָסַת שְׁנֵי פְתָחִים.

שיעור שני פתחים. רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשוי עכוב בהכ"נ שיהא מזומן לצאת כן פירש"י. והמחבר לא פירש כן מפני שרבים יש להם מקומות שם ומיהו אם אין להם מקומות אצל הפתח ויכול ליכנס שיעור של שני פתחים ילך ותרוייהו אית ביה שצריך ג"כ להמתין קודם שיתפלל כדי לפוש רוחו וידבר בשופי:

וְאִם הָאָדָם הוּא אָנוּס וְאֵינוֹ יָכוֹל לָבֹא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת יִתְפַּלֵּל מִכָּל מָקוֹם, כִּדְגַרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא (דר"כ פכ"ה, קנח): "רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ" וגו' (תהלים ד, ה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתִּתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בְּעִירְךָ וְאִם אֵינְךָ יָכוֹל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדְךָ וכו', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ז מֵחֵלֶק הַתְּפִלּוֹת (סימן צז).

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5