פֶּרֶק שְׁבִיעִי [קסא] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כַּמָּה חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בְּגוּפוֹ וּבִבְנֵי בֵיתוֹ וּבְכָל הַנִּשְׁמָעִין אֵלָיו שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁעָנְשׁוֹ גָּדוֹל, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי (שבת קיט, ב): אָמַר רַב: אֵין דְּלֵקָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא תִכְבֶּה" (ירמיה יז, כז). מַאי "לֹא תִכְבֶּה"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַםִ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָהּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם" (יחזקאל כב, כו).

שאין בני אדם מצוין לכבותה. והיינו בשבת: ואחל. הקב"ה אמר ואתחלל בזה שחללו השבת:

וְיֵשׁ דְּבָרִים, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהֵן חִלּוּל שַׁבָּת, שֶׁהֻתְּרוּ מִפְּנֵי פִּקוּחַ נֶפֶשׁ. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּיוֹמָא (פד, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל רְשׁוּת בֵּית דִּין וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם. וְגַם כָּל צָרְכֵי חַיָּה הָאֲמוּרִין בְּפֶרֶק מְפַנִין; וְכָל צָרְכֵי מִילָה הָאֲמוּרִין בְּפֶרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה.

פקוח נפש. כל דבר שצריך לו לנפש להעביר סכנת נפש מפקחים תרגום להשליך אבנים לפקחא דגור אבנין: והזריז. להציל מיד הנפש אף על פי שחלל שבת:

וּשְׁמִירַת שַׁבָּת מְכַבָּה הַדְּלֵקָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי (שבת קכא, א): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן סִמַּאי, וּבָאוּ אַנְשֵׁי גַסְטְרָא (פירוש: שלטון) שֶׁל צִפּוֹרִי לְכַבּוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאַפֹּטְרוֹפּוּס שֶׁל מֶלֶךְ הָיָה – וְלֹא הֵנִיחָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְיָרְדוּ גְשָׁמִים וְכִבּוּהָ. וְלָעֶרֶב שִׁגֵּר לְכָל אֶחָד מֵהֶם שְׁנֵי סְלָעִים וְלָאַפֹּטְרוֹפּוּס שֶׁבָּהֶם חֲמִשִּׁים סְלָעִים. וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמְרוּ: לֹא הָיָה צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: אִם בָּא לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִין לוֹ כַבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה.

שאפוטרופוס של מלך היה. יוסף בן סימאי: ולאפוטרופוס שלהם. הראש מן אותן שבאין לכבותו: אין אומרין לו כבה ולא תכבה. לכתחלה אסור לומר לעובד כוכבים ומזלות רבנן גזרו אמירה משום שבות אבל אם בא מעצמו אין צריך למחות בידו אלא יניחנו לעשות:

וּשְׂכַר הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ גָדוֹל, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (קיח, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כֶּאֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זֹּאת וגו' שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" (ישעיה נו, ב), אַל תִּקְרֵי "מֵחַלְּלוֹ", אֶלָּא מָחוּל לוֹ.

כאנוש. כדור אנוש שהתחילו לעבוד כוכבים ומזלות:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: "אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לֹא שָׁלְטָה בָהֶם אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְּהִי בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט" וגו' (שמות טז, כז) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שם יז, ח).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיָּד נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת־שַׁבְּתוֹתַי" וגו' (ישעיה נו, ד) וּכְתִיב בַּתְרֵיה: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי" (שם שם, ז).

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5